נפתחו 39 נקודות חפירה (כ-300 × 300 מ'), ונתגלו בהן שש מערות קבורה, עשרים מחצבות, ארבע גתות ומתקנים נוספים (איור 2). זמנם של הממצאים נחלק לחמש תקופות עיקריות: הברונזה הקדומה 1 ו-2, הברונזה התיכונה 2, הרומית והביזנטית. על פני השטח נאספו חרסים גם מן התקופות ההלניסטית והאומיית. כן תועדו שרידי שני מבנים מהתקופה העות'מאנית/ימי המנדט הבריטי, השייכים כנראה לכפר אל-מוג'ידל.

 
מערות קבורה. בצפון שטח החפירה נחשפו ארבע מערות חצובות בתוך מחשופי סלע הגיר בראש המדרון הדרומי של השלוחה.
1. מערת קבורה גדולה המתוארכת לתקופת הברונזה הקדומה, ולה חלל מרכזי מעוגל (כ-3 מ' קוטר, כ-2 מ' עומק; איורים 3, 4). הכניסה למערה מדרום, דרך מסדרון חצוב (L152) שבקצהו חצובות שתי מדרגות היורדות אל רצפת המערה. שורת אבנים שחסמה את המעבר (W144), בקצה המסדרון, מעל למדרגות, היא כנראה הנדבך התחתון של קיר שסתם את פתח המערה. על רצפת המערה נמצא רובד אדמה (L141 ,L121 ו-L147) ובו שברי כלים רבים, בעיקר קערות (איור 3:5–6) ופכים (איור 7:5, 8) מחופים אדום, המתוארכים ברובם לתקופת הברונזה הקדומה 1ב'. כן נמצאו שתי קערות מזוות (איור 1:5, 2) קדומות יותר, מתקופת הברונזה הקדומה 1א'. כלים אלו אינם מעידים בהכרח על שימושה של המערה לקבורה כבר בתקופה זו, וייתכן מאוד שהובאו כמנחות בתקופה מאוחרת. רובם המוחלט של הכלים נמצאו שבורים ומפוזרים על פני שטח המערה כולה, עדות להפרעה ואולי לשוד כבר בעת העתיקה. על רצפת המערה, במרכז החדר, נמצאה ערמת אבנים (L151), אולי שרידי קבר בנוי שנהרס עוד בעת העתיקה. סמוך לאבנים וביניהן נתגלו פכיות (איור 9:5, 10) וגביע (איור 11:5) המתוארכים לתקופת הברונזה הקדומה 2; כן נמצאו חמישה חרוזים, ככל הנראה חלק משרשרת, וצלמית קטנה של חיה מקרינה (איור 12:5). במילויים על רצפת המערה נמצאו עצמות אדם רבות במצב השתמרות גרוע ואי אפשר היה לשחזר את מנח הקבורה המקורי או להעריך את המין. על פי הערכה מקצועית, השרידים מייצגים לפחות תשעה עשר פרטים: ארבעה תינוקות, שבעה ילדים ושמונה בוגרים. שברי כלי חרס נוספים, בהם קנקן 'עזה' (לא צויר), המתוארכים לתקופה העות'מאנית (סוף המאה הי"ט וראשית המאה הכ' לסה"נ) שנמצאו בשכבות מאוחרות יותר (L117 ,W120 ,L105), מעידים כי נעשה שימוש במערה בתקופה זו למשך זמן קצר עד לקריסת תקרת המערה, ככל הנראה במהלך המאה הכ' לסה"נ. יש להניח כי המערה, מתחת למבנה מגורים מן התקופה העות'מאנית ומימי המנדט הבריטי (להלן), שימשה את תושבי המבנה לאחסון, לדיר או למסתור. הכניסה למערה הייתה בשלב זה דרך פיר הכניסה למערה 2 (להלן). קיר 120 שימש כנראה מדרגה בין מפלס הסלע לתחתית המערה.
2. מערה מצפון למערה 1, רדודה וקטנה יותר, שגם תקרתה קרסה בחלקה. הכניסה למערה דרך פיר אנכי עמוק (L176; איורים 3, 4) המוביל אל חדר עגול קטן. תיארוך המערה אינו ודאי שכן היא נמצאה מלאה לחלוטין בפסולת מודרנית (L155; איור 4), אך ברור כי היא קדמה למערה 1 שחתכה אותה ואת פיר הכניסה אליה וגרמה להריסתה.
בהצטברויות המאוחרות שמילאו מערות אלו התגלו שני מטבעות: מטבע ברונזה ביזנטי של הקיסר קונסטנס הא' המתוארך לשנים 341–346 לסה"נ, התגלה במערה 1 (ר"ע 158247; L105); ומטבע של הקיסר אורליאנוס המתוארך לשנים 270–275 לסה"נ, התגלה במערה 2 (ר"ע 158248; L175). שני המטבעות התגלו מחוץ להקשר ארכיאולוגי.
 
3, 4. שתי מערות חצובות על מחשוף סלע הפונה דרומה, כ-100 מ' ממערב למערה 2 (איורים 6–8). בדומה למערה 2 השתמרותן של מערות אלו דלה מאוד, תקרתן קרסה והן מולאו באדמה (L156,L134). שתי המערות קטנות ומתארן עגול (כ-3 מ' קוטר). גובהה של מערה 3 לא עלה על 1 מ' ומערה 4 הייתה מעט גבוהה יותר, תקרתה התנשאה בצדדים לגובה של כ-1.2 מ' וודאי הייתה גבוהה אף יותר במרכז. 
בשתי המערות לא נמצאו שכבות שאינן מופרעות או ממצאים באתרם על הרצפה ולכן קשה לתארכן בוודאות. מערה 3 נמצאה מלאה לחלוטין בהצטברות אדמה ובה שקיות פלסטיק וממצאים מודרניים נוספים. במערה 4 הצטמצמה ההפרעה המודרנית לצד הדרומי בלבד. במילוי בצדה הצפוני (L156) התגלו שברי כלי חרס ספורים מן התקופה הרומית המאוחרת, בהם סירי בישול מטיפוס כפר חנניה 4C (איור 2:9, 3) ו-5B (איור 4:9), המתוארכים למאות הד'–הה' לסה"נ (Adan-Bayewitz 1993:128–130, 139–141, Pls. 4c and 5b). כן נמצאה, בהצטברות בכניסה למערה, קערה אַטית מחופה אדום שלה שפה נוטה פנימה, שזמנה אמצע המאה הד' לפסה"נ (איור 1:9). נראה כי ממצאים מאוחרים אלו אינם באתרם ואינם מתארכים את מועד חציבת המערות. כל השברים נמצאו בהרבדה משנית בהצטברויות במערות, ולכן מספקים לכל היותר תיארוך מאוחר אפשרי למילוין באדמה. אף שאין לכך עדות ישירה, המערות דומות באופיין, בגודלן ובצורתן למערה 2 ולפיכך ייתכן שיש לייחס גם אותן לבית הקברות מתקופת הברונזה הקדומה.
 
המערות היו כנראה חלק מבית קברות גדול מתקופת הברונזה התיכונה 1 ו-2 שהשתרע אל מעבר לשטח החפירה. היישוב הקרוב ביותר המוכר כיום מתקופות אלו נחשף סביב תל שדוד, כקילומטר אחד מדרום לאתר, למרגלות השלוחה (קובלו-פארן ומצקביץ 2016). ייתכן שהמערות שימשו חלק מבית הקברות של יישוב זה.
 
קברי פיר. שני קברי פיר (5, 6), סמוכים זה לזה, נחשפו במחשופי סלע סמוך למערה 1 ממערב.
5. פיר בקצה המערבי של מדרגת סלע נארי, חצוב לתוך מחצבה קדומה (מחצבה 31; איור 2). הפיר מלבני  (L138; כ-1.8 מ' עומק; איורים 10, 11), ובתחתיתו, בדופן הדרומית, פתח רבוע שהיה חסום באבן מרובעת גדולה ומהוקצעת (0.55 × 0.75 מ'). הפיר היה סתום לגמרי באדמת סחף ללא ממצא ארכיאולוגי, למעט חרסים קטנים ספורים שאי אפשר היה לזהותם. הפתח הוביל אל כוך חצוב, צר וארוך (L148; כ-2 מ' אורך, 0.9 מ' גובה). אף שהפתח היה חסום, הכוך נמצא מלא באדמת סחף מעורבת בהרבה רסק גירי, אך ללא כל ממצא ארכיאולוגי, למעט שני שברי גוף קטנים ושחוקים שצבעם מזכיר כלים מטיפוס כפר חנניה מן התקופה הרומית.
6. פיר בקצה המזרחי של מחשוף סלע נוסף, סמוך לזה של פיר 5. הפיר מלבני (L139; כ-1.6 מ' עומק; איורים 12, 13) ותחתיתו משתפלת ממערב למזרח כלפי פתח כניסה רבוע חסום באבן מרובעת ומהוקצעת. הפתח מוביל אל כוך סגלגל צר וארוך (L177; כ-1.9 מ' אורך, 0.9 מ' גובה). בדופן הצפונית של הפיר נחצב פתח נוסף, קשות, שלא היה חסום באבן, המוביל אל חלל עגלגל גדול יותר (L158; כ-2.4 מ' קוטר, 1.4 מ' גובה). הפיר והכוך הגדול נמצאו מלאים באדמת סחף ללא חרסים, למעט שני שברי גוף קטנים של כלי חרס, בהם שבר זעיר של שפת פכית הנראית כפכית כפר חנניה מטיפוס 6C (ר' Adan-Bayewitz 1993:145, pl. 6c) שזמנה ראשית המאה הד' לסה"נ (לא צוירה). הכוךהחתום נמצא מלא באדמת סחף מעורבת בהרבה רסק גירי, אך כמו בפיר 5 גם כאן היה המילוי סטרילי לחלוטין, ללא ממצא ארכיאולוגי כלשהו, חרסים או עצמות.
מהותם של שני מתקנים אלו אינה ברורה אך צורתם – פיר חצוב המוליך אל כוך חתום באבן – מרמזת כי אלו קברי פיר. כיוון שהם נמצאו ריקים לחלוטין מממצא אפשר שהקברים הוכנו מראש, אך לא נעשה בהם שימוש מעולם.
 
גתות. נחשפו חמש גתות – ארבע פשוטות ואחת מורכבת.
7. גת פשוטה שלה משטח דריכה טרפזי (L166; כ-1.8 × 2.2 מ'; איורים 14, 15) המשתפל במתינות בשיפוע הטבעי של הסלע לצפון-מערב. בפינה הצפונית-מערבית של משטח הדריכה נחצב בור איגום סגלגל (L167; כ-0.35 מ' עומק). מחוץ למשטח הדריכה, מעל הדופן המזרחית, נחצב ספלול קטן (כ-0.2 מ' קוטר).
8. גת פשוטה, בהמשך מחשוף הסלע של גת 7 לצפון (איורים 14, 16), שונה בצורתה – בור האיגום אינו חלק ממשטח הדריכה. לגת משטח דריכה רדוד שמתארו טרפזי (L168; כ-1.5 × 2.1 מ', 0.1 מ' עומק), חצוב בשיפוע לצפון-מערב בכיוון המדרון הטבעי. בקצה משטח הדריכה חצוב בור איגום עגול (L169; כ-0.9 מ' קוטר, 0.35 מ' עומק). מעל לדופן הדרומית של משטח הדריכה נחצב ספלול עגול קטן (כ-0.1 מ' קוטר).
9. גת פשוטה שלה משטח דריכה טרפזי רדוד (L162; כ-1.3 × 1.6 מ', כ-0.1 מ' עומק; איורים 17, 18) המשתפל בחדות לצפון-מערב בשיפוע הטבעי של הסלע במדרון. בקצה הצפוני-מערבי חצובה ברישול תעלה רדודה המובילה אל בור איגום מלבני גדול (L163; כ-0.8 × 1.6 מ'). בקצה הדרומי של בור האיגום שקע קטן (כ-0.25 מ' קוטר, כ-0.2 מ' עומק), פגוע ובלוי מאוד, לא ברור אם הוא טבעי או שזוהי גומת שיקוע חצובה.
תיארוכן של שלוש הגתות אינו ברור. משטחי הדריכה אמנם רדודים ופינותיהם מעוגלות, בדומה לטיפוס המכונה 'גתות תענכיות' המתוארך לתקופת הברונזה התיכונה (גצוב, קובלו-פארן וטפר תשע"ב), אך הם אינם מאורכים ואינם מחוברים לבורות האיגום בשני נקבים מפולשים.
10, 11. נחשפו שתי גתות שנבנו זו על גבי זו (איורים 19–21): גת גדולה ומשוכללת (גת 11) שמשטח הדריכה שלה חצוב לתוך גת קדומה ופשוטה (גת 10).
גת 10 היא גת פשוטה, חצובה בשיפוע בהתאמה לסלע הטבעי, ולה משטח דריכה טרפזי, קטן ורדוד ששוליו מעוגלים (L252; כ-1.5 × 2.0 מ', כ-6 ס"מ עומק). בקצה המשטח היה ודאי בור איגום אך הוא נפגע מחציבת בור האיגום של גת 11 ולכן מידותיו המדויקות אינן ידועות. 
גת 11 גדולה יותר, תעשייתית, ולה משטחי עבודה. משטח הדריכה רבוע וגדול (L220; כ-3 × 3 מ'; כ-0.3 מ' עומק), נוטה במתינות מדרום-מערב לצפון-מזרח, רדוד יחסית, אך בשל השיפוע הטבעי של הסלע דופנו המזרחית גבוהה משאר הדפנות. בדופן הצפונית-מזרחית חצוב מרזב מפולש המוביל אל בור איגום גדול ועמוק (L217; כ-1.2 × 2.0 מ', כ-1.9 מ' עומק מרבי), שטויח בטיח ורדרד עבה. שרידי מדף אבן שבור בדופן הצפונית וחציבה, השוברת דרך הטיח בדפנות וברצפת בור האיגום בפינה הצפונית שלו, הם כנראה שרידי מדרגה שהייתה בבור והוסרה מסיבה כלשהי בשלב מאוחר. רצפת בור האיגום מדורגת, שתי מדרגות מובילות ממערב למזרח, כך שצדה המזרחי נמוך בכ-0.5 מ' מצדה המערבי. הדרוג נועד כנראה ליצירת בור שיקוע לריכוז שאריות היין בעת ריקון הבור. מפלס אבני שדה קטנות (L229) כיסה את תחתית הבור ומתחתיו, בעיקר במדרגה התחתונה (L232), נמצאו שברי קנקנים מרוסקים המתוארכים לתקופה הרומית המאוחרת (איור 5:9–9).
מצפון לבור האיגום נמצא משטח רבוע חצוב נוסף (L218; כ-0.8 × 0.8 מ') ובו ספלול רדוד. מן המשטח מובילה תעלה חצובה רדודה אל בור האיגום. ייתכן כי המשטח שימש מעמד לקנקנים בזמן מילוים ביין – הספלול שימש להעמדת הקנקן ותעלת הניקוז שימשה להחזרת עודפי היין אל בור האיגום.
גתות משוכללות כאלו, שחציבתן נאה ומסודרת, מתוארכות לרוב לתקופה הרומית ובעיקר לתקופה הביזנטית. על סמך הקנקנים שנמצאו בתחתית בור האיגום יש לתארך את גת 11 לתקופה הרומית המאוחרת. הקנקנים מתארכים כנראה את תום השימוש בגת, שכן בור האיגום לא יכול היה לשמש לאחר שמולא באבנים. קנקן עזה מרוסק שנמצא על משטח הדריכה המרובע (איור 11:9) מעיד כי המתקן עצמו נותר חשוף, גם אם לא בשימוש, משך תקופה ארוכה. כ-2 מ' מדרום-מזרח לגת נמצא משטח סלע נוסף ובו ספלול גדול (L216; כ-0.2 מ' קוטר, כ-0.18 מ' עומק). תיארוך הספלול והקשר בינו לבין הגתות אינו ברור. גתות דומות נוספות נמצאו גם בחפירות ובסקרים בשטחים שסביב מגדל העמק (דללי-עמוס 2013; טפר 2014).
משטח הסלע שהגת חצובה בו נמשך יותר מ-15 מ' לצפון (איור 22). הסלע באזור זה ישר וחלק, כנראה הוחלק במכוון (L223). בחלק הדרומי-מערבי של משטח הסלע, כ-2.5 מ' צפונית-מזרחית לגת, נחשפו שתי תעלות חצובות קטנות ושני ספלולים קטנים (כ-5 ס"מ קוטר). משטח הסלע נחתך לשניים בקו שבר טבעי (L233), אך נראה שבמקור היה זה משטח סלע אחד שנמשך עד לגת. מהותו של משטח הסלע, וכן של התעלות והספלולים החצובים בו, אינו ברור – ייתכן ששימש משטח להנחת אשכולות הענבים לפני הכנסתם לגת. 
ממערב למשטח הסלע התגלה בור גדול חצוב אל תוך הסלע (L224; כ-3.3 מ' קוטר, כ-4.2 מ' עומק), חלקו העליון נחתך בזמן סלילת דרך עפר החוצה את היער, והוא נמצא מלא באדמת מילוי ובפסולת מודרנית. שימושו של הבור ותיארוכו אינם ברורים, ולא ידוע אם יש קשר בינו לבין הגת הסמוכה. נראה כי אין זה בור מים שכן דופנות הבור החצובות לא היו מטויחות וכן לא נמצאו שרידי תעלות חצובות במשטח הסלע שמעליו. ייתכן בהחלט שזהו מתקן נפרד שנחצב בתקופה מאוחרת, אולי ממגורה לאחסון תבואה או תוצרת חקלאית אחרת.
ממערב ומצפון לגת 11 נחשפו מחצבות אחדות להפקת אבני בנייה (להלן, מחצבות 20, 21). הקשר בין הגת למחצבות אינו ברור אך נראה שהגת מאוחרת להן. בפינה הצפונית של משטח הדריכה אפשר להבחין בקו חציבה מטושטש מעט הנמשך לצפון-מערב מעבר לתחומי הגת (איור 19). נראה שזהו שריד מחציבה קדומה שנחתכה בזמן חציבת הגת.
 
בורות, ספלולים ומתקנים נוספים. נוסף על הגתות הרבות נמצאו מתקנים חצובים, בעיקר בורות וספלולים, על מחשופי הסלע הפזורים בשטח.
12. מצפון למערות 1 ו-2 נחשפה שורה של שלושה בורות עגולים חצובים בסלע ומחוברים זה לזה (איורים 23–25). חציבת הבורות מרושלת והם אינם מטויחים, נראה שהיו חלק ממתקן כלשהו. בדופנו הדרומית של הבור הדרומי (L126; כ-1.6 מ' קוטר, כ-1.75 מ' עומק), הגדול מכולם, מתחת לקיר (W136) מן התקופה העות'מאנית (ר' איור 53), נראה פתח תעלה חצובה שניקזה נוזל כלשהו אל הבור. בדופנו הצפונית נחצבו במרושל פתח שחיבר בינו לבין בור שני (L153; כ-1.5 מ' קוטר, כ-1.3 מ' עומק), קטן יותר, ופתח נוסף, גם הוא אינו מסודר או חצוב בקפידה, המחבר בינו לבין הבור השלישי (L154; כ-1.7 מ' קוטר, כ-0.9 מ' עומק), הקטן ביותר (החיבורים הגסים השתמרו בקושי; איור 23 חתך 1–1). מטרת המתקן וצורת השימוש בו אינם ברורים ולא נמצאו לו מקבילות. הבורות מחוברים זה לזה ותעלה מובילה אליהם מדרום, רמז לשימוש בנוזלים, אך כיוון שהבורות אינם מטויחים קשה להניח ששימשו לאחסון נוזלים לתקופה ממושכת. הבורות היו ריקים לחלוטין מממצא. בור 154 חותך שתיים מהמחצבות הרבות להפקת אבני בנייה שנמצאו בשטח (מחצבה 34; איור 2) ומכאן שהמתקן מאוחר להן.
13. מערכת בורות נוספת נמצאה סמוך למערות 3 ו-4, כל בור חצוב בנפרד והם אינם מחוברים זה לזה (איורים 6, 26). חמישה בורות נמצאו על משטח הסלע מצפון למערה 3. בור אחד עגול (L132; כ-1.5 מ' קוטר, כ-1.4 מ' עומק) ומוקפד יחסית; בור שני, שמתארו טרפזי, נמצא כ-1 מ' מזרחה (L133; כ-1.4 × 2.2 מ', 1.2 מ' עומק); שלושה בורות נוספים נמצאו ממערב ומדרום לבור 132 (0.6–0.8 מ' קוטר). הבור המערבי (L183) נחפר בחלקו ומהאחרים נחשף רק החלק העליון, החצוב, לתוך סלע האם. השימוש בבורות אלו אינו ברור, ייתכן ששימשו ממגורות. הבורות נמצאו מלאים באדמת סחף ללא ממצא ארכיאולוגי המאפשר תיארוך. הם נחפרו אל הסלע בין המחצבות הרבות הפזורות בו (מחצבה 35; איור 2). במקום אחד נראה שקצהו הדרומי של אחד הבורות (שלא נחפר) חותך את שולי החציבה, ומכאן אפשר להציע שהבורות מאוחרים למחצבות.
14. שני מתקנים נוספים נמצאו בקצה המערבי של גוש הסלע (איורים 6, 27): מתקן גדול (L181; כ-1.6 מ' קוטר, 0.2 מ' עומק חפירה), ממש בקצה החפירה, וכ-2 מ' ממזרח לו מתקן נוסף חצוב שמתארו עגול (L131; כ-0.9 מ' קוטר, כ-0.6 מ' עומק), וצמוד לו מדרום ספלול קטן ועגול (כ-0.2 מ' קוטר). שלא כבורות האחרים החצובים ברישול, בור זה חצוב יפה ומסודר, ועם הספלול שלצדו שימש ודאי מתקן כלשהו, אולי בית בד פשוט שאחדים כמותו נמצאו באזור (טפר 2014: אתר 56).
מחצבה להפקת אבני בנייה (L180; מחצבה 35 להלן) צמודה למתקן 131 ממערב, אך לא פוגעת בו.
15, 16. נמצאו ספלולים/מתקנים נוספים. כ-10 מ' מדרום לגת 11 נחשפו שלושה ספלולים עמוקים, חצובים על שני גושי סלע נפרדים. המזרחי (L249; כ-0.35 מ' קוטר, כ-0.5 מ' עומק) חצוב נאה ומסודר, עגול לחלוטין ועמוק, וייתכן ששימש בית בד פשוט (איור 22). שני הספלולים האחרים נמצאו על גוש סלע נוסף, כ-10 מ' מערבה (L248 ,L147), דומים בגודלם לספלול 12, אך צורתם אינה סדורה וחציבתם מרושלת יותר. לצד ספלול 248 אפשר אולי להבחין במשטח קטן חצוב בגסות, ייתכן ששימש בודדה (איור 28). הספלול והמשטח היו מלאים באדמה חרסיתית ומעט אבנים ללא חרסים.
 
מחצבות. במחשופי סלע הגיר הרבים בשטח האתר נתגלו 20 מחצבות להפקת אבני בנייה (טבלה 1), חלקן גדולות ומשתרעות על מחשוף סלע ארוך וחלקן קטנות מאוד ומנצלות סלע יחיד או קטע יחיד ממחשוף סלע. ברוב המחצבות התגלו כמה מדרגות חציבה, וזוהו סימני חציבת אבנים, תעלות לניתוק האבנים ולעתים אף אבנים שלא נותקו, כך שאפשר לשחזר את מידות האבנים שנחצבו בהן. נראה כי המחצבות שימשו את תושבי היישובים הקדומים במגדל העמק, אך תיארוכן אינו ברור. מן המחצבות שהתגלו על מחשופי הסלע, סמוך למערות הקבורה, עולה בבירור כי החציבות מאוחרות למערות הקבורה מתקופת הברונזה, אך קדומות הן למתקני הבורות שנמצאו סמוך להם הן לקברי הפיר החצובים. מלבד אלו מתקופת הב"ק ומן התקופה העות'מאנית, החרסים היחידים שנמצאו בכל שטח החפירה מתוארכים לתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית. ייתכן שיש לייחס את המחצבות לתקופות אלו.
 
טבלה 1. מחצבות
 
נקודת סקר
מס' לוקוס
מידות מחצבה (מ')
מספר מדרגות
גובה מדרגה (מ')
מידות האבנים (מ')
הערות
איור/ים
17
244
4.5 × 10.5
3
0.25–0.30
0.9 × 0.9
0.7 × 0.7
0.4 × 0.6
אבנים במגוון גדלים. תעלות ניתוק בעומק כ-0.1 מ'
29, 30
18
202
205
5 × 10
3–4
0.3
0.9 × 0.9
0.7 × 0.7
0.4 × 0.6
אבנים במגוון גדלים
31
19
211
240
5 × 8
2–3
0.25–0.30
0.6 × 0.9
אבן שלא נותקה ממקומה (L240).
המחצבה קדומה לקיר 204 
32, 33 (בתמונות מופיעה המחצבה לאחר הסרת קטע הקיר שביטל אותה)
20
219
2.2  ×2.5
1
0.6 מ'
לא ברור
צמודה לגת 11
19
21
223
3 × 5
2
0.3 מ'
0.5 × 0.6
חותכת את המשטח הסמוך לגת 11
22, 34
22
236
2.0 × 2.5
1
0.3
0.4 × 0.6
שלוש אבנים
35
23
235
3.0 × 3.7
2
0.2
0.6× 0.6
 
31, 36
24
245
1.4 × 2.5
1
0.3
0.6 × 0.6
12 אבנים
37
25
237
3 × 5
2
0.25–0.30
0.5 × 0.6
תעלות ניתוק בעומק 0.1 מ'
38, 39
26
239
3.5 × 5.0
2
0.3
0.4 × 0.6
0.6 × 0.8
 
40
27
251
3 × 4
2
0.3
0.4 × 0.6
זוהו תעלות ניתוק אחדות
41
 
28
408
1.5 × 2.0
1
0.3
0.6 × 1.1
(0.6 × 0.6)
מחצבה קטנה בקצה גוש סלע גדול ולא מעובד. לא ברור אם שתי אבנים גדולות או ארבע קטנות
42
29
403
405
5 × 6
2
0.25–0.30
0.4 × 0.7
 
43, 44
30
404
406
1.5 × 3.0
1.0 × 3.5
2
0.3
0.4 × 0.6
שני גושי סלע מנותקים
45
31
128
0.6 × 1.2
1
לא ברור
0.6 × 0.8
סימני חציבה הנחתכים על ידי פיר 5
 
10, 11
32
140
2 × 3
1
0.25
0.4 × 0.6
 
46
33
184
185
0.5 × 0.9 – 1 × 1
2–3
0.25–0.30
1 × 1
ארבע חציבות נפרדות על משטח הסלע סביב מערה 1
3
34
107
179
משטח סלע שגודלו כ-
 5 × 10 מ'
2–3
0.25–0.30
0.4 × 0.6
משטח מצפון למערות 1 ו-2. לפחות חמש אבנים נפרדות ועוד חציבה גדולה של ארבע אבנים צמודות. ארבעה סימני חציבה נפרדים
23–25, 47
35
180
182
10 × 25
2–3
0.3
0.45 × 0.70
משטח סלע סמוך למערות 3 ו-4. כעשרה סימני חציבות של אבנים נפרדות או כמה צמודות
6, 26, 27, 48
36
186
0.5 × 1.5
1
0.3
0.45 × 0.70
שתי אבנים
49, 51
 
מבנים מן התקופה העות'מאנית המאוחרת והמנדט הבריטי. נחשפו שרידים של שני מבני מגורים בחלק הצפוני של ראש הגבעה.
37. נחשף מבנה מרובע (איורים 49–51) ובו חדר אחד ומדרום לו חצר גדולה מוקפת קירות. אל החצר הוביל פתח רחב בקיר הדרומי-מערבי (W113) שמדרום-מזרח לו נבנה תא קטן (W174). החצר רוצפה ברצפה עשויה גיר כבוש (L125) ובפינתה הצפונית-מזרחית נבנה טבון קטן (L111). בתחומי המבנה נמצאו שני מטבעות: מטבע אלטמיס-פרה מכסף של מחמוד הב' המתוארך לשנת 1839 לסה"נ, שהתגלה בתחתית הטבון, ומטבע מיל של המנדט הבריטי משנת 1942, שהתגלה על רצפת החצר מתחת למפולות אבני הקירות. טבון נוסף, גדול יותר ובנוי מקירות עבים מאבני גוויל קטנות, התגלה ממזרח למבנה (L173; יותר מ-0.7 מ' עומק), מלא בחרסים המתוארכים למאה הי"ט לסה"נ, בהם שברים רבים של קנקני עזה (איור 13:9), קערה מזוגגת צהוב ומעוטרת בפסים שחורים מצ'נקלה שבמערב אסיה הקטנה (Ҫanakkale Ware; איור 9: 10; ע' שטרן, מידע בעל פה) ושבר מקטרת עות'מאנית מטיפוס מאוחר (לא צויר, א' שפירו, מידע בעל פה).
בצדה הצפוני של החצר נבנה מבנה מרובע ובו חדר אחד גדול (L124; כ-4.5 × 4.5 מ') שלו רצפת בטון עבה. קירות המבנה נבנו מאבני שדה בינוניות והושתתו על סלע האם. אל החדר הוביל פתח בקיר הדרומי-מערבי (W123), שם שרד סף כניסה עשוי אבני גיר מסותתות (איור 49, מסומן בחץ). שרידים בכחול טורקיז שנמצאו בשולי החדר, סמוך לקירות הצפוני-מערבי והצפוני-מזרחי (W114 ו-W115 בהתאמה) מעידים כנראה על רצפה צבועה. החדר היה ריק יחסית מממצא, למעט שברי פך אחד מטיפוס 'בריק' (איור 12:9) ותרמילי כדורי רובה משני סוגים: תרמילי רובה מאוזר בקוטר 7.92 מ"מ משנת 1924 ותרמילי רובה אנפילד בריטיים בקוטר 7.77 מ"מ משנת 1942. שני כלי הנשק היו בשימוש במהלך ימי המנדט הבריטי ומלחמת השחרור. עוד התגלה על רצפת החדר כפתור פליז ועליו עיטור של עיט שמעליו כתר. הכתובת בצדו האחורי של הכפתור מציינת כי יוצר בברמינגהם. כפתורים אלו עיטרו את מעילי חיל האוויר הבריטי בזמן מלחמת העולם השנייה ומעט אחריה (איור 52). המבנה נחפר כולו ונראה כי זהו בית מגורים ששימש עד אמצע המאה הכ' לסה"נ.  
38. מבנה נוסף, מעט צפונה (איורים 23, 53), נחפר בחלקו, ונחשפו ממנו קיר אחד (W136) וקטע קטן של רצפת בטון (L187) הניגשת אליו ממזרח. בחלק הקטן שנחפר התגלה על הרצפה מטבע מיל נוסף מימי המנדט הבריטי משנת 1942. למרות החשיפה החלקית ברור כי זהו עוד מבנה שזמנו התקופה העות'מאנית והמנדט הבריטי.
שני המבנים שייכים כנראה לכפר הערבי אל-מוג'ידל. ממיעוט הממצא נראה כי הם ניטשו במסודר לפני שנהרסו.
39. עוד שויך לתקופה זו קיר שדה ארוך שנחשף כ-100 מ' מדרום-מערב למבנה 37 (W204, כ-20 מ' אורך, כ-0.8–0.9 מ' רוחב; איורים 31, 32, 54). הוא נבנה משתי דפנות של אבני גוויל בינוניות וגדולות וביניהן אבני שדה קטנות. הקיר, ששרד ממנו נדבך אחד (כ-0.3–0.6 מ' גובה), נמשך ממזרח למערב, על המדרון הטבעי ונבנה בקצה מדרגת סלע; במקומות אחדים אפשר לראות שהפן המזרחי שלו הושתת הישר על הסלע והפן המערבי על שכבת אדמה דקה. הקיר משתלב בסלע, מותאם לשקערוריות בו ומבטל מחצבה קדומה להפקת אבני בנייה (מחצבה  19; איור 2). תיארוכו אינו ודאי, אך נראה שזהו קיר שדה לתיחום חלקות מן התקופה העות'מאנית, על סמך שבר גוף זעיר של קערה מעוטרת שזמנה ככל הנראה סוף המאה הי"ט, שנמצא במילוי הניגש אל הקיר (L208; ע' שטרן, מידע בעל פה). עוד התגלה על פני השטח, סמוך לקיר, תכשיט דמוי מטבע זהב מנוקב המשויך למחמוד הב' (1808–1839 לסה"נ; L209; איור 31).
 
הפעילות האנושית בשטח נמשכה תקופה ארוכה, הממצאים הארכיאולוגיים מעידים על ארבע תקופות. בתקופת הב"ק, שימש האזור בית קברות של יישוב סמוך כלשהו, אולי זה שבעין שדוד שלמרגלות השלוחה. מהתקופות הרומית והביזנטית נחשפו בעיקר מחצבות אבן, אך גם גת גדולה ונראה שהאזור שימש בעיקר לצורכי חקלאות ותעשייה. חלק מהמתקנים שנחשפו – הגתות הפשוטות וקברי הפיר – לא תוארכו בחפירה. ייתכן, על פי צורתם ועל היותם מאוחרים למחצבות האבן, שגם את קברי הפיר יש לייחס לתקופות הרומית והביזנטית. כיוון שבשטח נמצאו רק מתקנים ומערות קבורה ללא שרידי מבנים, נראה שבמשך כל התקופות הללו היה האזור שטח פתוח מחוץ לשטח היישוב, חלק מהשטח החקלאי המקיף את אזור המגורים. רק בתקופה מאוחרת, במאות הי"ט והכ' לסה"נ, שימש האזור למגורים. שרידי שני המבנים שנמצאו שייכים כנראה לתושבים שהתגוררו בשולי הכפר אל-מוג'ידל.