נחפרה רצועה מלבנית (19 מ' אורך, 7 מ' רוחב; איורים 1, 2). בחלקים הצפוני והמרכזי של הרצועה סלע האם קשה ונתגלתה בו מחצבה (כ-12 מ' אורך) ולצדה מתקן מלבני חצוב.  

 
במחצבה (איור 3) השתמרו תעלות חציבה רדודות (עד 0.5 מ' עומק מפני הסלע, 0.15–0.20 מ' רוחב). על פי תשלילי האבנים שנחצבו, הן לא היו אחידות בגודלן, רובן היו גדולות יחסית (לדוגמה 2.5×1.1 מ', 1.4×1.2 מ') ונועדו כנראה לבנייה ציבורית.
 
מתקן מלבני (קבר? איור 4): סמוך לפינה הדרומית-מערבית של המחצבה נחשף בור מלבני חצוב (L117; כ-2.2×1.2 מ', 1.55 מ' עומק). לכל אורך הבור, בתחתית הדופן המערבית, נחצבה גומחה (0.5 מ' רוחב, 0.55 מ' גובה) השקועה בדופן כדי 0.35 מ' ומטה ברצפה כ-0.1 מ'. המתקן דומה מאוד לטיפוס קברים שנמצא בקומראן ובאתרים נוספים באזור ים המלח ויוחס לאיסיים. אולם רוחב המתקן כמעט כפול מרוחב 'קברי האיסיים'. 50 קברים מטיפוס זה נמצאו בבית קברות מימי הבית השני בקרבת בית צפאפא (ע' קלונר וב' זיסו, תשס"ג, עיר הקברים של ירושלים בימי הבית השני, ירושלים, עמ' 217–219) וכן באתרים צפוניים כגון נחל חדרה (חדשות ארכיאולוגיות 119). בקברים אלה הונחה הגופה בגומחה השקועה שכוסתה באלכסון בלוחות אבן, אשר בודדו בינה למילוי העפר שמעליה. לא נמצאו בבור לוחות כיסוי או עצמות, לפיכך ייתכן שזהו קבר שנחצב בשלהי תקופת הבית השני, אך לא נעשה בו שימוש.
 
במילוי העפר ובפסולת החציבה שבתוך המתקן ועל שכבת הסלע שבתחתית המחצבה נמצאו שברי כלי חרס מהתקופה הרומית הקדומה, בהם קדרות וסירי בישול (איור 5: 6–9), קנקנים (איור 5: 10–13), פך (איור 5: 14) ופכית (איור 5: 15). בשכבות המילוי הקרובות לפני השטח, שמעל המילוי הקדום, נמצאו שברי אמפורה ופכים מהתקופה ההלניסטית המאוחרת (המאה הב' לפסה"נ; איור 5: 1–5) וקערות וקדרות מהתקופה הביזנטית (איור 5: 16–20) שמקורם ככל הנראה ממבנים או ממתקנים מחוץ לשטח החפירה, ולפיכך נמצאו ללא סדר כרונולוגי סביר.
 
המחצבה שנחשפה היא חלק משטח מחצבות שהשתרע במחשופי סלעי הגיר הקשה מגיל הטורון שבשטחי הבּוּר מצפון לחומות העיר של ימי הבית השני. מחצבות אלה סיפקו אבני בנייה לחומה השלישית ולבניינים בשכונות הצפוניות של העיר בתקופה זו ואף בתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית. המתקן המלבני שמאפייניו מזכירים את 'קברי האיסיים' הוא ככל הנראה קבר מתקופת הבית השני שנחצב במחשופי הסלע שבהם נמצאו מקבצי קברים וקברים בודדים למן תקופת הברזל ועד שלהי העת העתיקה.