אתר 1. ריכוז צפוף של כלי חרס מהתקופה האסלאמית הקדומה מדרום לגדר הגן הלאומי חמת טבריה (נ"צ 25210/74128). בארבע תעלות בדיקה (T4–T1) התגלו שרידים קדומים. בעקבות זאת נערכו חפירות נרחבות בניהול מ' הרטל וג' צינמון ונחשפו שרידים רבים מימי השלטון העבאסי והפאטימי (הרשאה מס' 5361-A). הממצאים העידו כי האתר היה בתחום העיר חמת טבריה בתקופות אלה.

 
אתרים 2, 3. שרידי קירות וחרסים רבים מהתקופה האסלאמית הקדומה מדרום לכביש הגישה לקבר רבי מאיר בעל הנס (נ"צ 25220/74116). השרידים הם חלק מהעיר חמת טבריה, והקצה הדרומי של פזורת החרסים (נ"צ 25229/74102) הוא הקצה הדרומי של העיר בתקופה זו.
נפתחו שלוש תעלות בדיקה (T23 ,T22 ,T5) במזרח שטח הפיזור של החרסים, סמוך לתעלת המוביל המלוח. שלוש התעלות עשירות בשרידים מתקופת הברונזה הקדומה 1ב'.
חפירות נרחבות (חדשות ארכיאולוגיות 121; הרשאה מס' 5363-A) העלו שרידים עשירים מהתקופות שהתגלו באתר בעת הסקר.
 
אתר 4. ריכוז חרסים מהתקופה העבאסית בחתך המערבי של כביש 90 (נ"צ 25255/74082). בחתכי בדיקה שנערכו במקום (T14 ,T13) זוהו מפלס אבני בזלת וחרסים מעטים. בחפירה נמצאו שרידים מקוטעים מהתקופה האסלאמית הקדומה (חדשות ארכיאולוגיות 121).
 
אתר 5. ממצא יחיד – ידית מדף מקופלת מתקופת הברונזה הביניימית (נ"צ 25285/74039). בתעלת בדיקה שנחפרה במקום (T15) לא נמצאו שרידים ארכיאולוגיים נוספים.
 
אתר 6. פזורת של חרסים מהתקופה הרומית המאוחרת לאורך כ-150 מ' (נ"צ במרכז האתר 25294/74003). חרסים מתקופה זו נמצאו בכל שטח הסקר והם ודאי קשורים לדישונם של שטחי חקלאות קדומים בפסולת שהובאה מהיישובים. עם זאת באתר זה כמות החרסים גדולה יותר, ולכן נחפרו בו ארבע תעלות בדיקה. בשתיים מהן
(T17 ,T16) נמצא רובד של אבני בזלת (0.8 מ' עומק מפני השטח), ואולי הוא שריד מכביש קדום שהוביל אל טבריה מדרום. בשתי התעלות האחרות (T19 ,T18) לא נמצאו שרידים ארכיאולוגיים.
 
אתר 7. מתקן קדום הכולל מבנה ובו בריכות ואמת מים (איור 2, נ"צ במרכז המתקן 25308/73983; בארכיון רשות העתיקות האתר נקרא 'צומת האכסנייה'). בארכיון רשות העתיקות לא נמצאו ידיעות כלשהן על החפירה במתקן, אך מן השרידים בשטח עולה שנערכה בו חפירה ארכיאולוגית ונעשו גם פעולות שימור וחיזוק. ז' וינוגרדוב כותב שפ' בר-אדון ניהל את החפירה ומציין כי לדעת ש' אביצור שימש המתקן לצביעת טקסטיל או להפקת צבע האינדיגו (1989. 'אמת בירניקי' – אמת המים הקדומה של טבריה. בתוך: ד' עמית, י' הירשפלד וי' פטריך. אמות המים הקדומות בארץ ישראל. ירושלים. עמ' 123–132).
במסגרת הסקר נערכה מדידה מפורטת של השרידים בניהולם של י' טפר וי' טפר. לדעתם היו במקום מערכת בריכות לגידול דגים ומזרקה לנוי.
נחפרו שלוש תעלות בדיקה (T25 ,T21 ,T20) בין שרידי המתקן לתעלת המוביל המלוח. לא נמצאו בתעלות שרידים ארכיאולוגיים, ואם היו כאלה, הם נהרסו זה מכבר בעת הקמת תעלת המוביל.
 
אתר 8. ריכוז של פסולת מתעשיית צור בחתך של תעלת המוביל ממערב ל'חוף שחף' (כ-40 מ' אורך; נ"צ 25347/73887). המכלול נבדק בשטח קטן וכולל בין היתר להבים בצבע סגול וורוד האופייניים לתקופה הניאוליתית הקדם-קרמית.
שרידי יישוב נטופי ושרידים מעטים מראשית התקופה הניאוליתית הקדם-קרמית נחשפו בחפירות באתר (חדשות ארכיאולוגיות 121; הרשאה מס' 5099-A).
 
אתר 9. חרסים מעטים מתקופת הברונזה הקדומה 1ב' בעפר שהוצא מתעלת המוביל המלוח בעת התקנתה (נ"צ 25358/73814). תעלת בדיקה (T24) נחפרה לאורך תוואי התעלה ונמצא בה סדימנט חרסיתי (כ-1 מ' עובי) ובו חרסים אחדים, בהם שברי גוף נושאי משח פסים האופייניים לתקופת הברונזה הקדומה 1ב'. אין בחרסים אלה די כדי להעיד כי היה במקום יישוב, אך אולי הם מעידים על יישוב סמוך, מחוץ לתחום הבדיקה, או על חניית ארעי במקום.
 
אתר 10. אבני בנייה מהוקצעות ומעט חרסים מהתקופה האסלאמית הקדומה בעפר שדיפן את תעלת המוביל המלוח (נ"צ 25361/73764). לא ברור אם העפר והממצאים שבתוכו סמוכים לאתרם המקורי, ולא התאפשרה חפירת תעלות בדיקה.
 
אתר 11. חרסים אחדים מתקופת הברונזה הקדומה 1ב', בהם שברים נושאי משח פסים, בעפר שהוצא מתעלת המוביל המלוח בעת חפירתה (לאורך כ-10 מ'; נ"צ 25354/73693). הממצאים מעידים כנראה על קיומו של יישוב זעיר בתקופה זו. לא התאפשרה חפירת תעלות בדיקה.
 
אתרים 12, 13. שרידי גשר אום אל-קנאטיר. על פי עדותו של ו' גרן הגשר היה כבר הרוס לפני כ-140 שנה, אך אפשר היה לראות את שרידי הקשתות שנשאו אותו. בנקודה 12 (נ"צ 25347/73473) אבני בנייה בתעלת המוביל המלוח. בנקודה 13, על הרכס שבין הירדן ובין תעלת המוביל המלוח (נ"צ 25350/73477), שרידים של אחת מאומנות הגשר (איור 3). כיום גלוי קטע של קיר מהפן המזרחי של האומנה והוא בנוי אבני גזית מחוזקות במלט סידי.
סמוך לשרידי הגשר, בגדה השמאלית (כשהפנים לכיוון הזרימה) של תעלת המוביל המלוח, נמצאו חרסים אחדים מתקופת הברונזה התיכונה 2. במקום זה נערכה חפירה (הרשאה מס' 5058-A) ונפתחו שני ריבועים (3×4 מ' כל אחד). זוהו שתי שכבות (II ,I), באחת ממצאים פרהיסטוריים ובשנייה ממצאים מתקופת הברונזה התיכונה ומהתקופה הממלוכית.
שכבה II היא הצטברות של סחף נחלים (כ-0.4 מ' עובי) על גבי משקע רך, ככל הנראה מתצורת הלשון. בהצטברות יש בולדרים, חלוקים וקרקע חולית, וכן שפע פריטי צור שחוקים. פריטים אחדים עשויים בטכניקת לבלואה האופיינית לתקופה הפלאוליתית התיכונה, וייתכן שפריטים אחרים הם מתקופה קדומה יותר. שחיקת הפריטים מעידה כי הם היו חשופים לזרמי הנהר ואולי אף נסחפו מאתרים מרוחקים.
שכבה I היא הצטברות אפורה (כ-0.2 מ' עובי) המכילה קונכיות נחלים וחרסים מתקופת הברונזה התיכונה ומהתקופה הממלוכית. מתקופת הברונזה התיכונה יצוינו קדרה (איור 1:4), פיטס (איור 2:4) ושלושה קנקנים (איור 3:4–5), ומהתקופה הממלוכית יצוינו שברי קערות מזוגגות (איור 5). החרסים מתקופת הברונזה התיכונה מעידים ככל הנראה על יישוב זעיר, והממצא מימי הביניים קשור כנראה למעבר אנשים וסחורות על הגשר.
 
אתרים 14, 15. ריכוזים של כלי צור בגדה השמאלית של תעלת המוביל המלוח (נ"צ מרכז אתר 14 – 25351/73459, נ"צ מרכז אתר 15 – 25331/73426). רוב כלי הצור שחוקים ויש עליהם פטינה כפולה, אך אי אפשר לקבוע אם נסחפו לכאן עם הירדן או שהם נמצאים באתרם והמים שזרמו בתוואי קדום של הנהר שחקו אותם. יש לתארך את הממצא לתקופה הפליאוליתית התיכונה בשל כמה גרעיני לבלואה שנמצאו. חפירה נערכה באתרים (הרשאה מס' 5094-A).
 
אתר 16. ביתנייה – גבעה מתונה בגדה המערבית של הירדן (נ"צ במרכז האתר 25330/73440). על פני השטח התגלו כלי צור, שבר של קרמיקה ניאוליתית ושברי עצמות. האתר נמצא כ-600 מ' מצפון-מזרח לאתר הניאוליתי הגדול בתל עלי. מרכזו כנראה בראש הגבעה, תחת המבנה של משטרת ביתנייה המנדטורית. בארכיון רשות העתיקות רשום מידע על יסודות של מבנים וכלי צור מהתקופה הניאוליתית שהתגלו במקום. הממצאים מאששים את המידע על קיומם של שרידים ניאוליתיים בביתנייה. בין כלי הצור שנמצאו באתר יש להבים, ובכללם להבים בצבע סגול-ורוד שעברו אולי אפייה מכוונת. מבין הכלים בולט שבר של גרזן מאורך. סביר להניח שהמקום יושב כמה פעמים בתקופה הניאוליתית.
על גדת הירדן ממזרח לאתר לא נמצאו שרידים קדומים, וגם בחתכי בדיקה ממערב לאתר לא התגלו ממצאים ארכיאולוגיים (תעלות מס' T40–T31). ניתן על כן לקבוע שהאתר קטן מ-50 דונם, ובהסתמך על השטח שבו נצפו כלי צור ניתן להעריך את שטחו בכ-30 דונם.
 
כמחצית מהאתרים שנסקרו מצויים בתחומי אתרים ארכיאולוגים שנודעו מקודם (1–3 ,7, 12, 13, 16) וכמחציתם נתגלו לראשונה בסקר (4–6, 8–11, 14, 15). ממחקרים קודמים ידוע שיש לפחות שישה אתרים נוספים בתחום הסקר ששרידיהם לא אותרו, אם מפני שנהרסו כליל ואם מפני שהיום הם מכוסים ואי אפשר להבחין בהם. רוב האתרים שנתגלו בסקר זעירים ולא היה בהם ממצא שיצדיק המשך מחקר ארכיאולוגי, אך בכמה מהם, אתר 8 לדוגמה, התברר שטמונים שרידים רבי ערך.
ממצאי הסקר מעידים על מאפייני ההתיישבות באזור בתקופת הברונזה הקדומה 1ב' ובתקופה האסלאמית הקדומה. בתקופת הברונזה הקדומה 1ב', עת נוסדה עיר גדולה ומבוצרת בבית ירח, התפתחה מערכת נרחבת של יישובים בדרום-מערב הכנרת, מהם יישוב גדול מדרום לחמת טבריה (אתרים 2, 3) ועוד שני יישובים זעירים (אתרים 9, 11). מן התקופה האסלאמית הקדומה אין עדויות ליישובים בתחום הסקר, למעט חמת טבריה, שהגיעה בתקופה זו לשיא גודלה והייתה שכונתה הדרומית של טבריה, ותל בית ירח שאינו בתחום הסקר אך ידוע כי שכן בו ארמון מלכותי ואולי גם יישוב קטן. בסקר הוגדר גבולה הדרומי של חמת טבריה, ולא נמצאה עדות לביצור בגבול זה. מתמונת ההתיישבות בשתי תקופות אלה מסתבר שאין קשר ישיר בין ביצור ובין התכנסות; יש תקופה שבה הערים מבוצרות וסביבן יישובים כפריים רבים, ויש תקופה שבה הערים פרוזות ורוב האוכלוסייה מרוכזת בהן.