התקופה הרומית הקדומה
בחלקו הצפוני של שטח החפירה נתגלו שרידי מבנה גדול (ריבועים  C19-C18; איור 1) שהושתת על אדמת החמרה. השרידים כללו קטעי קירות שבאחד מהם פתח  ובו סף ומזוזה

(W133; איור 2) ורצפת גיר כתוש (5–7 ס"מ עובי; לוקוס 278) הניגשת מדרום אל צדו הפנימי של הסף. בהצטברות שכיסתה את הרצפה והסף נתגלו שברי כלי חרס וזכוכית מן התקופה הרומית הקדומה (המאה הא' לסה"נ). במילוי הרדוד שמתחת לרצפה ועל אדמת החמרה נתגלו מעט שברי כלי חרס מן המאה הא' לסה"נ. מעל שני קירות נתגלתה מפולת של אבני בנייה וחוליות עמודים מאבן גיר (איור 3) וביניהם שברי כלי חרס וזכוכית מהמאה הא' לסה"נ. ייתכן כי אלה הם שרידי מבנה עם חצר פריסטילית שאליה הוביל הפתח בצד צפון. מצפון לפתח נבנה בשלב מאוחר יותר קיר (W131) מאבני גזית, שהשתמר לגובה של ארבעה נדבכים (1.2 מ'). במילוי שבין הקיר לפתח ועד לאדמת החמרה נתגלו שברי כלי חרס רבים מהמאה הא' לסה"נ.

בדרום שטח החפירה נתגלה קיר בנוי אבני גזית (W105), שנבנה בציר צפון–דרום, וממזרח לו בור סגלגל (1.3 × 1.8 מ'; לוקוס 252) שנכרה באדמת החמרה לעומק של 0.7 מ'. על סמך ממצא קרמי מועט ניתן לתארך שרידים אלה לתקופה הרומית הקדומה.

 

התקופה הביזנטית
בכל שטח החפירה נתגלו שרידים מתקופה זו. בריבוע הצפוני ביותר נתגלה חלקה המערבי של בריכה מטויחת (לוקוס 250). קירה המערבי (W122) הושתת ישירות על מזוזת הפתח של המבנה מן התקופה הרומית. הקיר נבנה מאבני גזית שאליהן הוצמד ממזרח פן עשוי מלט ואבני גוויל קטנות, שטויח בטיח לבן מחוזק בשברי גוף של קנקנים מצולעים מן התקופה הביזנטית. אל הקיר הצפוני של הבריכה (W123) הוצמד ממזרח פן עשוי מלט ואבני גוויל קטנות ומטויח. אל שפת הבריכה ניגשה מדרום או ממערב רצפת פסיפס לבנה פשוטה שהשתמרה על ראש הקיר המערבי. בתוך הבריכה ובמילויים שניגשו אליה וכיסו את השכבה מן התקופה הרומית נתגלו שברי כלי חרס וזכוכית מן התקופה הביזנטית וכן שני מטבעות מן המאה הה' לסה"נ. ייתכן שהבריכה שימשה חלק מגת או מיתקן תעשייתי אחר.

נתגלה בור אשפה (כ-4 × 15 מ', 0.9 מ' עומק) שהשתרע במרכז שטח החפירה על פני שני ריבועים. הממצא בתוכו כלל שברי כלי חרס רבים, שברי כלי זכוכית, גושי זכוכית גולמית, כלי בזלת, שברי רעפים ורצפת פסיפס לבנה ומעט חפצי מתכת מן המאות הו'-הז' לסה"נ, וכן מטבע המתוארך לימי הקיסר ארקדיוס (395–408 לסה"נ). בשוליו הדרומיים חדרו אל בור האשפה קירות ורצפות; המאוחר בהם הוא קיר בנוי גזית (W108) שאליו ניגשת רצפה עשויה אבני גזית. על גבי הרצפה נתגלו שברי כלי חרס מן התקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה ומתחתיה שברי כלי חרס מן המאה הז' לסה"נ, שבסופה אולי היא נבנתה. ייתכן שלמבנה זה יש לשייך גם קירות הבנויים אבני גזית גדולות שנתגלו בריבוע שמדרום לו. בין הקירות נתגלו שברי כלי חרס מן התקופה הביזנטית.

השרידים המרשימים ביותר מן התקופה הם חלקו המערבי של מבנה גדול בנוי אבני גזית, מדרום לשרידים שתוארו לעיל, ואשר המשיך לשמש עד התקופה הצלבנית. שלב הבנייה מן התקופה הביזנטית כולל שלושה קירות (W139 ,W130 ,W118) ורצפה (לוקוס 248; איור 4). לקיר 118 פן פנימי מאבני גזית גדולות ופן חיצוני מאבני גוויל קטנות. קיר 139 נבנה משני פנים של אבני גזית. הרצפה בנויה אבני גזית כנראה על רצפה קדומה יותר עשויה אבני גוויל קטנות שהונחו על אדמת החמרה. שרידי רצפה נוספת הובחנו מתחת לרצפה מאוחרת שנחשפה ממערב למבנה (להלן). סמוך ליסודות הקיר הצפוני של המבנה נתגלו שברי כלי חרס וזכוכית וכן מטבע המתוארכים לתקופה הביזנטית.

מדרום למבנה נתגלו בדלי קירות וקטעי רצפות עשויות לוחות אבן הניגשות אל הקירות. בחתך המזרחי של הריבוע הובחן קטע רצפה נוסף. שברי כלי החרס והזכוכית שנמצאו על הרצפות וסמוך לקירות מתארכים את בנייתם לסוף התקופה הביזנטית (המאות הו'-הז' לסה"נ). מדרום לשרידים אלה נתגלה חציו המערבי של טבון (לוקוס 224) שנכרה אל תוך אדמת החמרה. שברי כלי החרס שנמצאו בו וסביבו מתארכים אותו לסוף התקופה הביזנטית או לראשית התקופה האסלאמית הקדומה (המאה הז' לסה"נ).

 

התקופה האסלאמית הקדומה
נתגלו מעט שרידים בחלק הדרומי של שטח החפירה. במבנה הגדול נעשו כמה שינויים: רצפת הגזית (לוקוס 248) שנשדדה ברובה שופצה בלוחות אבן דקים; הקיר הדרומי נבנה מחדש

(1.5 מ' גובה; W100) במקום שבו נשדד הקיר המקורי. בשלב זה או בשלב מאוחר נוספו לקיר המערבי נדבך ושלוש אומנות פנימיות שנבנו מאבני גזית, כנראה בשימוש משני, לתמיכה בקשתות (ר' איור 4). בין האומנות, במפלס הנדבך השני של הקיר, נקבעו שני פתחים חדשים למבנה, שמהם השתמרו הספים. על סמך הממצא הקרמי שנתגלה בכמה מקומות בחתכי בדיקה מתחת לרצפה המשופצת יש לתארכה לתקופה העבאסית המאוחרת או לתקופה הפאטימית (המאות הי'-הי"א לסה"נ).

ממערב למבנה נתגלו רצפה עשויה לוחות אבן גדולים לא רגולריים (לוקוס 280). מדרום למבנה ניגשת אל קירו המזרחי ואל קיר נוסף שנחשף רק בחתך המזרחי של הריבוע רצפה עשויה מלוחות אבן לא רגולריים ואבני גזית בשימוש משני (לוקוס 206; איור 5). בקצה הצפוני-מזרחי של רצפה זו נתגלה טבון עגול (לוקוס 236) ובמפולת שעל הרצפה נתגלו ארבעה דינרי זהב ודירהם כסף אחד, מהמחצית השנייה של המאה הח' וראשית המאה הט' לסה"נ. המטבע המאוחר ביותר מתוארך לימי החליף הארון אל-רשיד (804–805 לסה"נ; איור 6). בדרום ניגשת רצפה 206 אל הקירות שמהם השתמר נדבך היסוד (W113 ,W111). קירות אלה שהושתתו על אדמת החמרה נבנו מאבני גזית גדולות ולוחות אבן שטוחים. על סמך שברי כלי החרס המאוחרים ביותר שנתגלו ביסודות הקירות ניתן לתארך את בנייתם לתקופה העבאסית. שברי כלי חרס שנתגלו על קטע זה של הרצפה מחזקים את תיארוך שלב השימוש האחרון בה לתקופה העבאסית (המאה הט' ולכל המאוחר ראשית המאה הי' לסה"נ).

 

התקופה הצלבנית
נתגלו ממצאים רק בתחומי המבנה הגדול, שתפקודו המקורי בתקופה זו השתנה. שטחו חולק בבניית שלושה קירות דקים (W124 ,W104 ,W103) עשויים מלוחות אבן, אבני גזית בשימוש משני ואבני גוויל. בתקופה זו נוסף כנראה פן עשוי טיח לבן ואבני גוויל קטנות לפנים הפנימיים של קירות 100 ו-130. שברי כלי החרס שנתגלו במפולות הקירות מתארכים את שלב השימוש האחרון במבנה לתקופה הצלבנית (המאה הי"ג לסה"נ).