המערה (איור 1), שתקרתה הוסרה ברובה בפגיעת כלי מכני, נחצבה בסלע קירטוני. היא נמצאה מלאה בשכבה של אדמה ובשברי סלע מן התקרה שנפגעה; קשה לקבוע לפיכך את גובה המערה. פתח המערה, שהיה חסום באדמה, נקבע בדופן המזרחית של חדר מרכזי מלבנישפינותיו מעוגלות (2.5×4.0 מ', 1.5 מ' גובה לכל הפחות). בדופנות החדר חצובים ארבעה מקמרים, שבכל אחד שוקת קבורה אחת (כ-1.6 מ' אורך, 0.8–1.0 מ' רוחב) התחומה במעקה (כ-0.2 מ' עובי) – אחד בדופן הצפונית (מס' 1; איור 2), שניים בדופן המערבית (מס' 2, 3; איור 3) ואחד בדופן הדרומית (מס' 4; איור 4). בדופן המזרחית, צמוד לפינה הדרומית-מזרחית של החדר, חצוב כוך קטן (מס' 5; 0.5 מ' אורך, כ-0.25 מ' רוחב; איור 5), ששימש כנראה לליקוט עצמות. בין המקמרים נחצבו חמש גומחות קטנות, ששימשו להצבת נרות: שתיים קמורות ואחת משולשת, הסדורות במשולש בין מקמרים 2 ו-3, ושתיים נוספות בפינות המערביות של החדר, סמוך לתקרה.

 
במערה נמצאו שלושה נרות סנדל תמימים (איור 6), שטווח זמנם החל מהתקופה הרומית המאוחרת ועד שלהי התקופה הביזנטית–ראשית התקופה האסלאמית הקדומה, וקנקן עזה מן התקופה הביזנטית (איור 7). כן נמצאו צנצנת ובקבוק מזכוכית, שזמנם המאה הה' לסה"נ (איור 1:8, 2 ; ר' להלן). נראה שהממצאים, אשר הוצאו מן המערה עם חשיפתה ומקומם המקורי אינו ידוע, מלמדים כי יש לתארך את הקבורה במערה לתקופה הביזנטית. בתום התיעוד כוסתה המערה ותוואי קו הביוב שונה. מערת קבורה זו מצטרפת למכלול הקברים של היישוב הביזנטי באתר.
 
כלי הזכוכית
נטליה כצנלסון
 
שני כלי הזכוכית שנתגלו בחדר המרכזי של מערת הקבורה עשויים מזכוכית כחלחלה-ירוקה, באיכות נמוכה, כעדות הגופיפים השחורים והבועות בה; הזכוכית נמצאה מכוסה בבליה גירית.
הצנצנת הגלילית הגדולה, שרופאה לכדי כלי שלם (איור 1:8), עוצבה ברישול, ולה שפה מעוגלת לא אחידה וקפל פתוח מתחתיה. לצנצנת צוואר רחב, וקוטר שפתה זהה כמעט לזה של הגוף. צנצנות מטיפוס זה נפוצות בקברים שזמנם שלהי המאה הד'–ראשית המאה הה' לסה"נ, כמו למשל בקבר באשקלון (חדשות ארכיאולוגיות 105:114–108).
הבקבוק המעוטר התמים (איור 2:8) עוצב אף הוא ברישול ושפתו עוגלה באש. גוף הבקבוק נופח בדפוס בדגם העשוי ארבע שורות של שקעים עגולים וסגלגלים רדודים וצפופים. צורת הבקבוק אופיינית לתקופה הביזנטית, אך העיטור אינו נפוץ במיוחד. בקבוקים דומים, עם פה גבוה דמוי משפך, צוואר גלילי צר וגוף פחוס או גלילי מוכרים בישראל מאתרים מן המאות הה'–הו' לסה"נ.
אף שההקשר המדויק של הכלים במערה אינו ידוע, דומה כ החומר ואופן הייצור מצביעים כי זמנם של הכלים במאה הה' לסה"נ.