חפירות קודמות נערכו לאורך החלק המזרחי של רחוב יהודה הימית, ממערב לשדרות ירושלים (חדשות ארכיאולוגיות 122), שם נחשפו שרידים של רחוב עות'מאני לא סלול וממצא מן התקופות ההלניסטית והעות'מאנית, וכן בחלקו המערבי ביותר, בין הרחובות מגדלור ורבי יהודה מרגוזה (חדשות ארכיאולוגיות 123), שם נתגלו קטע מרשים מן החפיר הצלבני ובית קברות מן התקופות הפרסית וההלניסטית, וכן קברים אחדים מן התקופה האסלאמית הקדומה ובארות מן התקופה העות'מאנית. בחפירות לאורך הגבול הדרומי של התל (חדשות ארכיאולוגיות 121), נחשפו ביצורים מן התקופות הצלבנית והעות'מאנית, וכן עדויות לשיפוצים שנערכו בנמל בראשית המאה הכ'. בחפירות לאורך שדרות ירושלים, מעט דרומה לרחוב יהודה הימית, נתגלו שרידי בנייה דלים מן התקופה ההלניסטית, שרידים של דרך מן התקופה הביזנטית, קטעי קירות מן התקופה העות'מאנית המאוחרת ותשתית רחוב מראשית המאה הכ' (חדשות ארכיאולוגיות 122); מצפון לרחוב יהודה הימית (חדשות ארכיאולוגיות 123) נחשפו קירות מן התקופה ההלניסטית, דרך ביזנטית, וכן קירות ושרידים של מערכת ניקוז מן התקופה העות'מאנית.

 

החפירות נערכו בשלוש רצועות לאורך הנתיב הדרומי של הרחוב (שטחים CA; איורים 2–4). בשטח A המזרחי נחפרו 13 ריבועיים חלקיים (1.8×5.0 מ') בין שדרות ירושלים לבין רחוב שבטי ישראל. בשטח B נחפרו 20 ריבועים (5×5 מ' ו-2.4×4.0 מ') ממערב לרחוב שבטי ישראל עד לתחנת גל"צ. שטח C, ובו 23 ריבועים חלקיים (2×4 מ' בממוצע), נפתח ממערב לשטח B. החפירה העמיקה כדי 2.0–3.5 מ', בהתאמה לעומק המתוכנן להנחת התשתיות, למערך הצינורות הקיים ולשיקולי בטיחות. ממצאי החפירה יתוארו להלן מן הקדום למאוחר.

 
שכבה IV (המאות הג'–הב' לפסה"נ)
השרידים האדריכליים היחידים המיוחסים לשכבה זו הם שני קירות מקבילים (W74 ,W68; איור 5), שנחשפו סמוך לקצה המזרחי של שטח A. הקירות, הנמשכים זה לצד זה בציר כללי צפון–דרום, הוקמו במפלסים נפרדים. הקיר המזרחי, שהוקם על מפלס גבוה יותר (W74; רוחב 0.8 מ'), השתמר טוב יותר: שני פניו נבנו מאבנים מהוקצעות שהונחו בדגם ראשים ופתינים, עם עפר כבוש ואבנים קטנות בתווך. שיטת בנייה זו אופיינית באדריכלות הביתית של יפו בתקופה ההלניסטית. שרידים של קיר שנבנה בשיטה דומה נמצאו מעבר לרחוב (חדשות ארכיאולוגיות 122). מקיר 68 השתמרה רק הליבה, הבנויה נדבך אחד של אבני גוויל. מאחר ששני הקירות מייצגים שני שלבי בנייה, אפשר כי האבנים שהוסרו מקיר 68 הועברו לשימוש משני בקיר 74.
שני מטבעות נמצאו במפולת ובהצטברות עפר סמוך לקירות. האחד תלמאי מן המאה הג' לפסה"נ (ר"ע 138886), והשני של אנטיוכוס הד' שנטבע בעכו-פתולמאיס (173/2–168 לפסה"נ; ר"ע 138885). כלי חרס שנמצאו סמוך לקירות כללו קערות מחופות אדום ושחור (איור 1:6, 2) וקנקני אגירה (איור 3:6, 4).
שלוש ידיות אמפורה רודיות נושאות טביעה נמצאו בלוקוסים מעורבים מן התקופה העות'מאנית ועל פני השטח בחלקים אחדים של הרחוב. זמנן המאות הג'–הב' לפסה"נ (טבלה 1; איור 7).
 
טבלה 1. טביעות על ידיות אמפורה רודיות (נתונים: ג' פינקלשטיין)
איור
מס' רישום
קריאה
הערות
תאריך (לפסה"נ)
a7
A5829. פנ"ש.2129
פבריקנט: אונאסימוס. משמעותה של הבתא ההפוכה אינה ידועה.
השליש השני לערך של המאה הג'
b7
A5634. 205.1036
לא קריא
ידית עם פרופיל מעוגל; רוב החותם חסר.
אמצע המאה הג'(?)
c7
A5634. 94.621
פבריקנט: גלאוקיאס, המשויך לאפונים קליקרטס הג' על פי אמפורה מתל אצטבה (חדשות ארכיאולוגיות צח:45).
הרבע השלישי של המאה הב'
 
שכבה III (המאות הא'–הב' לסה"נ)
בקצה המערבי של שטח C נחשפה הפינה הדרומית-מערבית האיתנה של מבנה גדול (W117; ריבוע C8; איורים 8–10). הפינה נבנתה מאבני כורכר מהוקצעות (0.2–0.3×0.3–0.5 מ'). ייתכן שלמבנה זה שייכות מפולות סמוכות של אבני שדה (0.10×0.15 מ' בממוצע). לא נתגלו רצפות כלשהן המתייחסות למבנה, אך הממצא הקרמי ממילוי הניגש אליו מתוארך לתקופה הרומית, ובעיקר למאה הב' לסה"נ. ממצא זה כולל סירי בישול (איור 1:11), קנקנים דמויי-שק (איור 2:11), אמפורה (איור 3:11), פך (איור 4:11) ונר דיסקוס (איור 5:11). כן נתגלו במילוי שברים של כלי זכוכית ומטבע מימי טיבריוס (18/17–25/24 לסה"נ; ר"ע 138887) שנטבע בירושלים, אולי על ידי ולריוס גרטוס.
עדויות לקיר נוסף נמצאו בריבוע C5: השרידים כוללים תעלת שוד בציר צפון-מערב–דרום-מזרח (L114; איורים 8, 12), שבתוכה פזורות אבנים שמקורן כנראה בקיר שנשדד. בהצטברות שבתוך התעלה נמצא צוואר של צפחת מטיפוס שהיה נפוץ בשלהי המאה הו' ובמאה הז' לסה"נ (איור 8:11). שברים של קערות מחופות אדום ממשפחת Late Roman C (איור 6:11, 7), שתאריכן דומה, נמצאו סמוך למבנה ולתעלת השוד. ייתכן שפריטים אלה מתארכים את פירוק הקירות במבנה.
 
שכבה II (המאות הה'–הי"ג לסה"נ)
שכבה של אדמה חרסיתית כהה וכבושה, ובה שברי כלי חרס ממגוון תקופות, נחה על הקרקע הבתולה. הממצא הקרמי, המשקף את ההיסטוריה הארוכה של העורף החקלאי של יפו, כלל בעיקר שברי גוף מצולעים של קנקני אגירה האופייניים לתקופה הביזנטית ולראשית התקופה האסלאמית הקדומה; מאחר שלא נמצאו שפות, אין אפשרות לתארכם בדייקנות. במכלול נמצאו גם פכים אחדים מטין צלהב (איור 3:13), וטיפוסים ספורים מימי הביניים; אלה כוללים קערה עם זיגוג חד-גוני ועיטור חרוט, שיוצרה בקפריסין (Cypriot Monochrome Sgraffito; איור 1:13), וקערה מטיפוס 'כלי הפרוטו-מיוליקה' שיוצרה בחבל אפוליה שבאיטליה (איור 2:13). שתי הקערות מתוארכות למאה הי"ג לסה"נ. בשכבה זו נמצאו גם שברים אחדים של כלי זכוכית מן התקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה וכן רוב שברי כלי האבן שנתגלו בחפירה, כגון אבני שחיקה, קערות, מכתשים, אבני משחזת ומשקולות פלך (איור 14). כלי האבן עשויים ממגוון חומרים, ובהם גרניט, בזלת, אבן גיר קשה ואבן סבון. אפשר לקשור ממצאים אלה לפעילות חקלאית ותעשייתית שהתקיימה בשולי העיר יפו. כן נמצא בשכבה שבר של טבעת נושאת חריטה מן התקופה האסלאמית הקדומה (להלן).
 
שכבה I (המאה הי"ט וראשית המאה הכ' לסה"נ)
מהחפירות עולה שהתוואי שלאורכו נמשך רחוב יהודה הימית נסלל לראשונה במהלך התרחבות העיר בראשית המאה הכ', ולאחר מכן נערכו בו תיקונים ושיפוצים.
לאורך רוב התוואי – בכל שטח A (ב-L52; איור 15), בחלקו המזרחי של שטח B, בכמה מקומות בשטח C ובחפירות מעבר לרחוב  (חדשות ארכיאולוגיות 122 הרחוב היה דרך עפר לא סלולה שהושתתה על שכבת האדמה החרסיתית (שכבה II). הוא נבנה מתערובת של אדמה קשה, אבנים וגיר כתוש, אשר הונחה על תשתית (כ-0.25 מ' עובי) של אבנים. מספר רב של לבנים מלבניות חלולות, שחלקן נשאו עדיין טיח ושרידי צבע, שולבו בתשתית דרך העפר בשטח C, ככל הנראה כמרכיב מלכד. אף שלבנים דומות היו בשימוש נרחב בחלקה המוקדם של המאה הכ', הן נמצאו גם בקירות השוק היווני הסמוך לכיכר השעון המתוארך לשנות התשעים של המאה הי"ט לסה"נ. ממצא כלי החרס ושברים של כלי חרסינה מן התשתית (להלן) מעידים כי הרחוב הוקם בשלהי התקופה העות'מאנית. אף שלא נמצא לצד הרחוב כל שריד אדריכלי, הצטברויות אבנים שנמצאו על הרחוב סמוך לצומת הרחובות יהודה הימית ושבטי ישראל (L24; איור 16) ומפולות שנמצאו בשטח C (ב-L318) מעידות אולי על מבנים שהוקמו סמוך לרחוב.
קטע שמור היטב של רחוב מרוצף אבן נחשף בעשרה מ-12 הריבועים המערביים של שטח B (ב-L200; אורך 40 מ', רוחב 2.4 מ'; איורים 17, 18). הריצוף נעשה מאבני גוויל וחלוקים (0.10×0.15 מ' מידות מרביות; איור 19) שהונחו בצפיפות רבה, והוא נתחם בשורה ישרה של אבנים. תשתית הרחוב, אשר הוקמה על שכבת החרסית (L228; שכבה II), הותקנה משני רבדים: גיר כתוש גס מעורב בחרסית (L227; עובי 0.40–0.45 מ'), ומעליו גיר כתוש דק, ששימש ליישור הרחוב ולייצובו. רחובות סלולים מתקופה זו נחשפו בחלקה הצפוני של יפו ההיסטורית, לאורך רחוב הצורפים (חדשות ארכיאולוגיות 122) ורחוב רוסלאן (חדשות ארכיאולוגיות 124). למרות ההבדלים הבולטים בין הקטע המרוצף של הרחוב לקטעים שבהם הופיע כדרך עפר, הזהות במפלס ובציר והממצא החומרי שנמצא מעליהם ובתשתיתם, מרמזים כי הוקמו בפרק זמן אחד. מתוצאות החפירה אי אפשר לקבוע את הסיבה להבדלים.
נראה כי בראשית ימי המנדט נעשו תיקונים ברחוב העות'מאני. עדות לכך היא פריט ברזל גדול ומעוקל, שזמנו ככל הנראה המחצית הראשונה של המאה הכ', שנמצא מתחת לקטע המזרחי שנחשף מן הרחוב המרוצף, ושני שברי זכוכית מתשתית דרך העפר בחלקו המערבי של שטח C, המתוארכים אף הם לימי המנדט הבריטי. שבר אחד נושא טביעה של שנת הייצור, 1924, ואילו השני נושא כתובת המעידה כי היה זה בקבוק קפיר של תנובה. פריט זה אינו קדום לשנת 1926, שנת ייסודה של המחלבה. שברי זכוכית אחרים שייכים לבקבוק ירוק, הנושא את הטביעה 'Higham C.B. Co', ולבקבוקון, ששימש כנראה לבושם, הנושא את המלים 'Reiss' ו'פאריס'. כל שאר הפריטים, כולל שברי כלי חרס ושברי זכוכית, שמקורם בלוקוסים נקיים המיוחסים לרחוב, מתוארכים לתקופה העות'מאנית המאוחרת או שייכים לטיפוסים שראשית הופעתם בתקופה זו. כן נמצאו בלוקוסים אלה שלושה מטבעות מן העשורים האחרונים של התקופה העות'מאנית, ובהם מטבע של שני פיאסטר משנת 1917. 
 
סמוך לקצה המזרחי של שטח C, מצפון לתוואי הרחוב, נחשף קטע של תעלת השקיה, שצירה צפון–דרום (L329; אורך 2.9 מ', רוחב חיצוי 0.8 מ', רוחב פנימי 0.45 מ'; איורים 20, 21). התעלה נבנתה מאבני גוויל (0.15×0.20 מ' בממוצע) וטויחה בטיח הידראולי אפור. את הקצה הדרומי שלה חותך צינור ביוב מודרני. ממצא כלי החרס מן המילוי הצמוד לתעלה מיוחס ברובו לתקופה העות'מאנית המאוחרת. התעלה דומה מאוד לתעלות שנתגלו בחפירות אחרות ביפו (חדשות ארכיאולוגיות 118; חדשות ארכיאולוגיות 120; חדשות ארכיאולוגיות 121; חדשות ארכיאולוגיות 121). ממצא דומה הופיע לאחרונה בצומת הרחובות יהודה הימית ואבוטבול (הרשאה מס' 6610-A) וברחוב רבי יהודה מאגוזה, סמוך לצומת עם רחוב יפת (הרשאה מס' 6482-A). מתקנים חקלאיים אלה השתייכו למערך חקלאי נרחב שהתפתח מחוץ לעיר בתקופה העות'מאנית המאוחרת.
קבר שוחה, שתאריכו אינו ידוע, נחשף בשכבת החרסית (שכבה II, ריבוע L119 ,C7). הקבר נבנה בציר מזרח–מערב, ומתאים למנהג המוסלמי. קברים מוסלמיים פזורים בשטחים המקיפים את יפו.
 
במכלול כלי החרס מלוקוסים נקיים המיוחסים לתקופה העות'מאנית המאוחרת נמצאו קערות גדולות וגסות (איור 1:22); כלי יבוא מזוגגים (איור 2:22); קנקני עזה גדולים (איור 3:22); פכים ממשפחת כלי עזה (איור 4:22, 5); שברי נרגילות (איור 6:22); מקטרות מטיפוסים שזמנם המאה הי"ט וראשית המאה הכ' (איור 7:22); ורעפים מתוצרת צרפת, בעיקר מתוצרת האחים רו (Roux) שליד מרסיי (8:22).
חלק מן הכלים המיובאים מחקים חרסינה סינית. חלקם שייכים לטיפוסים מוכרים, כמו דגם ה-'Wllow Pattern' הבריטי. שישה שברים מחומר זה נשאו טביעות יוצר, מהם אפשר לפענח ארבעה. מקורם של שלושה שברים בסארגמין שבצרפת (איור 23a), אזור בלוריין הידוע בתעשיית הפורצלן שלו. החותם שימש במהלך העשורים המאוחרים של המאה הי"ט ובחלקה המוקדם של המאה הכ'. מקורה של הטביעה הרביעית – 'Made in Holland' בשפה האנגלית – במסטריכט שבהולנד (איור 23b). אף שמסטריכט הייתה מרכז לייצור קרמיקה מאז 1836, הכתובת האנגלית מעידה כי זהו פריט מן המאה הכ'. פריט החרסינה האמתי היחיד שנמצא בחפירה הוא פסלון בדמות אישה (איור 24). 
בשכבה זו נמצאו גם שברים אחדים של צמידי זכוכית (איור 25), ככל הנראה מחברון. צמידים מטיפוס זה נפוצו בכל החבלים המערביים של המזרח התיכון, והם שכיחים ביפו. כן שייכים לתקופה זו שני בקבוקונים מיניאטוריים שלמים (4 ס"מ גובה, 2 ס"מ רוחב; איור 26), שצווארם מוארך וגופם משוטח. כלים אלה, שמולאו בנוזלים קדושים או בבושם, נענדו כתליונים על צווארי נשים ערביות.
ממצא קטן מן התקופה העות'מאנית המאוחרת נמצא גם בהקשרים סטרטיגרפיים מעורבים, שבהם רוב שברי כלי החרס הם מתקופה זו. הממצא הקטן כולל מסרק עשוי עצם, מפתח ברזל גדול (9 ס"מ אורך) ומחציתו של צמיד עשוי נחושת או ברונזה (6 ס"מ קוטר; איור 27), שעוטר במעגלים דמויי טבעת שקועים. ממצאים אחרים ראויים לציון:
1. קליע של כדור ששימש ברובה מאוזר גרמני (7.92 מ"מ קליבר) מראשית המאה הכ'. הטביעה על בסיס הקליע (5/17/S/67S) מעידה כי המס' הסידורי של הפריט הוא 67, וכי הוא יוצר במאי 1917 בבית החרושת בספנדאו. תרמילים רבים מסוג זה נמצאו במתחם הקישלה, לצד מטמון ובו עשרות רובים משלהי המאה הי"ט וראשית המאה הכ' (חדשות ארכיאולוגיות 121: איור 11).
2. כפתור פליז של מדי הצבא הבריטי. אף שהפריט שחוק למדי, אפשר להבחין בסמל האצולה של שושלת הנובר שאליה מתייחסת משפחת המלוכה הבריטית. כפתורים דומים נמצאו במתחם הקישלה (חדשות ארכיאולוגיות 121) ובחפירות לאורך רחוב הצורפים (חדשות ארכיאולוגיות 122) ולאורך רחוב רבי יהודה מרגוזה (הרשאה מס' 6482-A).
3. שלוש פרסות סוסים מברזל. פרסות מסוג זה נפוצו ביפו בתקופה העו'תמאנית המאוחרת ובימי המנדט הבריטי. פרסות רבות נתגלו בקישלה ואחדות נמצאו לאורך רחובות מתקופות אלו לא הרחק מרחוב יהודה הימית.
4. שבר של קערת ברזל אוסטרית צבועה כחול. המילה 'אוסטריה' מופיעה בחותמת שחורה על בסיס הקערה, מתחת לסמל של נשר דו-ראשי. נשר מעין זה – דגם אירופאי שכיח מאז התקופה הביזנטית – שימש חלק מסמל האצולה האוסטרית בשנות השלושים של המאה הכ'.
 
טבעת נושאת כתובת ערבית
ניצן עמיתי-פרייס
דִסקה מעוגלת, ששימשה חלק עליון של טבעת ברונזה, הנושאת על פניה העליונים עיטור וכתובת (איור 28), נחשפה בשכבה II. הפריט סדוק, אך אפשר להבחין כי את הדגם והכתובת תוחמת מסגרת המעוצבת כקו הנחתך בסדרת קווים אלכסוניים קצרים. בשני קצותיה של המסגרת התוחמת, בחלק העליון והתחתון של פני הטבעת, ישנם חצאי עיגולים דמויי סהר, ובתוך כל אחד מהם נתון כוכב פשוט; דגם זה ידוע כ'חאתם סולימאן' (חותמת שלמה). שני מוטיבים נוספים מעטרים את פני הדסקה, אך לא זוהו בוודאות. האחד, שנפגע מאוד בשל הסדק, הוא אולי דגם צמחי; השני הוא דגם לא סדור, מעין ענן מוארך, הנמשך לאורך הקו התוחם השמאלי.
הכתובת נחלקת לשניים. מימין לסדק מופיעות המלה 'חסבי' (ﺤسبي) ושתי אותיות נפרדות – אליף והא – ככל הנראה המלה 'אללה' (الله). שתי המלים החרותות במהופך זו לזו שייכות לביטוי הנפוץ 'אללה מספיק לי'. משמאל לסדק, בין הדגם הצמחי לבין הדגם דמוי הענן, יש שורה של שלושה סימנים זהים: האות וואו או הספרה 9 במהופך (ووو).
התאריך המוקדם ביותר של הנוסח 'אללה מספיק לי' ('מוצעב חסבוהו אללה'; אללה מספיק עבורו) נמצא על מטבע ערבי-ססני של מוצעב אבן אל-זובייר שמרד נגד הח'ליף עבד אל-מלכ (685–705 לסה"נ). המטבע נטבע בבצרה בין השנים 66 ו-71 או 72 להג'רה (685/6–690 או 692 לסה"נ; Hoyland R.G. 1997. Seeing Islam as Others Saw It: A Survey and Evaluation of Christian, Jewish and Zoroastrian Writings on Early Islam. Princeton. P. 694, No. 22).
הכתובת 'חסבי אללה', לצד החזרה הקצבית על האות וואו או הספרה 9, וכן הפרדת האותיות במילה שככל הנראה יש לקוראה 'אללה', מעידים כי הייתה זו טבעת קמע. צירוף של הכתובת 'חסבי אללה' וכוכב נמצא על כמה טבעות קמע שזמנן שלהי המאה הז' ושני העשורים הראשונים של המאה הח' לסה"נ, אף כי הכוכב בפריטים אלה נחרט על הפן התחתון, הנסתר של דסקת הטבעת (Amitai-Preiss N. and Wolfe L. 2011. Amuletic Bronze Rings from the Arab-Byzantine Period. Israel Numismatic Research 6:175–186). הצירוף של כוכבים והספרה 9 נזכר לראשונה בדיון בקמעות בספרו של אל-בוני (נפטר בשנת 622 להג'רה, 1225/6 לסה"נ; Al-Būnī Ahmad B. Ali. Shams al-Ma`arif al-Kubra wa-Latāif al- Awārif. Cairo 2007). אף שהספר מאוחר כנראה בכמה מאות שנים לטבעת, המחבר דן בו בקמעות מתקופות קדומות יותר.

מאחר שהטבעת מיפו נמצאה בשכבה שבה ממצא מעורב, מן המאות הה'–הי"ג לסה"נ, אי אפשר לתארכה על פי מיקומה הסטרטיגרפי. אולם ניתוח השוואתי-טיפולוגי מצביע על תאריך בתקופה האסלאמית הקדומה. בארץ מוכרות שתי טבעות ברונזה נוספות מתקופה זו הנושאות כתובות בערבית: טבעת מן המאה הז' לסה"נ מחפץ חיים (חדשות ארכיאולוגיות 123), הנושאת את הכתובת 'בִּסם אללה' (בשם אללה); וטבעת חותם מבניאס, הנושאת ארבע שורות של כתובת כופית שלא פוענחה (IAA Reports 38:175–176, No. 38).

  

ממצא הצור
פולינה ספיבק
נתגלו עשרה פריטי צור: שני נתזים ראשוניים, שלושה נתזים משניים ושני גושים, אף לא אחד מהם דיאגנוסטי, ושלשה כלים. לכלים שזוהו כבריחי צור של רובים, תכונות טכנו-טיפולוגיות דומות: הם עשויים על צור אפור דק-גרגר (נושאים פטינה בצבע חום או חום בהיר), צורתם מלבנית (23–35 x 31–43 מ"מ), החתך שלהם טרפזי (4–7 מ"מ עובי), והם עוצבו בשברור זקוף ובהתזה דו-פנית (איור 29). פריטי צור שימשו בתקופה העות'מאנית כבריחים ברובים ובאקדחים (Garigen, L.L. 1991. Description and Analysis of Flintlock Pistols Recovered From a Seventeen-Century Shipwreck on Pedro Bank, Jamaica. College Station, Texas; Saidel, B.A. 2000. Matchlocks, Flintlocks, and Saltpetre: The Chronological Implications for the Use of Matchlock Muskets among Ottoman-Period Bedouin in the Southern Levant. Internatioal Journal of Historical Archaeology 4/3:191–216). יתרה מכך, כלי צור מלבניים זהים שימשו לאחרונה בהצלחה כבריחי צור במנגנוני הירי של רובים ואקדחים. 'פריטי צור מלבניים' דומים נמצאו באתרים סמוכים מן התקופה העות'מאנית ביפו, כמו מתחם הקישלה (חדשות ארכיאולוגיות 121) ורחוב הצורפים (חדשות ארכיאולוגיות 122).
 
ממצא הקונכיות
ענבר קטלב
בחפירה נמצאו 15 קונכיות שמקורן בשתי סביבות ימיות: בים התיכון ובאוקיינוס השקט. במכלול הים תיכוני, שנאסף ככל הנראה לאורך חוף הים, בלט המין Bolinus brandaris (5 פרטים; איור 30a). שאר המינים הים תיכוניים הם Erosaria spurca, Tonna galea, Hexaplex trunculus,Stramonita haemastoma ו-Glycymeris insubrica, שמכל אחד מהם נמצא פרט אחד, למעט ה-Stramonita haemastoma, שממנו נמצאו שני פרטים. אחד משני פרטים אלה הוא היחיד במכלול הים תיכוני הנושא סימני עיבוד: נקב, המעיד כנראה כי שימש תכשיט.
מקורן של ארבע קונכיות ממין Pinctada Margaritifera הוא באוקיינוס השקט. צדפה זו יובאה במאה הי"ט לאירופה, בעיקר לווינה, שם שימשה בתעשיית הכפתורים. פסולת ייצור הגיעה ליפו, ככל הנראה בדרכה לירושלים ולבית לחם, שם שימשה להכנת כפתורים או לעיטור מזכרות לתיירים.שניים מהפריטים זוהו בוודאות כפסולת ייצור; הם נושאים את תשלילי הדסקות שהופקו מהם (איור 30b). שני האחרים הם כפתורים פגומים.
 
העיר יפו מעולם לא התפרשה עד החלק המזרחי של רחוב יהודה הימית. דומה כי השרידים האדריכליים מן התקופות ההלניסטית והרומית השתייכו לבתי חווה שהוקמו במרחק מה מן העיר; מגוון כלי החרס, ובהם כלי יבוא, מחזק השערה זו. מאחר שלא נמצא כל שריד אדריכלי המתוארך לתקופות הביזנטית עד העות'מאנית המאוחרת, נראה כי השטחים שבהם נערכה החפירה שימשו בתקופות אלו לפעילות חקלאית. בתחילת שנות השבעים למאה הי"ט החלה לפעול ביפו עירייה, שאחת ממטרותיה הייתה לשפר את מערך הרחובות בעיר (קרק, ר' 1984. יפו: צמיחתה של עיר, 1799–1917. ירושלים. עמ' 180) הרחובות המרוצפים הראשונים נסללו בתקופה זו, ובימי המנדט הבריטי נערכו בהם תיקונים.