עוגן אחד (כ-1.8 מ' אורך 0.9 מ' רוחב, משקלו יותר מ-500 ק"ג) נמצא כ-3 ק"מ צפונית לעין גדי (נ"צ — רי"ח 23799/60099; רי"י 18799/10099). חלקו העליון של גזע העוגן, כולל המטה, היה חשוף אבל מרביתו מצופה במשקעים העשויים מגבס ואראגוניט. למרות הציפוי ניכר שזהו עוגן בעל שתי זרועות. ממוט העופרת שרדה רק ליבת העץ. עוגנים כאלו שכיחים בתקופה הרומית ונמצאו בכל רחבי הים התיכון. 

העוגן השני (כ-1.6 מ' אורך, כ-0.11 מ' קוטר, משקלו כ-90 ק"ג) נמצא בשפך נחל עין גדי (נ"צ — רי"ח 23798/59680; רי"י 18798/09680). זהו עוגן חד-זרועי, עשוי מגזע עץ; ענף המסתעף ממנו משמש זרוע. מטה העוגן עשוי מגוש אבן גיר מלבני הקשור עדיין בחבלים לגזע העוגן.  בראש העוגן עדיין כרוך החבל שחיבר אותו אל הספינה. עוגנים מטיפוס זה ידועים החל מן המאות הז'–הו' לפסה"נ והשימוש בהם נמשך עד למאות השנים האחרונות.