בור מים דמוי פעמון (נ"צ 196514/654054; L10; קוטר מרבי 4.7 מ', עומק 4.8 מ') נתגלה כ-50 מ' מצפון לערוץ הנחל, במקום הגבוה בכ-3 מ' ממפלס האפיק. פתח הבור עגול (1 מ' קוטר). חלקו העליון של הבור נחצב בסלע נארי קשה, ואילו חלקו התחתון נחצב בסלע גיר רך. הבור נמצא מלא כדי שני-שליש מנפחו באדמת סחף ללא ממצאים. על פני השטח (ברדיוס של 3 מ' מסביב לבור) לוקטו שברים של קנקנים שלהם מגוון שפות, שהיו נפוצים באזור שפלת יהודה בתקופות הממלוכית והעות׳מאנית, ובהם קנקן שלו שפת קרדום נוטה חוצה (איור 1:3), קנקן ששפתו מעובה כלפי חוץ (איור 2:3), קנקן ששפתו ישרה ומעובה עם רכס בולט בבסיסה (איור 3:3) וקנקן שלו שפה דקה הנוטה חוצה עם עיבוי בחלקה הפנימי וצוואר רחב (איור 4:3). כן התגלה קנקן עזה בן ימינו (איור 5:3). במרחק כ-0.5 מ' מצפון-מזרח לפתח הבור נמצאה חציבה עגולה (L11; קוטר 0.9 מ', עומק 0.4 מ'), שהשתמרה רק בחלקה הצפוני; כנראה בור שיקוע שנחצב צמוד לפתח ההזנה של בור המים.

 
ספלולים. במרחק כ-200 מ' מצפון לבור המים, בראש שלוחה שמצפון לאפיק הנחל, נמצאו שתי קבוצות של ספלולים, בצד מזרח ובצד במערב, המרוחקות כ-10 מ' זו מזו. הקבוצה המזרחית מונה ארבעה ספלולים שנחצבו במחשוף סלע (L15–L12; קוטר 0.22–0.30 מ', עומק 0.25–0.36 מ') במרחק של כ-3 מ' זה מזה. הקבוצה המערבית כוללת שני מקבצי ספלולים, המרוחקים 1 מ' זה מזה, ובכל אחד מהם נחצבו שלושה ספלולים סגלגלים במרווחים של 0.1–0.2 מ' זה מזה (L21–L16; אורך 0.35–0.44 מ', רוחב 0.27–0.35 מ', עומק ממוצע 0.15 מ'). צורת הספלולים מלמדת כנראה כי הם שימשו לכתישה ולשחיקה וחציבתם במקבצים מרמזת שהעבודה בהם הייתה קבוצתית. במרחק של כמה עשרות מטרים ממערב לשני מקבצי הספלולים התגלתה בעבר קבוצת ספלולים, שתוארכה לתקופה הכלקוליתית; הוצע שהיא שימשה לפעילות קבוצתית של עיבוד מזון (van den Brink et al. 2001).
 
מחצבה. ממערב לספלולים התגלתה מחצבה לאבני בנייה (נ"צ 196482/654270; L22; מידות 30 × 35 מ', כ-2.5 מ' עומק מרבי) במרכזו של משטח סלע. בדופנות המחצבה ובקרקעיתה ניכרים סימני חציבה.
 
קבר. בחלקו הדרומי של האתר, סמוך לראש השלוחה שמדרום לאפיק הנחל, נחשפה חציבה מלבנית עמוקה (L24; מידות 1.2 × 3.0 מ', 2 מ' עומק) שבתוכה הונח סרקופג מאבן גיר (0.8 × 2.3 מ', 1.2 מ' גובה, 0.1 מ' עובי הדפנות; איור 4); כל הסרקופג הוסתר מתחת לפני השטח. בקרקעית הסרקופג, באחד מקצותיו, סותתה כרית אבן נמוכה לתמיכת ראש הנקבר. הסרקופג נחתם במכסה (0.90 × 2.25 מ'; איור 5), שבארבע פינותיו סותתו קרניים מעוגלות (אקרוטריות). על פני הסרקופג לא נמצאו כל עיטורים. סרקופגים דומים מאבן הופיעו לראשונה בארץ ישראל בימי הורדוס. במאות הב' והג' לסה״נ הם נפוצו במרכז ובצפון ארץ ישראל, ואף מעבר לה — בכל ארצות הים התיכון. בבית הקברות הגדול בבית שערים, למשל, נמצאו 125 ארונות קבורה מאבן המתוארכים למאות הב' והג' לסה״נ, מהם 90 ללא עיטור, בדומה לסרקופג שנמצא בחפירה (אביגד תשל"ב). בתוך הסרקופג נמצאו שרידים של שני נקברים שהונחו על גבם בכיוונים מנוגדים, כל ראש בקצה אחר של הארון. ראשם הופנה הצדה לעבר דופנות הארון. סמוך לראשו של אחד הנקברים נמצאו חמישה בקבוקי זכוכית דמויי פמוט (איור 1:6–5), מטיפוס שנפוץ ברחבי ארץ ישראל במאות הב' והג' לסה״נ (גרינהוט וסולימני תשנ"ד; נודל תשנ"ז).על אחד הנקברים נמצאו עגיל זהב (איור 1:7) וצמיד ברונזה מעוצב בצורת ראש קוברה (איור 2:7). לצד נקבר זה נתגלה מקל תמרוקים מעצם מטיפוס השכיח בתקופה הרומית הקדומה (איור 8).
 

אתר 77 צפון היה שטח פתוח בין אתרי יישוב, והוא שימש לפעילויות חקלאיות, לחציבה ולקבורה. תיארוך הממצאים מלמד על פעילות במקום שהתקיימה למן המאה הב' לסה"נ ועד ימינו. עם זאת אין כל ספק שמגוון פעילויות התקיימו באתר גם בתקופות קדומות הרבה יותר, שכן האתר מרוחק רק כמה מאות מטרים מתל דלית, שהיה מיושב בתקופת הברונזה הקדומה 2 (Gophna 1996), ומאתר 77 (שטח N) המתוארך לתקופת הברונזה הקדומה 4 (יקותיאלי, פארן ובן-ישי 2015).