הבאר (2.9 מ' קוטר; איורים 1, 2) גדולה בהשוואה לרוב הבארות המוכרות מיפו הסמוכה, אם כי התגלו גם בארות אחדות בקוטר דומה (ארבל 2016). בחפירה המכנית בהצטברויות העפר שמילאו את הבאר (עד כ-4 מ' עומק) נחשפו כ-20 נדבכים של דיפון מאבני כורכר מסותתות ומוחלקות היטב (0.20 × 0.45 מ' בממוצע), וביניהן טיח מלכד מוצק (איור 3). הדיפון הוצמד בגבו לגושי כורכר ועפר מהודקים (איור 4), אולי מילוי מכוון שנועד לייצב את פיר הבאר. עומקה המקורי של הבאר היה כ-10 מ', עומק מי התהום. ייתכן שכמו בארות אחרות באזור, חלקו העמוק יותר של הפיר חצוב בסלע. מסגנון האבנים שבנדבך העליון ששרד ומחוסר האחידות בהשתמרותו, ניתן לשער כי פי הבאר שנחשף אינו מייצג את שפת הבאר העליונה המקורית, ונראה שהיו נדבכים נוספים, שהוסרו והועברו לשימוש משני כחומרי בנייה. בתעלות בדיקה שנחפרו סביב הבאר לא נמצאו כלל שרידי בנייה, ונראה לפיכך שמפלס השטח כולו הורד בעבודה מכנית אינטנסיבית טרם הקמת המבנים שמעליו במחצית המאה הכ' לסה"נ.

 
במילוי שנחפר מתוך הבאר הובחנו שלושה מפלסים. במפלס העליון (כ-1 מ' עומק) עפר כהה ופריך, מעורב בפסולת בת זמננו ובשברי אבנים. במפלס האמצעי (1–2 מ') העפר דחוס יותר ומתאפיין במפולות של קטעי בנייה עשויים מלבנים (בהן לבני סיליקט), מבטון ומאבני כורכר גדולות. במפלס התחתון פחתה כמות קטעי הבנייה ונמצאו יותר אבני כורכר.
במילוי שבתוך הבאר ובבדיקות שנערכו סביבה נמצאו כ-20 שברים של כלי חרס, רובם ככולם מקנקני אגירה מהתקופה העות'מאנית המאוחרת, בהם כלי עזה (איור 5). 
 
הבאר הייתה כנראה חלק ממכלול שאיבת מים, אגירתם וויסותם לתעלות ולשוחות השקיה, מהסוג המוכר באתרים רבים ביפו ובסביבתה ובדרום תל אביב (ראוכברגר 2012; ארבל וראוכברגר 2015). מבארות אלה נשאבו מים במתקני אנטיליה, שהוחלפו בשלב מאוחר במנועים (אביצור 60:1976–63; Kark 1990:241–245). הן סיפקו מים לפרדסים ולחלקות החקלאיות שכיסו שטחים נרחבים במרחב יפו במאות הי"ח והי"ט לסה"נ ואולי קודם. המרחב החקלאי חוסל בהדרגה עם התפשטות יפו ומאוחר יותר גם תל אביב בסוף המאה הי"ט ובעיקר במחצית הראשונה של המאה הכ' לסה"נ, שלהי התקופה העות'מאנית ותקופת המנדט הבריטי. סביר להניח שמבני המכלול נהרסו עד יסודותיהם בפעילות הבנייה האינטנסיבית בתקופת המנדט הבריטי, כפי שאפשר להתרשם מבניית הסיליקט של המבנים הסמוכים (אלכסנדרוביץ' 85:2010) ומיסודות בטון שהתגלו באתר עצמו. קשה לתארך בארות כיוון שהממצא מתוכן ומסביבתן מתייחס לשלבי השימוש האחרונים בהן או לתקופה שלאחר סתימתן. לכן, אף שסגנון הבנייה של באר זו אופייני לתקופה העות'מאנית המאוחרת, ייתכן שנעשה שימוש — לאחר תיקונים, שיפוץ ואולי דיפון מחודש — בבאר קדומה יותר.