בחודשים נובמבר–דצמבר 2018 ובמהלך שנת 2019 נערכה חפירה ברג'ם אל-משאעלה מדרום לקיבוץ גלאון (הרשאות מס' 8363-A, 8412-A; נ"צ 185905/614992; איור 1), במסגרת קורס להכשרת מפקחים של רשות העתיקות וכחלק מפרויקט פיתוח אתרים ביערות קק"ל ופרויקט דרך מלכי יהודה. החפירה, מטעם רשות העתיקות, נוהלה על ידי ס' גנור (צילום שטח) וש' וייס, בסיוע י' אלעמור (מנהלה), א' אלג'ם (מדידות, צילום אוויר ופוטוגרמטריה), ד' אייזנברג-דגן (צילום שטח), ר' אליה (לוגיסטיקה), ו' ליפשיץ (ארכיאולוג נפת לכיש), י' עבאדי-רייס (הנחיה), א' גנור (מנהל קורס המפקחים), י' בוקנגהולץ (רפאות כלי חרס), א' ג'רמן לבנון (תיעוד דיגיטלי), ד' גזית (צילום ממצא), מ' אורון (כלי צור וכלי אבן), א' ענבר וז' נגר (שימור המבנה) וט' ליבשיץ מקק"ל מרחב דרום. כן סייעו פ' קוברין, ג' גולדברג, א' חדד, מ' חמד, ש' בלוך, מכינת נחשון מקיבוץ גלאון, מגמת לימודי ארץ ישראל מתיכון רב תחומי רמות בבאר שבע ומתנדבים רבים נוספים.
האתר שוכן על שלוחה (197 מ' מעפה"י) מדרום לנחל גוברין, בתחומי יער גוברין (איור 2). הוא צופה אל הדרך העתיקה הראשית שעברה לאורך הנחל וחיברה בין מישור החוף במערב לבין שפלת יהודה ושדרת ההר המרכזית במזרח. האתר נמצא בין שני אתרים מרכזיים סמוכים: תל זית, המרוחק כ-2 ק"מ ממערב לו, ותל בורנה, המרוחק כ-2 ק"מ ממזרח לו. טרם החפירה הובחנו על פני השטח קירות איתנים של מבנה. בחפירת התברר כי הקירות הם חלק ממצודה חד שכבתית מתקופת הברונזה המאוחרת 3/הברזל 1א' (המאה הי"ב לפסה"נ; איור 3).
המבנה
נחשף מבנה רבוע (18 × 18 מ'; איור 4), שקירותיו השתמרו לגובה מרבי של שלושה נדבכים (0.4–0.7 מ'). הקירות החיצוניים של המבנה (104W–108W; 1.9 מ' רוחב ממוצע) נבנו משתי שורות של אבנים גדולות וביניהן אבנים בינוניות וקטנות; נראה כי קירות אלה שימשו יסודות המבנה, ומעליהם ניצב מבנה על מלבנים. ארבע פינות המבנה עובו בבנייה של אבנים גדולות במיוחד, החורגות מקו המבנה בכחצי מטר ויוצרות מעין אומנות או מגדלים בולטים. פתח המבנה (1.5 מ' רוחב) נקבע בקיר המזרחי; לפניו נחשפה אבן סף מלבנית (142L; 1.2 × 2.2 מ', 0.2 מ' עובי) ומשני צדיו ניצבו שתי אבני מזוזה (111L, 112L). המבנה כולל חצר (A), מגדל (B, C), אולם מרכזי (D, E) ושישה חדרים (F–M), ששניים מהם חולקו לשתי יחידות (F/G, J/K).
פתח המבנה הוביל אל החצר (3.5 × 6.5 מ'), שנחשפה בה רצפה של אדמה כבושה. בפינה הצפונית-מזרחית של החצר נחשף תנור (131L; 0.6 מ' קוטר; איור 5), שדופן בשברי כלי חרס, ובתוכו נמצאו מעט חרצני זיתים מפוחמים. במרכז החצר נחשפו שתי אבנים שטוחות (171L — 0.65 × 0.70 מ'; 175L — 0.7 × 1.0 מ'; איור 6), ששימשו אולי שולחנות הקשורים לתנור הסמוך.
המגדל (6.8 × 7.8 מ') נמצא מדרום לחצר, והוא מחולק בקיר (109W) לשני מרחבים צרים וארוכים (B ו-C); נראה שקיר זה נשא גרם מדרגות לקומה שנייה. מרחב C הכיל ריכוז חרסים גדול בהשוואה למרחב B, ולכן נראה שהגישה לגרם המדרגות הייתה דרך מרחב C. במרחב B נחשף ריכוז של אפר (121L); נראה כי מרחב זה נמצא במקור מתחת לחלק העליון של גרם המדרגות.
האולם המרכזי הוא מרחב אורך, שבמרכזו ארבעה בסיסי עמודים (166L, 172L–174L), המחלקים אותו לשני מרחבי משנה (D — 1.70 × 8.75 מ'; E — 2.00 × 8.75 מ'). נראה כי בסיסי העמודים שימשו לנשיאת קירוי. פתח המרחב נקבע בקירו המזרחי (1.2 מ' רוחב), והוא נתחם בין שתי אבני מזוזה גדולות (133L, 134L); מזוזה 134 נמצאה נוטה על צדה. פתח זה הוא הפתח הפנימי היחיד שהשתמר במבנה. רצפתו של מרחב D עשויה מאדמה כבושה, ואילו רצפתו של מרחב E עשויה מאבנים בינוניות וקטנות וניגשת אל בסיסי העמודים ואל הקיר הדרומי של המרחב (125W). אפשר שיחידה E שימשה למגורי בעלי חיים.
ששת חדרי המבנה סדורים משני צדי האולם המרכזי, שלושה מכל צד. רוב רצפות החדרים עשויות מאדמה כבושה, פרט לרצפות של יחידה G ושל חדרים I ו-L בהן נעשה שימוש גם בסלע האם. חדר F/G נחלק לשתי יחידות בקיר מחיצה (119W), שנבנה משורת אבנים אחת והשתמר לגובה נדבך אחד. נראה כי פתח החדר הוביל ליחידה F. ביחידה G נמצא ממצא קרמי עשיר. חדר I הוא הגדול מבין החדרים הדרומיים (2.55 × 2.85 מ'). חדר J/K נחלק לשתי יחידות בקיר מחיצה (149W), שנבנה משורת אבנים גדולות והשתמר לגובה שני נדבכים. נראה כי פתח החדר הוביל ליחידה J. רצפתה של יחידה K נמוכה מהרצפות בשאר חלקי המבנה, והיא הכילה ריכוז של ממצא קרמי עשיר במיוחד (איור 7). חדר L הוא הגדול מבין חדרי המבנה הצפוניים (2.8 × 3.7 מ'). חלקו התחתון של הקיר שהפריד בין חדר L לבין חדר J/K (150W) עובה בשורת אבנים גדולות, ששימשו לחיזוק יסודות המבנה.
הממצאים
בחדרי המבנה התגלו ממצאים רבים, ובהם בעיקר כלי חרס, וכן כלי צור, כלי אבן, פיסות טיח, עצמות בעלי חיים וחרצני זיתים.
כלי חרס. המכלול הקרמי שנמצא במבנה אופייני למכלולים בני המאה הי"ב לפסה"נ (תקופות הברונזה המאוחרת 3/הברזל 1א'), ומוכר היטב מאתרים שחרבו במחצית השנייה של מאה זו (איור 8). מרבית כלי החרס נמצאו ביחידות G ו-K, ובהם כלים שלמים ולעתים אף תמימים, שכוללים בעיקר קערות לצד מעט קדרות, כלי 'קערה וספל' וכנים פשוטים. בשאר חלקי המצודה נמצאו בעיקר שברי כלים. במרחב B לא התגלה כמעט ממצא, אולי מכיוון שהוא נמצא במקור מתחת לגרם המדרגות. בחצר A, בעיקר בחלקה הצפוני סמוך לתנור 131, נמצאו שברי קערות ושפות ובסיסים של קנקנים וסירי בישול. במרחב D נמצא מכלול דל מזה של חצר A, הכולל כמות משמעותית יחסית של שפיות קנקנים.
מניתוח ראשוני של המכלול עולה כי יש מעט מאד כלים מעוטרים וכנראה כמות משמעותית למדי של כלים בסגנון מצרי. בולטות בממצא קערות פתוחות, שלהן בסיסים שטוחים, מקורצפים או עם סימני ניתוק חבל, דופנות ישרות ולעתים רבות שפיות שנוטות כלפי חוץ (Martin 2011: Fig. 2: BL2b, BL3a, BL3b). עוד התגלו כמה טיפוסי קערות נוספים, לצד קדרות, מעט סירי בישול, קנקנים, פכיות, פכים, כנים, מכסים וכלי 'קערה וספל'. מבין הפכיות נמצאו פכיות כדוריות אחדות, ובהן פכית אחת תמימה שעוטרה בפסים אופקיים בגוון אדום-חום. פכיות מטיפוס נדיר זה מוכרות ממכלולים בני המאה הי"ב לפסה"נ באתרים נוספים במרחב, ובהם לדוגמה לכיש (שכבה VI; Tufnell 1958: Pl. 76: 725; Weissbein et al. 2019:95, Fig. 24), תל שרע (שכבה IX; Oren 1984: Fig. 7:4) ועזקה (Kleiman, Gadot and Lipschits 2016: Fig. 5:10). בחדר H התגלו קערות א-סימטריות (סקופים), הנדירות למדי בתקופות הברונזה המאוחרת והברזל 1, ששימשו כנראה לגריפה ואיסוף תבואה או מוצרי מזון בהקשרים מנהליים ופולחניים (Gitin 1993; Zuckerman 2007).
מכלולים דומים של כלי חרס התגלו לדוגמה בשכבה VI בלכיש (Clamer 2004; Yannai 2004), בשכבה IX בתל שרע (Oren 1984: Figs. 4–7) ובעזקה (Kleiman, Gadot and Lipschits 2016). למרות הקרבה של המצודה ללכיש, נראה שקיימים הבדלים מסוימים במכלול הקרמי בין שני האתרים, ואפשרי שהמכלול מהמבנה קרוב יותר לזה של שכבה IX בתל שרע.
כלי צור וכלי אבן. בחפירה נמצאו מעט פריטי צור מסותתים, ובהם גרעין, פסולת מעטה וכלים. הפריטים האינדיקטיביים במכלול הם שלושה להבי מגל, המיוחסים לקבוצת להבי המגל הגאומטריים הגדולים, המאפיינים מכלולי צור מראשית תקופת הברונזה התיכונה ועד סוף תקופת הברזל (Manclossi and Rosen 2019). כן נמצאו כלי אבן אחדים, ובהם מכתש אחד מאבן גיר וחמש אבני שחיקה, מהן שתיים מכורכר ושלוש מאבן גיר.
עצמות בעלי חיים נמצאו בחצר A וביחידות D, G, J, ו-K. בחלקי המבנה האחרים לא נתגלו כלל עצמות בעלי חיים.
דיון
המבנה זוהה כמצודה, המתוארכת על סמך הממצא הקרמי למאה הי"ב לפסה"נ (תקופות הברונזה המאוחרת 3/הברזל 1א'). בחפירה לא התגלו שרידים או ממצאים המלמדים כי המצודה התקיימה לפני תקופה זו, ועל כן נראה שהיא הוקמה במהלך המאה הי"ב לפסה"נ. במצודה לא זוהו עדויות לשרפה נרחבת. בחלק ניכר מהחדרים נמצאו רק חרסים שאין אפשרות לרפאם, ורק יחידותK וG- נמצאו מלאות בכלי חרס, ואפשר שהן שימשו לאחסון. על סמך הממצא ופיזורו נראה שהמצודה ננטשה במחצית השנייה של המאה הי"ב לפסה"נ. נטישה זו יכולה להסביר את היעדרם של חפצים בעלי ערך, כגון חרפושיות, קמיעות וכלי מתכת, כמו גם את הכמות הדלה של קנקני אגירה, שנלקחו אולי על תכולתם על ידי הנוטשים.
תכנית המצודה ומידותיה דומות לאלה של שורת מבנים שנהוג לכנותם במחקר 'בתי מושל' (Oren 1984; Hasel 1998:93–95; Higginbotham 2000:263–302). הוצע לקשור מבנים אלה למנהל המצרי בכנען בימי השושלות הי"ט והכ' על סמך תכניתם, בנייתם והממצאים שהתגלו בהם. 'בתי מושל' זוהו לדוגמא בתל אל-פרעה (דרום), בתל חסי, בתל גמה, בתל שרע ובאפק. בנוסף ל'בתי המושל' התגלו בתל מור ובדיר אל-בלח מבנים שזוהו כמצודות מצריות (Hasel 1998:96–98; Barako 2007:20–26; Brandl 2010:77–81). מצודות אלה נבנו במקומות מבודדים יחסית, והן מתאפיינות באומנות פינתיות או מגדלים פינתיים, בדומה למצודה שנחשפה באתר. תכנית המצודה, כמו גם הכלים בסגנון מצרי שהתגלו בחפירה, יכולים לרמוז על קשר כלשהו של המבנה למערך השלטון המצרי.
באשר למיקומה של המצודה במרחב הגיאוגרפי-פוליטי במחצית הראשונה של המאה הי"ב לפסה"נ, הרי שהיא נבנתה על גבעה נמוכה בקרבת הגדה הדרומית של נחל גוברין, שלאורכו עברה בתקופות קדומות אחת מהדרכים הראשיות שחיברו בין מישור החוף לשפלת יהודה ואזור ההר. בעבר הוצע במחקר שנחל זה שימש בתקופת הברונזה המאוחרת, ובפרט בימי אל-עמרנה, גבול בין ממלכת לכיש לבין ממלכת גת (נאמן 95:1988–97; Finkelstein 1996:232, Table 1). מצב גיאופוליטי דומה מוכר גם בתקופת הברזל 2, אז שימש הנחל גבול בין לכיש היהודאית לבין גת הפלשתית. בתקופה זו שכנה בתל בורנה הסמוך עיר גבול יהודאית שניצבה אל מול הפלשתים (שי ואחרים 91:2019). אפשר שהקמת מצודה שלה מאפיינים מצריים אחדים על קו גבול זה במהלך המאה הי"ב לפסה"נ, הייתה קשורה להיערכות מחודשת של האימפריה המצרית בכנען, כנראה בימי רעמסס ה-III. היערכות מחודשת זו באה בעקבות הופעת הפלשתים בדרום מישור החוף סביב שנת 1175 לפסה"נ ולאחר גל החורבנות של ראשית המאה הי"ב לפסה"נ, הקשור לפחות בחלקו בפלישותיהם של גויי הים (ר' לדוגמה, לכיש VII, תל א-צאפי/גת E4b, אשדוד XIV, ואפק X12; Mazar 1985:101–102, 107; Stager 1995:334–335; Gadot, Kleiman and Lipschitz 2018:212). על פי פרשנות זו המצודה הייתה אתר גבול, שייצג אולי את המערך המצרי אל מול האזור שנכבש זה עתה על ידי הפלשתים. אפשר שבמצודה ישב כוח צבאי מצרי, ואפשר שישבו בו כוחות כנעניים מקומיים הקשורים בפטרוניהם המצריים בלכיש ו/או ביישוב שישב בתל זית הסמוך (Stager 1995:342–344). מצפון לנחל גוברין, במרחק 8.2 ק"מ מהמצודה, נמצא תל צפית המזוהה עם גת פלשתים. בשכבה E4a בתל, המקבילה לזמנה של המצודה, שכן כנראה יישוב קטן יחסית, שהובחנה בו כנראה כבר נוכחות פלשתית ראשונית, המיוצגת בקרמיקה חד-גונית פלשתית (Myc IIIC/Philistine I; Gadot et al. 2018:212–213; Maeir et al. 2019:12–13). מרכזי כוח פלשתיים משמעותיים יותר, ובהם נוכחות פלשתית מובהקת, שכנו בתקופה זו בעקרון (שכבה VIIA; 16.7 ק"מ מהאתר), באשדוד (שכבהXIII ; 23 ק"מ מהאתר) ובאשקלון (Grid 38:20; 29 ק"מ מהאתר; Ben-Shlomo 2003:84–90; Dothan and Zukerman 2004:42–45; Stager et al. 2008: 257–258).
המצודה באתר ניצבה בגבול הצפוני של לכיש הכנענית (שכבה VI), המרוחקת כ-6.8 ק"מ מדרום לאתר. בתקופה זו לכיש קשרה קשרים הדוקים עם השלטון המצרי (Ussishkin 2004:64–65). הקשר של המצודה עם לכיש הכנענית ועם האחיזה המצרית בכנען באים לידי ביטוי גם בגורלה של המצודה, שננטשה במחצית השנייה של המאה הי"ב לפסה"נ; נטישה זו היא פועל יוצא של הנסיגה המצרית מכנען, שמקובל לתארכה לסביבות 1130 לפסה"נ (כפי שעולה גם מתיארוכי פחמן 14; Webster et al. 2017; Garfinkel et al. 2019). הנסיגה לוותה בחורבנן של ערים כנעניות שנהנו עד לפני זמן קצר מהחסות המצרית, ובראשן לכיש ועזקה שחרבו באופן אלים. על סמך הנתונים המעטים שפורסמו אפשר שגם תל זית הסמוך למצודה חרב בשלב זה (Tappy 2008:2082). סביר שחורבנות אלו נגרמו עם התפשטותם של הפלשתים לאחר הנסיגה המצרית.
נאמן נ' 1988. דרום השפלה בתקופת הברונזה המאוחרת לאור התעודות בכתב היתדות. בתוך ד' אורמן וא' שטרן. אדם וסביבה בדרום השפלה – מחקרים בגיאוגרפיה והיסטוריה אזורית. גבעתיים. עמ' 93–98.
שי י', טבגר א', סוריאנו מ', קאסוטו ד', לוקטאל כ' ומיקיני כ' תש"פ. עשר שנות מחקר בתל בורנה: מרכז פולחן כנעני ועיירת גבול יהודאית. קדמוניות 83:158–91.
Barako T.J. 2007. Tel Mor: The Moshe Dothan Excavations, 1959–1960 (IAA Reports 32). Jerusalem.
Ben-Shlomo D. 2003. The Iron Age Sequence of Tel Ashdod: A Rejoinder to 'Ashdod Revisited' by I. Finkelstein and L. Singer-Avitz. Tel Aviv 30:83–107.
Brandl B. 2010. The Stratigraphy of the Settlement. In T. Dothan and B. Brandl eds. Deir el-Balah: Excavations in 1977–1982 in the Cemetery and Settlement I: Stratigraphy and Architecture (Qedem 49). Jerusalem. Pp. 63–208.
Clamer C. 2004. The Pottery and Artefacts from the Level VI Temple in Area P. In D. Ussishkin. The Renewed Archaeological Excavations at Lachish (1973–1994) III (Tel Aviv University Institute of Archaeology Monograph Series 22). Tel Aviv. Pp. 1288–1368.
Dothan T. and Zukerman A. 2004. A Preliminary Study of the Mycenaean IIIC:1 Pottery Assemblages from Tel Miqne-Ekron and Ashdod. BASOR 333:1–54.
Finkelstein I. 1996. The Territorial-Political System of Canaan in the Late Bronze Age. Ugarit-Forschungen 28:221–255.
Gadot Y., Kleiman S. and Lipschitz O. 2018. A Tale of Two Cities: Tel Azekah and Tell Es-Safi/Gath During the Late Bronze Age. In I. Shai, J.R. Chadwick, L. Hitchcock, A. Dagan, C. McKinny and J. Uziel eds. Tell it in Gath: Studies in the History and Archaeology of Israel – Essays in Honor of Aren M. Maeir on the Occasion of his Sixtieth Birthday (Ägypten und Altes Testament 90). Münster. Pp. 206–221.
Garfinkel Y., Hasel M.G., Klingbeil M.G., Kang H-G., Choi G., Chang S.Y., Hong S., Ganor S., Kreimerman I. and Bronk Ramsey C. 2019. Lachish Fortifications and State Formation in the Biblical Kingdom of Judah in Light of Radiometric Datings. Radiocarbon 61/3:695–712.
Gitin S. 1993. Scoops: Corpus, Function and Typology. In M. Heltzer, A. Segal and D. Kaufman eds. Studies in the Archaeology and History of Ancient Israel in Honour of Moshe Dothan. Haifa. Pp. 99–126.
Hasel M.G. 1998. Domination and Resistance: Egyptian Military Activity in the Southern Levant, ca. 1300–1185 B.C. Leiden–Boston–Köln.
Higginbotham C.R. 2000. Egyptianization and Elite Emulation in Ramesside Palestine: Governance and Accommodation on the Imperial Periphery (Culture and History of the Ancient Near East 2). Leiden, Boston, Köln.
Kleiman S., Gadot Y. and Lipschits O. 2016. A Snapshot of the Destruction Layer of Tell Zakarīye/Azekah Seen against the Backdrop of the Final Days of the Late Bronze Age. ZDPV 132/2:105–133.
Maeir A.M., Chadwick J.R., Dagan A., Hitchcock L.A., Katz J., Shai I. and Uziel J. 2019. The Late Bronze Age at Tell es-Safi/Gath and the Site’s Role in Southwestern Canaan. In A.M. Maeir, I. Shai and C. McKinny eds. The Late Bronze and Early Iron Ages of Southern Canaan (Archaeology of the Biblical Worlds 2). Berlin–Boston. Pp. 1–18.
Manclossi F. and Rosen S.A. 2019. Dynamics of Change in Flint Sickles of the Age of Metals: New Insights from a Technological Approach. Journal of Eastern Mediterranean Archaeology and Heritage Studies 7/1:6–22.
Martin M.A.S. 2011. Egyptian-Type Pottery in the Late Bronze Age Southern Levant. Wien.
Mazar A. 1985. The Emergence of the Philistine Culture. IEJ 35/2:95–107.
Oren E. 1984. "Governors' Residencies" in Canaan Under the New Kingdom: A Case Study of Egyptian Administration. Journal of the Society for the Study of Egyptian Antiquities 14:37–56.
Stager L.E. 1995. The Impact of the Sea Peoples (1185–1050 BC). In T.E. Levy ed. The Archaeology of Society in the Holy Land. London and Washington. Pp. 332–348.
Stager L.E., Schloen J.D., Master D.M, Press M.D. and Aja A. 2008. Stratigraphic Overview. In L.E. Stager, J.D. Schloen and D.M Master eds. Ashkelon 1: Introduction and Overview (1985–2006). Winona Lake. Pp. 215–326.
Tappy R.E. 2008. Zayit, Tel. NEAEHL 5. Jerusalem. Pp. 2082–2083.
Tufnell O. 1958. Lachish (Tell Ed-Duweir) IV: The Bronze Age. Oxford.
Ussishkin D. 2004. A Synopsis of the Stratigraphical, Chronological and Historical Issues. In D. Ussishkin ed. The Renewed Archaeological Excavations at Lachish I. Tel Aviv. Pp. 50–119.
Webster L.C., Sergi O., Kleiman S., Lipschits O., Hua Q., Jacobsen G.O., Tristant Y. and Gadot Y.2017. Preliminary Radiocarbon Results for Late Bronze Age Strata at Tel Azekah and their Implications. Radiocarbon 60/1:309–331.
Weissbein I., Garfinkel Y., Hasel M.G., Klingbeil M.G., Brandl B. and Misgav H. 2019. The Level VI North-East Temple at Tel Lachish. Levant 51/1:76–104.
Yannai E. 2004. The Late Bronze Age Pottery from Area S. In D. Ussishkin. The Renewed Archaeological Excavations at Lachish (1973–1994) III (Tel Aviv University Institute of Archaeology Monograph Series 22). Tel Aviv. Pp. 1032–1146.
Zuckerman S. 2007. Late Bronze Age Scoops: Context and Function. In S. White Crawford, A. Ben-Tor, J.P. Dessel, W.G. Dever, A. Mazar and J. Aviram eds. "Up to the Gates of Ekron": Essays on the Archaeology and History of the Eastern Mediterranean in Honor of Seymour Gitin. Jerusalem. Pp. 313–330.