תפזורת החרסים

טבלה 1. חרסים לפי תאריך; אם ניתן לתארך חרס מוקדם או מאוחר (לדוגמה, הלניסטית II או רומית קדומה), החרס נרשם כמאוחר.
מס' החרסים
תקופה
איור מס'
1
ברזל II
7: 1
2
הלניסטית I
7: 2, 3
10
הלניסטית II
7: 4–13
34
רומית קדומה
8, 9
7
רומית תיכונה
10: 1–5
6
רומית מאוחרת
10: 6–11
1
ביזנטית I
10: 12
1
ביזנטית II
10: 13
0
אסלאמית
 
1
לא ידוע
 
1
פסולת (גדול)
 
 
טבלה 2. חרסים לפי טיפוס; לא כל החרסים צוירו כך שהסכום אינו מתאים לחלוקה על פי תאריך או קטע.
מס' החרסים
טיפוס
16
קערות, כולל קערות בישול וקדרות
30
קנקני אגירה
1
פך (רומי קדום)
11
סירי בישול
 
טבלה 3. חרסים על פי קטע
קטע
כיוון
מס' חרסים/תקופה
A1
צפון
לא נאספו חרסים ליד בור טין; עדות לתנור צריפה
 
מערב
1/ברזל II; 2/הלניסטי I; 2/הלניסטי II; 17/רומי קדום; 1/רומי תיכון; 3/רומי מאוחר
 
דרום
1/הלניסטי II; 5/רומי קדום/שברי גוף רומיים
 
מזרח
2 רומי קדום; שברי גוף ביזנטיים
סה"כ
 
1 ברזל II; 2 הלניסטי I; 3 הלניסטי II; 24 רומי קדום; 1 רומי תיכון; 3 רומי מאוחר; שברי גוף רומיים וביזנטיים
A2
צפון מזרח
5 הלניסטי II; 5 רומי קדום; 1 רומי מאוחר; 1 ביזנטי I
 
דרום מזרח
2 הלניסטי II; 2 רומי קדום; 1 ביזנטי I
 
דרום מערב
1 רומי תיכון; 1 ביזנטי II
סה"כ
 
7 הלניסטי II; 7 רומי קדום; 1 רומי מאוחר; 2 ביזנטי I
A3
מזרח
1 רומי קדום; 1 רומי תיכון
 
מערב
1 רומי קדום
 
דרום
2 רומי תיכון; 1 רומי מאוחר; שברי גוף ביזנטיים
סה"כ
 
2 רומי קדום; 3 רומי תיכון; 1 רומי מאוחר; שברי גוף ביזנטיים
D
מערב
1 רומי קדום; 2 רומי תיכון
 
בשל מגבלות הסקר מובאות המסקנות כהנחות הניתנות למבחן. תמונת היישוב והעזיבה של שיחין מתאימה בחלקה הגדול לדיווח שהתפרסם ב-45 IEJ. טבלה 4 משווה בין הממצאים מהסקר הנוכחי לאלה מהסקר שנערך בשנת 1988 (IEJ 45:173) ואילו טבלה 5 מציגה את הנתונים ביחד.
 
טבלה 4. השוואת החרסים מהסקרים בשנים 1988 ו-2011
 
שנת סקר
ברזל II (ג'?)
פרסי
הלניסטי I
הלניסטי II
רומי I
רומי II
1988
2
3
2
5
53
35
2011
1
0
2
10
34
7
 
רומי III
ביזנטי I
ביזנטי II
אסלאמי
לא ידוע
פסולת
1988
21
6
0
0
8
6
2011
6
1
1
0
1
1
 
טבלה 5. חרסים מהסקרים של 1988 ו-2011 ביחד
 
ברזל II (ג'?)
פרסי
הלניסטי I
הלניסטי II
רומי I
רומי II
3
3
4
15
87
42
רומי III
ביזנטי I
ביזנטי II
אסלאמי
לא ידוע
פסולת
27
7
1
0
9
7
 
הנתונים מפסגות הגבעות וסך החרסים מציג את התמונה הבאה: יש עדות לפעילות מסוימת מברזל II (כנראה IIג') ועד להלניסטי קדום, אך זו מצומצמת. שיחין נושבה כבר בתקופה ההלניסטית המאוחרת, כנראה מעט אחרי שאריסטובולוס כבש את האזור בשנים 103/104 לפסה"נ. האוכלוסייה גדלה מאוד בתקופה הרומית הקדומה, ניכרת עלייה של 83% בחישוב החרסים המשותף מסוף התקופה ההלניסטית לתקופה הרומית הקדומה. אפשר שהגידול בחרסים נגרם מחיבור של שלושה אירועים הקשורים לציפורי הקרובה: גביניוס הושיב אחד מהסנהדרין בציפורי בשנת 55 לפסה"נ (יוספוס, קדמוניות היהודים 15.5.4; מלחמות היהודים 1.8.5); הורדוס הפך את ציפורי למפקדה הראשית שלו בצפון הארץ בשנים 39/38 לפסה"נ (יוספוס, קדמוניות היהודים 14.15.4; מלחמות היהודים 1.16.2); אנטיפס בנה מחדש את העיר בתחילת שנת 4 לפסה"נ. חפירות בשיחין יבהירו אם האתר נהרס יחד עם ציפורי שמרדה בשנת 4 לפסה"נ. דומה שחלק מתושבי שיחין יצאו יום-יום לציפורי וחזרה, הליכה של כ-20 דקות. ואכן, חיילים בציפורי יכלו לכבות שרפה בשיחין (תוספתא, שבת 13: 9; תלמוד ירושלמי, שבת 16.7; תלמוד בבלי, שבת 121א). תושבי שיחין יכלו לעסוק במלאכותיהם ולמכור את מרכולתם בשווקים של ציפורי.
חישובי החרסים מעידים על ירידת אוכלוסייה מתמשכת וחדה בתקופות הרומית התיכונה והמאוחרת. ירידה של 52% (בחישוב המשותף) מהתקופה הרומית הקדומה לתיכונה עשויה להעיד שבניגוד לציפורי שתמכה ברומא, שיחין נהרסה במרד היהודי הגדול בשל התנגדותה לרומא (חיי יוסף 232–233, 384). מקור רבני המתייחס לאלעזר בן חרסום כמי שהיה הבעלים של שיחין וכפרים נוספים בגליל, מציין ששיחין נהרסה אולם אינו מפרט מתי (איכה רבא 2.2; תלמוד ירושלמי, תענית 4.5; 6.9א). כמות החרסים שנחשפה נמוכה ב-36% (חישוב כולל) בין התקופה הרומית התיכונה לתקופה הרומית המאוחרת. הירידה התלולה של 74% שנצפתה בחישוב המשותף של החרסים מהתקופה הרומית המאוחרת לתקופה הביזנטית הקדומה מעידה על גורם כלשהו שזירז תושבים רבים לעזוב את האתר, או שתושבים רבים נהרגו, וייתכן שילוב של השניים. מרד גאלוס בשנת 351 לסה"נ (Jerome, Chronicon, Olymp. 282; Sozomen, Hist. eccl. IV.7; Socrates, Hist. eccl. II.33) ורעידת האדמה בשנת 363 לסה"נ (Sozomen, Hist. eccl. V.21; Socrates, Hist. eccl. III.20; Theodoret, Hist. eccl. III.15; Gregory Nazianzen, Second Invective Against Julian 4; cf. John Chrysostom, Hom. Matt. IV.2; Ammianus Marcellinus, Res gest. XXIII) גרמו להרס גדול של ציפורי וכנראה גם לירידה החדה בכמות חרסים. דומה שהאוכלוסייה בתקופה הביזנטית הקדומה הייתה דלילה ובתקופה הביזנטית המאוחרת כנראה שלא היה יישוב קבוע באתר. היישוב נעזב לחלוטין בשלהי התקופה הביזנטית או ראשית התקופה האסלאמית הקדומה.
רישום החרסים ומיקום איסופם בקטעים עשוי לאשש את הנחת העבודה. עם זאת, צוותי הסקר אספו רק חרסים הקשורים לפריטים ארכיאולוגיים ולא מכולם; על פני שטח המדרון הצפוני-מזרחי של קטע A1 מפוזרים אלפי חרסים אולם צוות הסקר לא אסף ולו חרס אחד. לפיכך, הדגימה אינה אקראית והיא מחייבת לשון זהירה.
העדויות מצביעות על כך שהיישוב הקדום מהתקופה ההלניסטית המאוחרת בשיחין השתרע על פני שתי הגבעות הצפוניות. מאחר שבשתי הגבעות נמצאו פריטים ארכיאולוגיים וחרסים דומים, אין אפשרות לקבוע עתה איזו מן הגבעות הייתה היישוב המרכזי ואיזו הייתה אזור תעשייה, אם בכלל ניתן לעשות את ההבחנה הזו. בסקר משנת 1988 תועדו שרידי קירות ופריטים ארכיאולוגיים בשתי הגבעות; בסקר הנוכחי תועדו שרידי מבנה אחד במדרון המזרחי של הגבעה הצפונית (להלן).
פעילות בתקופה הרומית הקדומה ניכרת בשלוש הגבעות אולם רק בקטע A1 יש עלייה חדה במספר החרסים ואפשר שהיישוב המרכזי בתקופה זו היה בגבעה זו. מרבית העדויות נמצאו בחלק הדרומי-מערבי של האתר וחלקן בצד המזרחי שהיה מכוסה בחרסים רבים. פעילות בתקופה הביזנטית תועדה בשלוש הגבעות, אולם ככל שהאוכלוסייה הצטמצמה נעשתה הפעילות נדירה יותר.
שרידי המבנה (48. A1; ר' איור 3) במדרון הדרומי-מזרחי של קטע A1 מעלה תהיות אחדות. בהסתמך על ארבע הפינות שנמצאו, היה המבנה מרובע (אורך הקירות 13.5 מ' במערב, 11.8 מ' בצפון, 14.29 מ' במזרח ו-8.5 מ' בדרום). בניית הגזית הצביעה על אפשרות של מבנה ציבור, אולם בחינה מדוקדקת יותר מעלה את האפשרות שאלה שרידיו של בית בד סגור, כפי שנמצא בגמלא, או סביר יותר מאוזולאום, כמו המבנה הקרוב של יהודה הנשיא.
לא ברור כיצד השתמשו תושבי שיחין במספר הרב של חדרים תת-קרקעיים בשלוש הגבעות. החרסים שנמצאו בחדרים היו כולם גסים, עדות לשימוש יום-יומי. אין להסיק משברי סירי הבישול שנמצאו על פני שטח שגלשו לתוך מערות. המחשבה הראשונית היא שהמערות שימשו לאחסון, אולם אפשר שחלק מהן שימש למסתור, כמו המערה שזוהתה על הר קט (ע' קלונר וי' טפר. 1987. מערכות המסתור בשפלת יהודה. תל אביב:303, לוח 147).
בסקר משנת 1988 נמצאו עדויות לשתי תעשיות לפחות בשיחין, של מוצרים שנעשו לתצרוכת עצמית או ליצוא. גוש פסולת גדול שנמצא ליד בור חרסית (ר' איור 2) משמש עדות נוספת ליצירת כלי חרס באתר. בשתי הגבעות הצפוניות נמצאו שרידי סחיטה, כנראה של זיתים; מתקני סחיטה מעידים שתושבי האתר עסקו בהפקת שמן זית.
קיר היקפי במדרון הדרומי-מערבי של קטע A1 מעלה תהיות אחרות (ר' איור 3). הקיר בנוי משתי שורות של אבנים וליבת אבנים קטנות. פתחים בנויים מסמנים כניסות בקיר, אחת בצפון-מערב (3.5 מ' רוחב) והשנייה בדרום-מערב (3 מ' רוחב), אולם מפתיע מאוד שהקיר פתוח לחלוטין למזרח. הקיר (47 מ' מזרח–מערב, 96 מ' צפון–דרום) עומד לגובה אחיד (1 מ'), מתעקל מזרחה וב-15 המטרים האחרונים פונה מדרום-מערב לצפון-מזרח. המרחק בין הקצה הצפוני-מזרחי לדרומי-מזרחי מגיע לכ-60 מ'. בחלל שהקיר מקיף (כ-3 קמ"ר) אין סימנים לפעילות אנושית כפי שמופיעה בחלקים אחרים של היישוב. הקצה הצפוני-מזרחי של הקיר מסומן בזווית ברזל המוכנסת לאדמה (אפשר שפריט זה זוהה גם בסקר של 1988, מס' 88016). מאחר שהקיר לא סגר את הצד המזרחי של השטח, אלא אם כן עמדה שם גדר מעץ, אפשר להניח שהקיר שימש לסימון גבול ולא לשמירת פריטים בתוך או מחוץ לשטח המוקף. הפתחים הבנויים מעידים שעגלות עמוסות יצאו בעדם לצפון-מערב ולדרום-מערב.
נקודת ציון69.A1 (ר' איור 2) מציינת את חשיפתם של פריטים אדריכליים בקיר שדה שסימן את הגבול המערבי של כרם זיתים שניטע בראש הגבעה הצפונית. נמצאו חמש חוליות של עמוד (0.7 מ' קוטר משוער); שתיים מהחוליות הן אולי בסיסי עמוד, אחת מהן נמצאה הפוכה (0.9 קוטר משוער). הובחנו שני שברים מגולפים וכן שני שברים של כותרת יונית. קטעים אחדים של רצפה עבה נמצאו בקיר שדה שני שסימן את הגבול המזרחי של כרם הזיתים; לחלק מהקטעים עובי של 8 ס"מ ובאחרים ניתן להבחין בשתי שכבות. נראה שמקורם של הפריטים האדריכליים הללו במבנה ציבורי שהיה ממוקם בפסגת הגבעה, ממזרח ל-69. A1.
בסקר נמצאה עדות משכנעת לקיומה של דרך רומית שעברה לאורך בסיס הגבעה המזרחי של שיחין וחיברה בין ציפורי לדרך הראשית מעכו-פתולימאיס לטבריה. שורת אבנים, אולי שול הדרך (49. A1; איור 2) מעידה שהדרך התעקלה סביב הצד הצפוני של הגבעה לפני שפנתה לצפון-מערב. קטע מדרך זהה לדרך זו העוברת מצפון-מזרח לציפורי לכיוון הדרך הראשית נחשפה בהושעיה, ממזרח להר קט. החפירות בדרך תיארכו את השלב הראשון לא מאוחר לאמצע המאה הג' לסה"נ ואת השלב המאוחר לא מוקדם לתאריך זה (חדשות ארכיאולוגיות 123).
 
סימנים רבים של חציבה ושל מתקני יין ו/או שמן ניכרים בהר קת (D, ר' איור 6). הסקר בגבעה זו לא היה מלא ולכן אפשר לקבוע בביטחון רק שאוכלוסייה חייתה בהר בתקופות הרומית הקדומה והתיכונה והביזנטית הקדומה.
 
לאתר בשיחין חשיבות רבה בהבנת הגליל מסוף התקופה ההלניסטית ובמהלך התקופה הרומית. המשך העבודה הארכיאולוגית באתר יבהיר את הטכנולוגיה, הכלכלה, הפוליטיקה, הדת והיבטים אחרים של חיי הכפר בגליל. בשל קרבתה הרבה לציפורי שיחין עשויה ללמד גם על החיים העירוניים בגליל. הצוות ממשיך בהכנסת הנתונים למערכת GIS ומתכוון לחזור בקיץ 2012 ולפתוח תעלות בדיקה בגבעות של A1 ו-A2.