בחפירה (125 מ"ר) נחשפו קטעי קירות ומפלסי חיים המתוארכים לתקופה הפרסית ולראשית התקופה ההלניסטית. בחפירה נוספת שנערכה בסביבה נחשפו שרידים מהתקופות הפרסית וההלניסטית (אבו ריא 2017; איור 1: 7540-A). נתונים רבים מהחפירה הנוכחית אבדו במהלך שרפה במשרדי רשות העתיקות בעכו, ולכן המידע בדוח חסר.
 
מתחת לשכבה של אדמת סחף נחשפו שרידי מבנה (איורים 2, 3), ובהם ארבעה קירות (12W, 13W, 21W, 29W) וארבע אומנות (22W, 23W, 31W, 32W) היוצרות מתאר רבוע. ארבעת הקירות נבנו מאבני גוויל גדולות ובינוניות וביניהן אבנים קטנות. ארבע האומנות נבנו מאבני גזית בשיטת ראש ופתין בשילוב עם אבני גוויל — שיטת בנייה האופיינית לתרבות הפניקית. נראה שהאומנות שימשו בסיס לעמודים שתמכו את תקרת המבנה. במפלסי אדמה שניגשו לקירות ובקירות התגלו שברים של כלי חרס, ראש צלמית חרס של סוס ומשקולת נול מחרס, שברי כלי זכוכית, חפצי מתכת ומטבעות, המתוארכים לסוף התקופה הפרסית (המאה הד' לפסה"נ) ולראשית התקופה ההלניסטית (המאה הג' לפסה"נ). כן התגלו בחפירה עצמות של בעלי חיים.
 
הממצא הקרמי. ממצא כלי החרס מהתקופה הפרסית (המאות הה'–הד') כולל קערות (איור 1:4–8), מורטריה (איור 9:4–13), סיר בישול (איור 14:4), קנקנים ישרי כתף (איור 1:5–4), קנקני טורפדו (איור 5:5, 6), אמפורות (איור 7:5–10), בסיסי קנקנים (איור 11:5–16), פכיות (איור 17:5, 18) ובסיס סקיפוס מזוגג בשחור (איור 19:5). עוד יוחסו לתקופה הפרסית צלמית ראש הסוס (איור 1:6; Dayagi-Mendels 2002:153–154, Fig 7.16) ומשקולת הנול מחרס (איור 2:6). ממצא כלי החרס מראשית התקופה ההלניסטית (המאה הג' לפסה"נ) כולל סיר בישול פתוח (איור 1:7), אשר נמצא במפלס פני השטח, קנקן (איור 2:7) ושתי אמפורות (איור 3:7, 4).
 
כלי הזכוכית. בחפירה נמצא שבר זכוכית אחד שזוהה ותוארך (33L, סל 1100; איור 8). למרות שזהו שבר גוף קטן, הוא זוהה על פי שיטת הייצור שלו — טכניקת הליבה — והעיטור המופיע עליו. ייצור כלי זכוכית בטכניקת הליבה החל עם ראשית השימוש בזכוכית באמצע האלף השני לפסה"נ, והמשיך עד המצאת הניפוח במחצית השנייה של המאה הא' לפסה"נ. לאורך 1,500 שנות שימוש בטכניקה זו לייצור כלים השתנו האופנות, צורות הכלים ואופן העיטור. הכלי שנמצא בעכו שייך לקבוצה הים תיכונית המתוארכת למאות הו'–הא' לפסה"נ. הקבוצה הים תיכונית מחולקת לשלוש קבוצות, הנבדלות זו מזו ומתוארכות לזמנים עוקבים זה אחר זה. בארץ התגלו כלים מהקבוצה הים תיכונית הקדומה באתרים המתוארכים לתקופה הפרסית (Jackson-Tal 2008:80–83). כלים שיוצרו בטכניקת הליבה נדירים יחסית בארץ, ועל כן חשיבותו של השבר שהתגלה בחפירה.
השבר עשוי מזכוכית כחלחלה ולו דופן דקה למדי. הזכוכית מאוכלת מבליה ובחלק הפנימי השבר מחוספס. הדופן החיצונית עוטרה בחוטים צבעוניים שנמשכו לדגם זיגזג מוארך, ומתחתיו שני חוטים משוכים אופקית, חוט צהוב וחוט תכלכל, היוצרים דגם סרוק שהורכב משלושה צבעים: צהוב, לבן ותכלת. לפי ארגון הדגם נראה ששבר זה שייך לחלק התחתון של כלי שלו גוף כדורי או פחוס, ולא לכלי גלילי כמו למשל אלבסטרון. בכלים הים תיכוניים שגופם רחב נכללים האריבלוס (צפחת), האוינכוי (פכית שלה ידית אחת ושפה תלתנית), ההידריה (קנקנית שלה שתי ידיות קטנות לנשיאה וידית אחת למזיגה) והאמפוריסקוס (קנקנית שלה שתי ידיות).
הדגם בשבר דומה לדגם המופיע על צורות כלים אלה במאה הה' לפסה"נ, בזמן שהיה אופנתי להשאיר חלק מפני הכלי ללא עיטור, ולרווח בין העיטור הסרוק לבין הפסים האופקיים. דוגמאות שלמות לכלים כאלה מוצגות באוסף דובקין במוזיאון ישראל (ישראלי 52:200153, 55; מספרי קטלוג: 41, 42, 45, 49, 50).
 
חפצי המתכת. בחפירה נמצאו משקולת עופרת של רשת דיג מקופלת לשניים (איור 1:9), הדומה למשקולת שנמצאה בחפירה למרגלות תל עכו ותוארכה לתקופה הפרסית (סארי 2016:*23); מחט ברונזה (0.12 מ' אורך; איור 2:9), ששימשה כנראה לתפירת אריגים גסים, הדומה למחט שנמצאה בחפירה למרגלות תל עכו ותוארכה לתקופה הפרסית (סארי 2016:*22; איור 1:1, 2); וראש חץ מטיפוס סקיתי-אירני (איור 3:9) עשוי מברזל, הדומה לראש חץ שנמצא בחורבת עוצה בשכבה 11 המתוארכת לתקופה הפרסית (Getzov et al. 2009:149, Fig. 4.10).
 
ממצא המטבעות. זוהו שבעה מטבעות שהשתמרותם גרועה (טבלה 1), ועל כן זיהוים אינו מלא.
 
טבלה 1. המטבעות
 
מס' לוקוס סל תאריך לפנה"ס שליט הערות מס' ר"ע
1 16 1021 200 - 187 אנטיוכוס הג'? זיהוי לפי גודל בלבד 167262
2 28 1054 המאה הג' תלמי   167267
3 28 1063 200 - 187 אנטיוכוס הג'? זיהוי לפי גודל בלבד 167264
4 W29 1981 200 - 187 אנטיוכוס הג'? זיהוי לפי גודל בלבד 167263
5 30 1071 המאה הג' תלמי   167266
6 30 1072 המאה הב' סלווקי שבר קטן 167265
7 30 1073 המאה הג' תלמי   167261

 

עצמות בעלי החיים. התגלו 15 עצמות שהשתמרותן גרועה. בשל ההשתמרות הגרועה לא זוהו חלק מהעצמות למרות שהן שייכות לחלקים אינדיקטיביים. המין השכיח במכלול הוא הצאן (47%), אחריו הבקר (40%) ולבסוף הסוסים (13%). חלקי השלד השכיחים של שלושת המינים במכלול הם שיניים ואצבעות. ייתכן שזוהי הטיה שנוצרה עקב בעיות השימור באתר, שכן עצמות אלו צפופות יותר ונוטות להשתמר בצורה טובה יותר. המכלול המצומצם אינו מאפשר הבנה של כלכלת האתר, אך כיוון שכל העצמות מייצגות חיות מבויתות, אפשר לשער שהכלכלה באתר התבססה בעיקר על חיות משק ולא על ציד.

 
בחפירה נחשפו שרידי מבנה, האופייני לבנייה הפיניקית ומתוארך לסוף התקופה הפרסית ולראשית התקופה ההלניסטית. נראה כי זהו בית מגורים שהיה חלק מרובע מגורים, עדות להתרחבות היישוב בתל עכו בזמן זה.