גתות

גת 103 (איורים 3, 4) חצובה במשטח סלע בחלקו הגבוה של המדרון. ממשטח הדריכה
(L103; מידות 3.2×3.4 מ', עד 0.3 מ' עומק) מובילות שתי תעלות חצובות (כ-0.1 מ' קוטר) אל בור איגום מלבני (L123; מידות 1.3×2.4 מ', 1.4 מ' עומק, כולל בור השיקוע) שבקרקעיתו נחצב בור שיקוע מדורג (איור 5): בחלקו העליון, המלבני (0.6×1.0 מ', 0.15 מ' עומק), נחצב בור עגול (0.3 מ' קוטר). חציבתו של בור האיגום פגעה בחלל תת-קרקעי שלא נחפר (L126; איור 6). בגת, שהייתה מלאה באדמת סחף, לא נתגלו ממצאים כלשהם.
 
גת 113 (איורים 7, 8) הותקנה על משטח סלע במדרון הגבעה; חלקה חצוב וחלקה בנוי. בשל השתפלות משטח הסלע דרומה, הוגבהו דופנותיו הדרומי-מערבי והדרומי-מזרחי של משטח הדריכה (L113; כ-2.6 ×2.8 מ', עד 0.5 מ' עומק חציבה) באמצעות קיר בנוי
(W124; עד 1 מ' גובה) מאבנים גדולות (עד 0.7 מ' אורך); על דופן הקיר הפונה אל פנים המשטח נמצאו שרידי טיח לבן (כ-0.5 ס"מ עובי; איור 9).
מצפון למשטח הדריכה נחצבו בור סינון ובור איגום, הנקשרים שניהם אל משטח הדריכה. אל בור הסינון (L121; כ-0.5×0.8 מ', 0.5 מ' עומק; איור 10) מוליך מן המשטח חריץ חצוב בסלע (0.3 מ' אורך, 0.1 מ' רוחב, 3 ס"מ עומק). בפינה הדרומית של קרקעית בור הסינון, מתחת לפתח החריץ, נחצב בור שיקוע עגול קטן (0.2 מ' קוטר). על חלקה התחתון של דופן בור הסינון שרדו קטעים משכבה עבה של טיח לבן שבה שולבו שברי כלי חרס (איור 11).
בור האיגום (L122; כ-0.95×1.30 מ', 1.5 מ' עומק; איור 12), שמתארו מלבן לא סדור, נקשר אל בור הסינון בחריץ חצוב (0.1 מ' רוחב, 0.2 מ' עומק). משטח הדריכה נקשר אל בור האיגום בתעלה חצובה ההופכת לחריץ פתוח (0.1 מ' רוחב, 0.3 מ' עומק). בקרקעית בור האיגום שרדו קטעי טיח לבן עבה שבו משולבים שברי חרסים היוצרים מעין ריצוף (איור 13).
הגת נמצאה מלאה באדמת סחף מעורבת בשברי חרסים שחוקים שאי אפשר היה לתארך. רוב שברי החרס שנמצאו משוקעים בשרידי הטיח הם שברי גוף שדופנם מצולע, האופייניים לתקופה הביזנטית.
 
גת 114 (איורים 14, 15) חצובה במשטח סלע על המדרון. למשטח הדריכה (L114; מידות מרביות: 2.8×2.9 מ', עד 0.1 מ' עומק) מתאר רבוע לא סדור וממנו מוליכה תעלה צרה (8 ס"מ רוחב, 0.1 מ' עומק) אל בור איגום מלבני (L125; כ-1.3×2.1 מ', כ-0.7 מ' עומק). סביב הגת נמצאו כמה אבנים גדולות (עד 0.7 מ' אורך); אפשר שהן שרדו מגדר אבן שהקיפה את הגת. הגת נמצאה מלאה באדמת סחף ללא ממצאים כלשהם.
 
מערות
מערה 104 (איור 16) שימשה למגורים, ככל הנראה עד 1948. פתחה המקורי, הפונה לדרום-מערב, נחסם בקיר אבן (W3; כ-0.6 מ' רוחב), שבו ניכרים שרידיהם של משקוף ומזוזה בנויים אבן; הכניסה למערה בעת החפירה נעשתה מפתח שנפער בתקרה שקרסה בשל בליה. המערה היא חלל טבעי שמתארו לא רגולרי (10 מ' אורך, 8 מ' רוחב מרבי), שעל דופנותיו ניכרים סימני סיתות, המעידים על הרחבתו. בתוך המערה נמצאו שני קירות (W2 ,W1), שנבנו כל אחד משורה של אבנים (עד 0.4 מ' אורך) ושרדו לגובה נדבך אחד. הקירות שימשו כנראה קירות מחיצה.
 
מערת קבורה 105 (איור 17), החצובה על המדרון, התמוטטה בחלקה. נוקה רק מסדרון הגישה החצוב (כ-2 מ' אורך, 1 מ' רוחב, 0.5 מ' עומק) המוביל אל פתח המערה. על דופנות המסדרון ניכרים סימני סיתות. באדמת הסחף שמילאה את המסדרון לא נתגלו ממצאים כלשהם.
 
מבנה 107
המבנה (איור 18) שהוקם בראש הגבעה, נהרס כמעט כליל בעת שאבניו נלקחו לשמש לבניית גדרה לתיחום חלקה חקלאית (איור 19). מן המבנה, שצירו דרום-מערב–צפון-מזרח, שרדה רק פינתו המערבית: חדרים הסדורים לאורך הקירות החיצוניים ומקיפים כנראה חצר מרכזית. החדרים סדורים לאורך הקיר החיצוני המערבי (W117; כ-11.8 מ' אורך השתמרות) והקיר החיצוני הדרומי (W115; אורך השתמרות 7.3 מ'), ונתחמים בקיר פנימי, שנמשך כנראה לאורך המבנה (W119; אורך השתמרות 5.5 מ') ובקירות מחיצה אחדים; הקירות (כ-0.7 מ' רוחב, 0.1–0.7 מ' גובה השתמרות) בנויים ברובם משתי שורות של אבנים. לצד הקיר המערבי נחשפו בחלקם שני חדרים (L110 – רוחב 2.7 מ'; L112 – רוחב 1.5 מ'); בהנחה כי הם נמשכו מזרחה עד לחלקו החסר של קיר 119, נראה שאורכם היה כ-3.5 מ'. דומה כי נפתחו אל חצר מרכזית שהשתרעה ממזרח לקיר 119
(L111). לאורך הקיר הדרומי נחשפו שני חדרים (L108 – מידות 3.5x4.5 מ'; L107 – רוחב 2.2 מ', כ-3.2 מ' אורך לפחות). נראה כי הקיר התוחם את חדר 107 (W116) פנה אף הוא אל החצר המרכזית. בשל מצב השתמרותו הגרוע של המבנה, לא שרדו בו רצפות ובכל החדרים נמצא הסלע חשוף, ללא כל ממצא; גם בחצר אי אפשר היה לאתר את הרצפה. 
לצד הפן הדרומי, החיצוני, של קיר 115 (L109) נמצא מכלול מגוון של כלי חרס מן התקופות הביזנטית, האומיית וראשית התקופה העבאסית (המאות הו'–הח' לסה"נ): קערות (איור 1:20), קדרות (איור 2:20), סירי בישול (איור 3:20, 4), קנקנים (איור 5:20, 6), ובהם קנקן שק המתוארך לתקופה הביזנטית (מס' 5; המאות הה'–הז' לסה"נ), פכים (איור 7:20–9), ובהם שבר של פך מפג'ר (מס' 9; המחצית הראשונה של המאה הח' לסה"נ) ונרות (איור 10:20, 11). הכלים אופייניים ליישובים ולמבני חווה בצפון הנגב בתקופות אלו (Figueras P. ed. 2004. Horvat Kurkar ‘Illit: A Byzantine Church in the Northern Negev [Be`er Sheva’ 16]. Beer Sheva.; עתיקות 1:47*–14*). מאחר שהמכלול הומוגני נראה שמקור כלי החרס היה בתוך המבנה וכי הם הושלכו מעבר לקיר 115 בעת פירוק המבנה. על פי ממצא זה ומיקום המבנה בראש גבעה שעל מדרונותיה השתרעו שטחים מעובדים ומתקנים חקלאיים האופייניים לשלהי התקופה הביזנטית ולתקופה האומיית, אפשר לקבוע כי המבנה היה בית חווה שהתקיים בתקופות אלו ואף אל תוך ראשית התקופה העבאסית.