בחודש אפריל 2005 נערכה חפירת בדיקה ברחוב ההגנה ברמלה, בית אבו אל-הדא (הרשאה מס' 4442-A*; נ"צ — רי"ח 1882-3/6483-4; רי"י 1382-3/1483-4), בעקבות חשיפת עתיקות במהלך פיקוח ארכיאולוגי. החפירה, מטעם רשות העתיקות במימון עיריית רמלה, נוהלה על ידי א' בושנינו, בסיוע ט' קורנפלד (מדידות ושרטוט), צ' שגיב (צילום שטח), א' הדד (פיקוח ארכיאולוגי), א' בלשוב ונ' זאק (שרטוט), ק' עמית (צילום ממצא), א' שור (רפאות), מ' שויסקיה (ציור ממצא), י' ברשק (ארכיון תמונות) וא' איילון ממוזיאון ארץ-ישראל (ייעוץ).
סמוך לחפירה נערכו ב-2005 שלוש חפירות ארכיאולוגיות (חדשות ארכיאולוגיות 118; הרשאות 4356-A-4366 ,A; ר' איור 1).
נפתחו שני ריבועים A ו-B (כל אחד 3 × 5 מ'), כ-200 מ' מזרחית לבריכת הקשתות. שרידי הבנייה שנחשפו בשני הריבועים נפגעו קשה מעבודות תשתית והם מתוארכים לתקופה האסלאמית הקדומה (המאות הח'-הי' לסה"נ).
ריבוע A
לשלב הקדום שייך קטע רצפה של מתקן מטויח (לוקוס 106; איור 2) שנהרס בעבודות הפיתוח ולכן קשה להבין את ייעודו.
לשלב הביניים שייכת שכבת אבני גוויל קטנות (לוקוס 105; איור 3) שהפרידה בין המתקן המטויח לבין קיר W12. נראה כי המתקן מולא במכוון באבני גוויל קטנות.
לשלב המאוחר שייך קטע קיר 12 (0.7 מ' אורך, 0.8 מ' רוחב) בכיוון צפון-מזרח–דרום-מערב שנבנה ב'דבש' והשתמר גרוע (איור 4). ייתכן שקיר 12 שייך למבנה מהתקופה העות'מאנית. בחלק העליון של הקיר נמצא שבר קטן של צינור חרס (0.1 מ' קוטר, 0.5 מ' אורך) שאליו דבוק טיט גירי מעורב באפר, אשר שימש מרזב.
ריבוע B
לשלב הקדום שייך קטע רצפה של מתקן מטויח (לוקוס 206) שהשתמרותו גרועה עקב עבודות הפיתוח. בתוך רצפת הטיח שתוקנה כמה פעמים שוקע קנקן אגירה גדול (איורים 18:5, 7) ששימש כנראה מרזב או צינור להולכת נוזלים. גם כאן ההרס הרב הקשה על הבנת ייעודו של המתקן.
לשלב הביניים שייכת שכבת אבני גוויל קטנות (לוקוס 204; איור 3) שהפרידה בין רצפת המתקן המטויח לקיר W11. נראה כי המתקן מולא במכוון באבני גוויל קטנות. בפינה הדרומית-מערבית של הריבוע נחשפו שני נדבכי אבני גוויל קטנות, אולי חלק מקיר (0.7 מ' אורך, 0.5 מ' רוחב; W10) שכיוונו דרום-מזרח–צפון-מערב.
לשלב המאוחר שייכות כמה אבני גיר מסותתות (1.4 מ' אורך, 0.7 מ' רוחב; W11; איור 4), שכיוונן צפון-מזרח–דרום-מערב. ייתכן שהקיר שייך למבנה מן התקופה העות'מאנית, שנפגע קשות בעבודות הפיתוח.
ממצא כלי החרס משני הריבועים כלל קערות (איור 6-1:5), קערות מזוגגות (איור 7:5), קערה עמוקה (איור 9:5), טס (איור 8:5) המחקה טס מרוקע ממתכת, סירי בישול (איור 14-10:5), קנקנים (איור 18-15:5), פקק לקנקן (איור 19:5), פכים מטין צלהב (איור 20:6, 21), קנקנית (איור 22:6) ושברי טריזי חרס להפרדת הקרמיקה בזמן הצריפה (איור 26-23:6; ר' Stern E.J. 1995. An Early Islamic Kiln in Tiberias. Atiqot XXVI: 57-59; חדשות ארכיאולוגיות 117). הממצא מתארך את שרידי המבנים לתקופה האסלאמית הקדומה (המאות הח'-הי' לסה"נ).
הבנת ייעודם של שרידי הבנייה שנחשפו בבדיקה קשה בגלל ההרס הרב. שני השרידים העיקריים שנמצאו הם רצפות שני מתקנים מטויחים. לא ברור למה שימשו המתקנים; ייתכן שאלו בריכות לאגירת מים ששימשו את הקדרים שעבדו בקרבת מקום. על קיומו של כבשן באזור ניתן ללמוד ממספרם הגדול של טריזים לכבשן צריפה.