ריבוע החפירה (איורים 2, 3) נפתח על מערום של אבני גיר גדולות (L104), חלקן גוויל וחלקן מסותתות חלקית, שהתגלה בבדיקות המקדימות. המערום נחתך בשני קצותיו בבורות אשפה מהתקופה העות'מאנית (L103 ,L102). בבורות אלה התגלה ממצא קרמי רב, המתוארך למן התקופה הממלוכית ועד לתקופה העות'מאנית. הממצא מהתקופה העות'מאנית כולל כלים מקומיים וכלים מיובאים. הכלים המקומיים כוללים קערות מזוגגות מטיפוס ראשיה אל פוח'ר (איור 1:4), כלי בישול עשויים ביד, ובהם קדרת בישול (איור 5:4), קנקנים מטיפוס כלי עזה (איור 6:4), פכי שתיה מטיפוס כלי עזה, ובהם איבריק, שיוצר כנראה בסביבת עכו–חיפה (איור 7:4), וכן שברי מקטרות מהמאות הי"ח–הי"ט לסה"נ (שפירו, להלן). הכלים המיובאים כוללים קערה מטורקיה, מזוגגת ומעוטרת בצביעה בצהוב (איור 2:4), קערה מעוטרת בציור מטיפוס כלי צ'נקלה מטורקיה (איור 3:4; Çanakkale Ware) וקערה מזוגגת מטיפוס טאש נואר מליגוריה (איור 4:4; Taches Noires).

בבור בדיקה שנחפר ממערב למערום האבנים ולא הופרע מחפירת בורות האשפה, התגלתה הצטברות של אדמה אפורה, אוורירית (L105; כ-1.5 מ' עובי), שהעמיקה עד לסלע האם. בהצטברות אדמה זו התגלו שברי כלי חרס מקומיים מן התקופה הממלוכית, ובהם קערות סגרפיטו מזוגגות בירוק ומעוטרות בחריתה (איור 1:5), בסיס קערה מעוטרת בציור בצבע אדום-חום (איור 2:5; Stern 2014:91–93), קערות בישול מזוגגות בחום-צהבהב (איור 3:5), קנקנים (איור 4:5) ופכים, ובהם פך קטן (איור 5:5).
על פני השטח התגלה שבר מטבע אנטוניניאנוס, המתוארך לרבע השלישי של המאה הג' לסה"נ (ר"ע 145012). זהו הממצא הראשון המתוארך למאה זו באתר, וייתכן שהוא הגיע לכאן באקראי.
 
מקטרות חרס
אנסטסיה שפירו
 
בחפירה התגלו שמונה שברים של מקטרות חרס מהתקופה העות'מאנית. הטיפולוגיה של מקטרות אלה הושוואה לזו של כ-2000 פריטים שנחקרו בעבר ומקורם בחפירת המתחם ההוספיטלרי בעיר העתיקה בעכו (Shapiro, forthcoming).
 
חמש מקטרות מהמכלול (איור 1:6–5) דומות בליתולוגיה (מאפיינים פיזיקליים של רכיבי החומר). החומר שלהן צפוף, והצבעים של ארבע מהן הם גוונים של אפור כתוצאה משימוש; צבעה של מקטרת מס' 1, שלא הייתה בשימוש, אדום בהיר, ונראה שהיא נשרפה בטמפרטורות גבוהות מאלה של הארבע האחרות. ליתולוגיה כזו מלמדת אולי שמקור החומר באזורים שבהם מחשופי סלע מתצורת חתירה מהקרטיקון התחתון, או במקומות שאליהם התנקזו תוצרי ארוזיה של תצורה זו. כל חמש המקטרות מקבוצה זו חופו בחיפוי בגוונים של בורדו ושזיף, שהשתמרותו קשורה בתנאים שבהם הורבדו השברים. שניים משברי המקטרות בקבוצה זו (מס' 1 ו-2) נושאים תו ייצור דמוי פרסה בצד הימני של הקנה מתחת לטבעת, ושני שברים (מס' 1 ו-4) מעוטרים ברצועות מקדה בדגם רשת. השניים האחרונים שייכים לטיפוס השכיח בעכו. מקטרות מטיפוס זה נחשפו ביקנעם (Avissar 2005:84, Figs. 4.1.5–9, 4.2.10), בח' בורין (Kletter and Stern 2006:206–207), בנחל תנינים (שרביט 2011) ובגני רידוואן בעכו (Shapiro 2016:97, Fig. 1:2). נראה כי זמנן של המקטרות מקבוצה זו המחצית השנייה של המאה הי"ח לסה"נ.
מקטרת אחת מהמכלול (איור 1:7) עשויה מחומר רך וצפוף, בצבע חום-אפרפר עם ליבה אפורה. החומר כולל חסמים רבים בגודל גרגיר חול (0.7–1.0 מ"מ) של קירטון ואבן גיר קשה אפורה, גושי צפחה בצבע כתום וחסמים כהים אחרים, וכן מעט טין וקוורץ עדין בגודל גרגיר חול. החלק החיצוני של המקטרת צבעו בז'-חום-צהבהב והוא ממורק. אפשר שזמנה של המקטרת המחצית השנייה של המאה הי"ח לסה"נ.
שתי המקטרות האחרונות במכלול (איור 2:7, 3) שייכות לאותה משפחה של חומר, פרט למעט הבדלים ליתולוגיים ביניהן. החומר שלהן מעט שונה מזה של המקבילות הטיפולוגיות שלהן, ומלמד אולי כי מקורו של חומר הגלם שלהן בחוואר עתיר בחוריריות (תצורת טקייה מהפליאוקן). החומר רך וצפוף, וצבעו חום בהיר-אפור. הוא כולל מיקרו מאובנים רבים וכן קוורץ נדיר בגודל גרגר-טין, כתמים קטנים, מעוגלים ומאורכים, אדומים וכתומים, של תחמוצות ברזל וחסמים שחורים לא מזוהים. עוד כולל החומר שרידי מאובנים נדירים בגודל גרגר חול, שברים של גיר ואבן גיר (עד 1 מ"מ), חלקם דמויי חלוקים ואפורים, וחסמים מעוגלים, חומים כהים, של חומר המכיל כנראה תחמוצת ברזל (לימוניט). הפן החיצוני של המקטרות מחופה בחיפוי אדום כהה-כתום-אדום-צהבהב והשתמרותו גרועה בשל תנאי הרבדתו. ההקבלות היחידות המוכרות למחברת לשתי מקטרות אלה הן כמה דוגמאות מהמכלול שעלה מחפירת המתחם ההוספיטלרי בעיר העתיקה בעכו (Shapiro, forthcoming), המתוארכות אולי לשלהי המאה הי"ט לסה"נ.
 
בחפירה התגלה שפע ממצא קרמי ללא שרידי בנייה, ועל כן נראה כי שטח זה השתרע בשולי הכפר הקדום ששרידים ממנו התגלו בעבר (מוקארי 2009). נראה כי הממצאים המיובאים שהתגלו באתר הגיעו למקום כתוצאה ממיקום היישוב סמוך לדרך מסחר מרכזית, שעברה בקרבת מקום בתקופה העות'מאנית (Conder and Kitchener 1881:363, 379–380).