נחפר ריבוע (L100; 3.5 × 2.8 מ'; איור 2) ובו מילוי אדמה ופסולת מודרנית. בחתך הצפוני של החפירה נתגלו שתי אבנים מסותתות רבועות הנמשכות צפונה (W101; 0.4 × 0.5 מ'; איור 3), שונות מהשרידים שהתגלו בחפירה וככל הנראה חלק מבנייה מאוחרת. האבנים נתגלו בשכבת אדמה בהירה ופסולת שהוסרה במחפרון טרם החפירה, ולא ניתן לקבוע את זמנן. מתחת למפלס זה נחפרה שכבת אדמה חומה אפורה מעורבת באשפהעד לראש תשתית אבן הבנויה אבנים מהוקצעות גדולות, אבנים בינוניות, אבנים מסותתות ואדמה חומה כהה כחומר מלכד (L104; 3.1 × 3.4 מ'; איורים 3, 4), שהשתמרה לגובה שני נדבכים; נראה כי שימשה תשתית לדרך או חלק ממתקן. התשתית נמשכת מערבה מתחת לצינור הביוב הישן (איורים 4: חתך 1–1, 5). בצפון הריבוע נתגלה קטע רצפה קטן המכסה את תשתית האבן בשכבה מהודקת (L105; 0.3 × 2.5 מ'; איורים 3, 6), בנוי מאבני חצץ בהירות, וניתן להציע שזהו המפלס שעליו הלכו. ממזרח לתשתית האבן ובמקביל אליה נחפר מילוי (L102; 2.8 × 0.7 מ') ובו אדמה חומה כהה ואשפה שכנראה גלשו במדרון לאחר שהדרך או המתקן חדלו לשמש.

לאחר תיעוד מפלס האבן פורק החלק הדרומי של התשתית (L106; 1.5 × 3.4 מ') ומתחתיו נחפרה הצטברות של שכבת אדמה אפורה חומה ואבנים קטנות ובינוניות (איורים 4, 7), שהכילה חרסים וגוש טיח (L103).

 

במפלס פירוק תשתית האבן 106 נתגלו שני קנקנים (איור 1:8, 2), לאחד מקבילה דומה במצדה ולשני מקבילות דומות בבנייני האומה ובארמונות יריחו. עוד נמצא שבר ידית של מורטריום (איור 3:8) שלו מקבילה מחפירות בנייני האומה. הקנקנים והמורטריום מתארכים את בניית תשתית האבן לשלב שאחרי המרד הגדול ועד המאה הב' לסה"נ. במפלס שמתחת (L103) נתגלה מכלול מימי בית שני ובו כלי בישול: קערה (איור 1:9), סיר בישול (איור 2:9) ופך (איור 3:9) שלהם מקבילות בבית השרוף ברובע היהודי ובמצדה. עוד התגלו במכלול קנקנים ממגוון טיפוסים (איור 4:9–7) וקנקנית (איור 8:9), שגם להם מקבילות מהבית השרוף וממצדה. שני פריטים נוספים הם בסיס שבמרכזו קידוח של חור עגול (איור 9:9) ומכסה או פקק (איור 10:9) שנעשה משבר גוף של חרס ועל פי החומר והצורה הוא אינו שייך לימי בית שני ומקורו כנראה בשכבות קדומות של האתר. ב-L103 נתגלו חרסים מתקופת הברזל ואף קדומים יותר, שלא ניתן לתארכם בבירור.

 

על פי הממצא האריכיאולוגי אזור החפירה היה השוליים המזרחיים של עיר דוד בימי בית שני. באזור זה נבנתה חומת העיר וסביבה הוקמו מפעלי מים ובריכות, החשובה והמרכזית היא בריכת השילוח (רייך ושוקרון תשס"ו). בחפירה נחשף משטח אבן בנוי, שהתקיים לאחר המרד הגדול, ולא ניתן לקבוע בוודאות למה שימש, אך ניתן להציעו כתשתית לדרך מקומית או חלק מתוואי הדרך ליריחו (בן דוד תשע"ד). הממצא הקרמי מ-L106 מצטרף לממצאים בשטחים א–ג מחפירות וקסלר-בדולח, לביא וזנטון, שבהן התגלו כלי חרס המתוארכים למאה הב', כגון כלי יבוא וכלים שיוצרו בבית היוצר של הלגיון העשירי בבנייני האומה. מכאן הוצע שהלגיון העשירי נכח באזור בריכת השילוח ושמר עליה לאחר המרד הגדול (וקסלר-בדולח תשע"ד). טענה זו זוכה לחיזוק מהממצאים ברחוב המדורג בעיר דוד – מבנים אחדים המיוחסים ללגיון העשירי ומתוארכים למאה הב' לסה"נ על פי הממצא הקרמי, רעפים וצינורות טובולי. גילויים אלו הובילו לפרשנות שבריכת השילוח הייתה חלק מציר התנועה המרכזי של העיר לאחר המרד והלגיון פעל בה במסגרת השמירה על מקורות המים של העיר (זנטון, ליברמן וחג'בי תשע"ט). לפיכך ייתכן שתשתית האבן היא שריד של פעילות הלגיון העשירי לאבטחת אזור בריכת השילוח ולשמירה על מקורות המים של ירושלים לאחר המרד הגדול.