התקופה הצלבנית

שטח A (איור 4). התגלה ריכוז גדול של חרסים מעל סלע האם, השתמרותם טובה ורובם מהמאה הי"ג לסה"נ. ההשתמרות הטובה של החרסים ותאריכם רומזים שהם הגיעו למקום במהלך מילוי מכוון של בור או תעלה בעפר ובפסולת. הקרבה לביצורים שנחשפו בבית החולים הצרפתי הסמוך מעלה אפשרות שזהו קטע מחפיר מהתקופה הצלבנית שנסתם לאחר הכיבוש הממלוכי בשנת 1268 לסה"נ.
 
שטח B מערב (איור 4). נחשפה אומנה לנשיאת קשתות או קמרונות (L314).
 
שטח C (איור 5). התגלו שלוש אומנות לנשיאת קשתות או קמרונות (L528 ,L513 ,L512; איור 6). האומנות נבנו מאבני כורכר מסותתות ומחוזקות במלט ומיקומן לא מתחבר לתכנית סדורה. אומנות דומות מהקשר צלבני מובהק התגלו בעכו (שטרן ופורת 2014) ולאחרונה זוהו גם בקיסריה (ע' עד, מידע בעל פה). לצד אומנה 528 נחשפו שרידים של רצפת עפר שהושתתה על צדפים (L561), טכניקה אופיינית לרצפות מהתקופה הצלבנית ביפו. בשכבות הקשורות לאומנות נמצאו חרסים רבים מהמאות הי"ב והי"ג לסה"נ וראשי חצים מהתקופה הצלבנית. מרבית החרסים שחוקים מאוד, עדות לחשיפה ממושכת לפני שכוסו בעפר. תופעה דומה הובחנה גם בעצמות של בעלי החיים משכבות אלה (להלן).
 
התקופה העות'מאנית המאוחרת
שטח A (איור 4). נחשף מאגר מים גדול ובו משטח מטויח רחב (L119), שהובילו אליו במורד מדרגות מצפון (L124; איור 7). עוד נחשפו בריכה מטויחת (L114 ,L109; כ-0.7 מ' עומק; איור 8) וחלק ממבנה (W132 ,W131 ,W122; איור 9). המאגר והבריכה עשויים להשתייך למכלול של שאיבת מים וחלוקתם, שחלקים ממנו התגלו גם בשטחים B מזרח ו-B מערב (להלן). המאגר נסתם במילוי אדמה עם הקמת בית הספר. במילוי האדמה התגלו שברים של כלים ורעפים מהתקופה העות'מאנית המאוחרת, שברים של בקבוקי זכוכית וחרס, קצה של נדן שברייה מנחושת או ברונזה, מטבע של הסולטן עבדול חמיד השני (1876–1909 לסה"נ; ר"ע 838279) ומטבע של הקיסר האוסטרו-הונגרי פרנץ יוזף (1848–1916 לסה"נ; ר"ע 838280). כן התגלה פסלון ייחודי של אישה עוטה גלימה המחזיקה מעין סל (איור 10). למרות שכיחות של צלמיות חרס ביפו בתקופה ההלניסטית, סגנונו והקשרו הסטרטיגרפי של פסלון זה מצביעים שהוא משלהי התקופה העות'מאנית.
 
שטח B מזרח. נחשף קטע מתעלת השקיה מטויחת ששימשה בפעילות חקלאית. תעלות כאלה נפוצות מאוד בשכבות מהתקופה העות'מאנית ביפו (פיילשטוקר ואחרים 2006; ארבל וראוכברגר 2015ב; ארבל וראוכברגר 2015א). בשכבה שבה התגלתה התעלה נחשפו קרמיקה מהתקופה העות'מאנית המאוחרת ומטבע של הסולטן עבדול עזיז (1861–1875 לסה"נ; ר"ע 838281).
 
שטח B מערב (איור 4). נחשפה באר מים (L315; כ-20 מ' עומק), שדופנה מפנים באבני כורכר מסותתות. בחלקה העליון של הבאר נותרו שרידים ממנגנון שאיבה ממונע, שכמותו התגלה בעבר ביפו (ראוכברגר 2012; ארבל וראוכברגר 2015א). התעלה שנחשפה בשטח B מזרח קשורה אולי לבאר. תחת רצפות בית הספר התגלו שבעה קירות (W343 ,W442 ,W339 ,W319–W316) של מכלול בנייה אחד. תחת הקירות התגלו קשתות יסוד (איור 11). בשכבות הקשורות לקירות התגלו חרסים רבים משלהי התקופה העות'מאנית, ובהם כלי חרסינה מיובאים מאירופה. כן התגלו פריט ברזל המעוטר בראשו במעין צלב (איור 12), ששימש אולי מפתח, ושתי אבני צור מעובדות ממנגנון הצתה של רובי מוסקט. נראה שמכלול הבנייה פורק עם הקמת בית הספר.
 
שטח C (איור 5). מעל האומנות מהתקופה הצלבנית התגלו שרידי בנייה מקוטעים (איור 6), מטבע כסף של עבדול חמיד השני מהשנים 1897/8 לסה"נ (ר"ע 838278) ושבר צלב עשוי צדף (להלן). 
 

שרידי קבורה 

שטח B. במילויי אדמה התגלו עצמות אדם אחדות.
 
שטח C. התגלו שני קברים (L549 ,L539; איורים 5, 13), ובהם עצמות אחדות שאינן בארטיקולציה. ייתכן שהקברים הם חלק מבית העלמין שנחשף בעבר בגבעת אנדרומדה הסמוכה (אבנר-לוי תשנ"ו). מצב השתמרותם הגרוע של הקברים והיעדר ממצא מונעים תיארוך ברור.
 
השרידים שנחשפו בחפירה מלמדים שבתקופה הצלבנית התנהלה במקום פעילות הקשורה בבנייה ובשינוע של כמויות גדולות של עפר. מטרתה של פעילות זו והקשריה אינם ברורים. שרידים מהתקופה העות'מאנית המאוחרת, ובהם מתקנים לשאיבה, ויסות וחלוקה של מים, לצד מבנים סטנדרטיים, מלמדים שבתקופה זו פעל במקום בית באר, אחד מרבים המוכרים מפרדסי יפו, חלקותיה החקלאיות ובוסתניה במהלך המאה הי"ט לסה"נ (Kark 1990:242). הריסה של בית הבאר לצורך בנייה של מכלול חינוכי בניהול כנסייתי אירופי תואמת את התהליך ההיסטורי של העיר יפו בתקופה זו.
 
עצמות בעלי חיים
נמרוד מרום
 
זוהו 158 עצמות מהתקופות הצלבנית והעות'מאנית המאוחרת, רובן מהתקופה הצלבנית (110=N). דפוסי הבליה על העצמות מלמדים כי חלקן נותרו חשופות על פני השטח זמן רב טרם קבורתן וחלקן נקברו סמוך למועד השלכתן. דפוסי השבירה של העצמות מלמדים על היסטוריית הרבדה מורכבת. בעצמות ניכרים שברים שנגרמו בעודן טריות, כתוצאה מפעילות אדם וטורפים, ושברים שנגרמו עקב תהליכים טפונומיים מאוחרים, שהתרחשו אחרי שהעצמות יבשו.
במכלול העצמות מהתקופה הצלבנית בעיקר עצמות בקר (48%, 53=N), חזיר (21%, 24=N) וצאן (19%, 21=N). בעצמות הצאן זוהו גם עזים וגם כבשים. עוד נמצאו עצמות סוסיים (12%, 13=N), בהן שן של חמור ועצם כף רגל קדמית של סוס, עצמות תרנגולות, בהן שלוש עצמות רגליים, ועצם שוק של כלב. במכלול העצמות מהתקופה העות'מאנית המאוחרת התגלו פחות עצמות בקר (27%, 13=N) ויותר עצמות צאן (46%, 22=N). שתיים מעצמות הצאן הן של כבשים. עוד התגלו במכלול זה עצמות חזירים (13%, 6=N), בהן עצם אחת לפחות, טוחנת תחתונה אחורית של חזיר בר גדול, עצמות חמור וסוס, חמש עצמות כנף ורגל של תרנגולות ואצבע של גמל.
ההבדלים בהרכב המינים במכלולים משתי התקופות מובהקים סטטיסטית (חִי בריבוע=13.06, 0.004=P) ונראה שהם אינם תולדה של גודל המדגם. במכלול מהתקופה הצלבנית, הבקר, הצאן, החזיר והסוסיים מיוצגים בעצמות מכל חלקי השלד, ואילו במכלול מהתקופה העות'מאנית המאוחרת, הבקר מיוצג יותר בפסולת שחיטה (כפות רגליים וראשים) והצאן בחלקים נושאי בשר (חלקי גפיים). אחוז העצמות שהשתייכו לפרטים צעירים גבוה במכלול מהתקופה הצלבנית (צאן – 45%, בקר – 19%, חזיר – 84%) ונמוך משמעותית במכלול מהתקופה העות'מאנית המאוחרת (צאן – 11%, בקר – 10%, חזיר – 33%). ייתכן שהסיבה לכך היא הפקה אינטנסיבית יותר של חלב מבקר וצאן בתקופה הצלבנית, היוצרת עודפים של טלאים, גדיים ועגלים לשוק הבשר. בשתי התקופות מיוצגים הסוסיים בעצמות של פרטים בוגרים, למעט עצם עוברית אחת מהתקופה העות'מאנית המאוחרת.
סימני קצבות של סכינים וקופיצים מופיעים על חלק ניכר מן העצמות במכלול (32=N), ומעידים על פעילות של ביתור, הסרת בשר, ושבירה לצורך הפקת מח עצם. מעניין לציין שבתקופה העות'מאנית המאוחרת נראים סימני קצבות על עצם סוסית (עצם זרוע עוברית) ועל עצם חזיר. ייתכן שהאנשים שצרכו את הבשר בתקופה זו השתייכו לקבוצה חברתית שבה הטאבו על אכילת בשרן של החיות האלו היה חלש יחסית (למשל מהגרים מצפון אפריקה; Simoons 1994:341). נוסף על סימני הקצבות נמצאה במכלול עצם כף רגל מנוקבת שעליה חריצים רבים היוצרים דגמי V על פניה. ייתכן שהיא סדן עצם ששימש במלאכה (Davis and Moreno-García 2007).
 
רכיכות
ענבר קטלב
 
נמצאו 76 שרידי רכיכות שנאספו ידנית וזוהו לרמת המין, מהן 50 מהתקופה הצלבנית, 24 מהתקופה העות'מאנית המאוחרת ושתיים משכבות מעורבות. מרבית הממצא הוא צדפים ים-תיכוניים (61=N), כפי שצפוי למצוא באתרים על חוף הים התיכון. לצד יסודות של אומנה מהתקופה הצלבנית התגלתה צדפה אחת שמקורה באזור הנילוס (Chambardia rubens), המעידה על קשרים עם אזור זה. עוד התגלו 11 שבלולי יבשה מקומיים משני מינים, שהם חלק מהסביבה הטבעית של האתר. ברצפות ובשכבות עפר מהתקופה הצלבנית התגלו שמונה פרטים של מין נוסף של שבלול (Rumina decollate) שהוא מין מיובא, והגיע כנראה עם הרומאים כמין פולש. שלוש מושבות של שבלולים ממין זה התגלו באפולוניה, סידנא עלי וקיסריה ותוארכו לתקופה הרומית. גילוי של פרטים ממין זה ביפו מלמד על מושבה קדומה נוספת. כיום קיימות שתי מושבות חיות ממין זה, אחת בגן של מנזר הטרה סנטה בירושלים והשנייה ברמת אביב (Mienis 2003). ברצפות מהתקופות הצלבנית והעות'מאנית המאוחרת התגלו ארבע קונכיות פי הכושי ממין ים תיכוני (Erosaria spurca), שאינן מעובדות. בהקשרים תרבותיים רבים פרטים כאלה משמשים קמעות, אך אין ודאות ששימשו לכך כאן. ראוי לציון שבר צלב שעוצב מאם הפנינה מצדפה שמקורה בים סוף (Pinctada margaretifera) ונמצא בהצטברויות עפר שבהן ממצא מהתקופות הצלבנית והעות'מאנית המאוחרת. עוד התגלו צדפות מהאוקיינוס האינדו-פסיפי ושני שברים של צדפות ממים מתוקים שלא זוהו לרמת המין.