בחורף ובאביב 2000 נערך פיקוח ארכיאולוגי על חפירת תעלה לקו ביוב מרכזי לאורך 'כביש הכוהנים' החוצה את בית העלמין המוסלמי בטבריה, בקרבת בניין המאוזוליאום של סית סכינה ('קבר רחל'). הפיקוח והתיעוד, מטעם רשות העתיקות ובמימון עיריית טבריה, בוצעו על ידי ב' חנא, בסיועם של ס' חורי, י' סטפנסקי וע' דמתי, חברת ש"ח טבריה בע"מ (סיוע טכני), ח' טחן (ציור כלי חרס), ד"צ אריאל (נומיסמטיקה), ד' אבשלום-גורני וע' שטרן (ייעוץ קרמי), ר' גונן, ע' ירדני וא' מלמד (זיהוי קמיע), ק' עמית (צילום), י' מרמורי וש' הדר (צילומי רנטגן של הקמיע, ביה"ס לרפואת שיניים, האוניברסיטה העברית) וס' שילשטיין וש' שלו (בדיקה מטלורגית של הקמיע, מכון וייצמן למדע).
קו הביוב נחפר לאורך צדו המערבי של 'כביש הכוהנים' בכיוון דרום–צפון (מנ"צ — רי"ח 25106/74286; רי"י 20106/24286 ועד נ"צ — רי"ח 25102/74302; רי"י 20102/24302) לאורך כ-160 מ', ולאורך כ-40 מ' נוספים בכיוון מערב באזור צומת הרחובות אחוה והרב טולידאנו. נתגלו שרידי בנייה הכוללים קירות אבן, רצפות מטויחות, חלק ממאגר מים וכן שברי כלי חרס מן התקופות הרומית הקדומה, הרומית המאוחרת, הביזנטית (מיעוט) והאסלאמית הקדומה. נראה שיש לתארך את שלב השימוש האחרון של הממצא הארכיטקטוני לתקופה הפאטימית (1099-969 סה"נ), בדומה לממצאי החפירה במכון לטיהור שפכים שנמצא 400 מ' דרומה (ר' חדשות ארכיאולוגיות 112: 23-20). כמות ניכרת של שברי כלי חרס מן התקופה הרומית מרמזת על התיישבות במקום כבר בתקופה זו.
עיקר הממצא נתגלה בקטע הדרומי של התעלה, לאורך כ-40 מ' (בין נ"צ — רי"ח 25106/74286; רי"י 20106/24286 לנ"צ — רי"ח 25105/74290; רי"י 20105/24290). נחשף קיר ארוך (35 מ' אורך, 1.2 מ' רוחב, 2 מ' גובה) שנבנה בכיוון צפון–דרום, מאבני בזלת מסותתות (0.5-0.7 X 0.4-0.6 מ' גודל ממוצע) והשתמר לגובה של שבעה נדבכים. בחלקו הדרומי הובחנו שתי רצפות טיח הניגשות אל הקיר, אחת בעומק של 1.6 מ' והשנייה בעומק של 0.6 מ' מפני השטח. לכל אורכו נתגלו קירות הניגשים אליו ממזרח וממערב שנבנו באותה שיטה. מהותו של מבנה גדול זה טרם הובררה. הממצא הקרמי שהתגלה לאורך קטע זה של התעלה כלל שברי כלי חרס מן התקופה הרומית (המאות הא'-הג' לסה"נ), בהם קערת ETS (איור 1: 1); קערה מן התקופה הרומית המאוחרת (איור 1: 2); סירי בישול מטיפוס כפר חנניה 3A (איור 1: 3) ו-4A (איור 1: 4); קנקן 'שיחין' (איור 1: 5); קנקן (איור 1: 6); ושברי כלי חרס מן התקופה האסלאמית הקדומה (המאות הט'-הי"א לסה"נ), בהם קערה עם זיגוג צהוב וירוק (איור 1: 7); קערה עם זיגוג צהבהב (איור 1: 8); קנקן (איור 1: 9); צינור (איור 1: 10); פך (איור 1: 11); פך עם מסננת מעוטר בחריתה (איור 1: 12). כן נמצאו בסיס מעוטר של כלי מברונזה (איור 1: 13) ושני מטבעות: מטבע של הורדוס אנטיפס ממטבעת טבריה (ר"ע 97450; 19/20 לסה"נ) ומטבע של הדריאנוס ממטבעת גבע (ר"ע 97451, 116/117 לסה"נ; איורים 2, 3), היחיד ממטבעה זו הידוע מחפירות שנטבע על ידי הדריאנוס. באדמה שהוצאה בקצה הדרומי של קטע זה (נ"צ — רי"ח 25105/74285; רי"י 20105/24285) נמצא קמיע מנחושת מצופה בכסף, בצורת תליון רבוע (6×6 ס"מ) עם פינות מעוגלות, המיועד לענידה על הצוואר (איור 4). על הקמיע חרוטות מילים בכתב עברי מרובע, בראשן – שם ההויה המפורש והשם שדי וכן שמות מלאכים כמו מטטרון וצוריאל. על פי צורתו וסגנונו מתוארך הקמיע למאות הי"ח-הי"ט לסה"נ וניתן לשייכו לקבוצת קמיעות שהיתה נפוצה בקרב יהודי פרס באותה תקופה.
בקצה הצפוני של התעלה, ממזרח לצומת הרחובות אחוה וטולידאנו (נ"צ — רי"ח 25102/74302; רי"י 20102/24302) נתגלה חלק ממאגר מים (2.5-2.0 מ' רוחב, כ-5 מ' עומק) שתקרתו קמורה. קירותיו טויחו בטיח אדום שחוזק בשברי כלי חרס מצולעים. כ-20 מ' מערבה, בהמשך התעלה נתגלו קטעי קירות שכיוונם צפון–דרום ומזרח–מערב. גם בקצה הדרומי של תוואי צינור הביוב, קרוב למכון לטיהור שפכים (נ"צ — רי"ח 25104/74263; רי"י 20104/24263), נתגלו שרידי בנייה קטועים שנבנו מאבני בזלת מהוקצעות, בהם פינה של מבנה או חדר שהשתמרה לגובה של שני נדבכים.