בחודש ספטמבר 2011 נערכה חפירת בדיקה בשטח שממזרח לשער ארמון אל-מיניה (הרשאה מס' 6270-A, נ"צ 250591-661/752238-317; איור 1) לקראת פיתוח והסדרת חוף חוקוק. החפירה, מטעם רשות העתיקות וביוזמת רשות ניקוז כנרת, נוהלה על ידי ג' צינמון בהשתתפות י' יעקובי (מנהלה), ו' אטרש (הנחיה מדעית), ט' מלצן (מדידות), א' שפירו (GPS), ח' טחן-רוזן (ציור כלי חרס) ופועלים מטבריה. את זיהוי כלי החרס ליוותה ק' ציטרין-סילברמן מהאוניברסיטה העברית.
הארמון בח' אל-מיניה, על החוף הצפוני-מערבי של הכנרת, כ-200 מ' משפת האגם וכ-14 ק"מ מצפון לטבריה, למרגלות תל כנרות, התגלה לראשונה בשנת 1865 על ידי צ' ווילסון, שזיהה את המקום בטעות עם כפר נחום. בעקבותיו ביקרו באתר חברי הקרן לחקר ארץ ישראל, במהלך הסקר של ארץ ישראל המערבית. חפירות ארכיאולוגיות נערכו על ידי שלוש משלחות גרמניות: בשנת 1932 בניהולו של א"א מדר, בשנת 1936 בניהול א"מ שניידר ובשנים 1937–1939 בניהול שניידר וא' פוטריך-ריינרד. בקיץ 1959 נערכה חפירה נוספת על ידי משלחת מעורבת, ישראלית-אמריקנית-צרפתית בראשותו של ז' פרו. בשנת 2005 נערכה החפירה הארכיאולוגית האחרונה בארמון האומיי מטעם האוניברסיטה העברית בראשותן של מ' רוזן-איילון וק' ציטרין-סילברמן.
במתחם מקורות 'ספיר' ידועים אתרי עתיקות אחדים הכוללים בית מרחץ ביזנטי וחאן ממלוכי, למרגלות האתר המקראי שבתל כנרות. בשטח שממערב ומדרום למתקן מקורות ומצפון לדרך העפר נערכו בשנים האחרונות חתכי בדיקה ארכיאולוגיים שהעלו ממצאים צפופים מהתקופה הממלוכית.
בח' אל-מיניה הוקם מבנה מפואר בתקופה האומיית, בראשית המאה הח' לסה"נ, בימי שלטונו של החליף ואליד (705–715 לסה"נ), בסביבה חקלאית פורייה. הארמון היה אחד בשרשרת ארמונות במרחב הישראלי-סורי, נחרב ברעידת האדמה של שנת 749, והמשיך להתקיים בתקופות שלאחר מכן. נחשפו בו שכבות אחדות המתוארכות לימי הביניים, אז שימש המבנה את תעשיית הסוכר שפרחה בבקעת גינוסר שממערב לכנרת.
ממצאי החפירה שנערכה כ-80 מ' ממזרח לפתח הארמון מצביעים על התיישבות המתוארכת לתקופה הממלוכית, וזוהו בה שלוש שכבות. נמצאו שרידי קירות דלים ושתי רצפות משתי שכבות (איור 2), ובהן שברי כלי חרס האופייניים לתקופה הממלוכית, בהם כלים מיובאים ומזוגגים.
נוסף על החפירה (100 מ"ר) נערכו בדיקות המשלבות עבודת מחפרון ועבודת חפירה ידנית וזוהו שלוש שכבות עיקריות:
שכבה 1. מעל אדמה סטרילית נמצאה רצפה (L102–L100; איור 2) העשויה גיר כתוש, אדמה מהודקת ואבני פסיפס בתפזורת (איור 3). בתשתית הרצפה ובתוך הגיר הכתוש נמצאו שברי כלי חרס, בהם כלי הגשת מזון: קערות גדולות, מזוגגות בכתמי צבע בגווני ירוק, צהוב וכחול (איור 1:4–3), קערות מזוגגות בינוניות (איור 4:4–6) וקערות אכילה קטנות ומזוגגות (איור 7:4–9); קערות מעטות נמצאו מזוגגות ובעלות סגרפיטו חיצוני (איור 3:4, 5) ולמעט קערה אחת (איור 7:4) כל הקערות נמצאו מזוגגות בחלקן הפנימי והחיצוני; שברי 'כלי סוכר' רבים, גסים, מתארם חרוטי וקוטרם משתנה (איור 10:4–12); מעט כלי בישול, בהם סירי בישול פשוטים, עשויים ביד (איור 13:4, 14), ואף סיר בישול כדורי קטן ממדים (איור 15:4); קנקנים אחדים, בהם אמפורות (איור 17:4, 18), גסות ועבות שפות, לצד קנקן מזוגג (איור 16:4); שבר נר עשוי באובניים (איור 19:4). כלי החרס, שרובם עשויים ביד, עדינים ומזוגגים וכלי הסוכר מהחומר הגס האופייניים לתעשיית הסוכר, אופייניים לשלהי המאה הי"ג ולראשית המאה הי"ד לסה"נ.
שכבה 2. הרצפה משכבה 1 כוסתה בהצטברות של אדמה (L103) ולתוכה נבנה קיר אבן
(W105, כ-0.5 מ' גובה השתמרות; איור 5). בתוך ההצטברות נמצאו חרסים מרוסקים ומפולת אבני בנייה (W110), אולי המשכו של קיר 105.
שכבה 3. מעל קירות שכבה 2 נמצא קטע של רצפה (L106) עשויה חלוקי נחל קטנים, מסודרים בצפיפות, הניגשת לקיר (W104; איור 6). על גבי הרצפה נמצאו חרסים רבים המתוארכים למאות הי"ג–הי"ד, בהם קדרה (איור 1:7), קדרה רחבה (איור 2:7), קדרה עמוקה (איור 3:7) מזוגגת בפנים ובחוץ בכתמי צהוב-חום וירוק ושפתה מעובה מעט, סיר בישול עמוק (איור 4:7), סיר בישול עמוק ומצולע (איור 5:7), קנקן שולחן פשוט (איור 6:7), פכים מעוטרים עשויים ביד (איור 7:7, 8), זרבובית מעוצבת של כלי שתייה ששפתה מעובה (איור 9:7), הכלי המאוחר במכלול, ושבר של קערה מעוטרת ומזוגגת, עשויה בתבנית ונושאת כתובת (איור 10:7).
בחתך המערבי של החפירה נמצא על גבי מפלס זה טבון שקרס פנימה ונמצאו בו כלי חרס.
ממזרח לשטח החפירה ובחתכי הבדיקה שנערכו מדרום לשטח (ר' איור 1: 5B), נחשף סחף של חלוקי נחל מעומק של 0.5 מ' מתחת לפני השטח ועד לעומק של 3.5 מ' (איור 8). הצטברות חלוקי הנחל מצביעה על מקומו של נחל גף, יובל של נחל עמוד. נראה כי תוואי הנחל תחם את התפשטות היישוב הקדום מצפון וממזרח לח' אל-מיניה ומסביר את העדר העתיקות מדרום לו.
השיכוב בשטח שנחפר מצביע על שלושה שלבי בנייה, הנבדלים זה מזה סטרטיגרפית. משלבים אלו נחשפו בדלי קירות דלים, רצפות וממצא כלי חרס עשיר. ממצא כלי החרס בחפירה כלל כלי הגשה ואגירה האופייניים למאות הי"ג והי"ד לסה"נ. בתקופה זו נראה כי נערכו שינויים בבנייה מחוץ לאל-מיניה בכמה שלבים, אולם לא ניתן להצביע על תכליתו או אופיו של המכלול שנחשף.
בחפירה נחשף לראשונה המרחב הצמוד לחורבת ארמון אל-מיניה. מהבדיקה הארכיאולוגית עולה כי ההתיישבות סמוך לארמון הייתה בתקופה הממלוכית ולא עם היווסדו. התיישבות זו התרכזה מצפון לנחל גף ולא התפשטה דרומה. השכבות הממלוכיות באתר מצביעות על חשיבות תעשיית הסוכר בבקעת גינוסר והתפשטותה מעבר לתחומי מבנה הארמון.