המצד נבנה על מסד מאבני גוויל במגוון גדלים (0.5×0.8–0.3×0.6 מ'; איורים 3–5), שהונחו ללא סדר בבנייה יבשה. גובה השתמרות המסד מגיע לכארבעה מטרים בחלקו המזרחי ולכשלושה מטרים במערבי. ההבדל בגבהים נובע מהתנאים הטופוגרפיים – התרוממות שכבות סלע ואדמה מהים לכיוון הר סדום. המצד מרובע (13×21 מ') והוא תחום בקירות צפוני (W12), מערבי (W18) ודרומי (W16). הקיר המזרחי לא השתמר. הקירות נבנו על גבי המסד משורת אבני גוויל גדולות ומהוקצעות בחלקן החיצוני (0.3×0.5–0.5×1.0 מ'). הקירות המערבי והצפוני השתמרו לגובה שני נדבכים (0.75–1.20 מ') והדרומי לגובה שישה נדבכים (2 מ'). בקירות המבנה שולבו ענפי עצים בין הנדבכים. בדרום המצד ובצפונו נחשפו גרמי מדרגות מאבני גוויל בינוניות (0.3×0.5–0.4×0.9 מ') היורדים מזרחה. האבנים במדרגות שולבו באי סדר, הונחו לאורך או לרוחב ולעתים על צדן החד. גרם המדרגות הדרומי (L108; מידות 3.5×4.5 מ'; איור 6) תחום בשני קירות (W16 בצפון, W17 בדרום) ומוביל במזרח למשטח אבני גוויל גדולות (L109), שהוא חלק מהמפלס התחתון של המסד. גם גרם המדרגות הצפוני (L113; מידות 1.8×8.0 מ') תחום בשני קירות (W12 בדרום, W20 בצפון). גרמי המדרגות הם למעשה משטחים משופעים מדורגים, מעין כבשים, ששימשו אולי לקשירת הסירות שהגיעו מהים. סביב המצד – בצפון, בדרום ובמערב – נבנה קיר תמך משופע מאדמה ומאבני שדה במגוון גדלים לתמיכה במסד (L115 ,L112 ,L111). בצדו המזרחי, הפונה לים, הונחו שורות מדורגות של אבני גוויל מהוקצעות העולות לראש המצד. במרכז המצד נמצא חדר, תחום מארבעה כיוונים בקירות (W13 בצפון, W11 במזרח, W14 בדרום, W19 במערב; איור 7), הבנויים לתוך המסד משורת אבני גוויל מהוקצעות בחלקן הפנימי (גודלן 0.2×0.3–0.5×0.6 מ'). הקירות השתמרו לגובה 2–3 נדבכים (0.8–1.2 מ'). אל בסיסי הקירות ניגשה רצפת אדמה מהודקת על תשתית חלוקי נחל (L107; מידות 0.20×0.25 מ' גודל החלוקים), שהונחו על המסד, ועליה מפלס אפר כהה (L102; גובה 0.35 מ'). פתח הכניסה לחדר לא זוהה ולפיכך ייתכן שהכניסה אליו הייתה מלמעלה בסולם ושהחדר שימש מחסן או מרתף. מדרום לו, על גבי אבני המסד נחפר מפלס אפר (L104; גובה 0.34 מ') של חדר שקירותיו לא השתמרו.

נבחרו שש דגימות לתיארוך באמצעות פחמן 14, בהן ארבע דגימות של שרידי צמחים, דגימה של עצם ודגימה של פחם עץ, שנמצאו על גרם המדרגות הדרומי (המשטח המשופע, L110 ,L109), בין אבני קיר התמך הדרומי (L112) ובתוך מסד אבן של המצד (L105) (ר' נספח). רק מארבע דגימות של שרידי הצמחייה אפשר היה להפיק תיארוך בתהליך הבדיקה (RTK 6316, 6317, 6320, 6321). שלוש מהן תוארכו לתקופות המודרניות (בין המאות הי"ז–הכ' לסה"נ). דגימה אחת (6321), שנלקחה מתוך אבני המסד תוארכה לסוף תקופת הברזל 2א'–תחילת הברזל 2ב' (900–740 לפסה"נ). 
על גרם המדרגות הדרומי (L110 ,L108) נמצאו חרסים אחדים המתוארכים למאה הא' לפסה"נ, בהם קערה (איור 1:8) הלניסטית, שלושה סירי בישול (איור 8: 2–4), שצווארם נוטה החוצה, שהיו נפוצים במדבר יהודה ובאזור ים המלח במאה הא' לפסה"נ ושאחד מהם (איור 4:8) המשיך לשמש במאה הא' לסה"נ, פכים (איור 5:8, 6) ובסיס בקבוק (איור 7:8), אולי אונגנטריום, שהיה נפוץ במאות הד'–הא' לפסה"נ.
 
מבנים עם מסד בנוי אבן וקירות תמך משופעים, שבקירותיהם משולבים ענפים, אופייניים למצודות על חופו המערבי של ים המלח, שתוארכו לתקופת הברזל, בהם מצד זוהר, רוג'ום אל-בחר וקסר אל-יהוד. הדגימה שנלקחה בין אבני המסד של המצד (L105) תוארכה בבדיקת פחמן 14 למאה הט'–המחצית הראשונה של המאה הח' לפסה"נ ואפשר לכן שהמצד נבנה בתקופת הברזל. הוא חזר לשמש במאה הא' לפסה"נ וננטש שנית. נראה שמצד גוזל, בדומה למצדים האחרים, נועד להגן על חופו המערבי של ים המלח ועל דרך המסחר הקדומה בין הדרום לצפון (ירושלים), שעברה סמוך לים וממערב לו.
 
 

 
רותנברג ב' 1967. צפונות נגב: ארכיאולוגיה בנגב ובמערב. רמת-גן.
Aharoni Y. 1964. Mesad Gozal. Revue Biblique 72: 562–563.
Aharoni Y. 1965. Mesad Gozal. IEJ 14: 112–113.