בחודשים אפריל–מאי 2007 נערכה חפירה מדרום לקיבוץ פלמחים וכ-700 מ' מצפון למצודה של יבנה ים (הרשאה מס' 5086-A; נ"צ מרכזי — רי"ח 17190/64860; רי"י 12190/14860), לקראת הקמת כפר נופש ובעקבות גילוי עתיקות בעת עריכת סקר מקדים על ידי ד' גולן. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון חברות אבלון ומעוז דניאל, נוהלה על ידי מ' עגמי וע' עד, בעזרת א' יקואל ול' תלמי (ניהול שטחים), ש' יעקב-ג'ם (מנהלה), א' האג'יאן (מדידות), ל' יחיא וא' דגוט (GPS), ס' עאמלה (סקר מתכות), צ' שגיב (צילום שטח), חברת Sky View (צילום אוויר), נ' זאק וא' בלשוב (שרטוט), ק' עמית (צילום ממצא), ר' גת (רפאות), מ' שויסקיה (ציור ממצא), ר' ויניצקי (ניקוי מתכות), ד' צבי אריאל (נומיסמטיקה), י' גורין-רוזן (זכוכית) ופ' גנדלמן (קרמיקה). כן סייעו מנהלי הפרויקט מטעם היזם ומפקחי מחוז תל אביב של רשות העתיקות.
באתר יבנה ים ובסביבתו נערכו בעבר חפירות אחדות (איור 1). י' קפלן חפר במתחם של יבנה ים ובסוללה המקיפה אותו בסוף שנות השישים של המאה הכ' (חדשות ארכיאולוגיות ל:16–17; לח:24–25), והחל משנת 1992 חופר באתר מ' פישר מאוניברסיטת תל אביב (מ' פישר [עורך] תשס"ה. יבנה, יבנה-ים וסביבתן. תל אביב. עמ' 173–208). בשנים 1996 ו-1997 חשפו א' איילון וי' דריי מצפון-מזרח למתחם מערכת השקיה, הכוללת באר אנטיליה, בריכה ותעלות מים מטויחות מן התקופה הביזנטית (יבנה, יבנה-ים וסביבתן, עמ' 229–252). כן נסקרו ונחפרו כמה עשרות קברים חצובים ובנויים, שזמנם למן התקופה הכלקוליתית ועד התקופה הביזנטית, חלקם ברכס הכורכר שעליו שוכן קיבוץ פלמחים.
החפירה נערכה בשטח שבין סוללת הביצור מתקופת הב"ת 2, לבין גבעת הכורכר שעליה שוכן קיבוץ פלמחים (איור 1). נפתחו 25 ריבועי חפירה בארבעה שטחים (C ,B2 ,B1 ,A) וזוהו 25 קברים (25–T1) – אף שייתכן כי חלקם כוללים יותר מקבר אחד – ממערב, מדרום-מערב וממזרח לשטח B1 (איור 2). בחפירה נחשפו שטחי תעשייה, שטח חקלאי וחלק מבית הקברות הצפוני של יבנה ים, ששימשו בתקופת הברונזה המאוחרת ולמן התקופה הפרסית עד התקופה הביזנטית.
שטח A, הדרומי ביותר, נפתח בראש גבעת כורכר נמוכה. נחשפה בו גת גדולה בנויה היטב (איור 3), שניכרים בה שני שלבי שימוש. הגת כוללת משטח דריכה מרובע (3.8×4.3 מ'), שרצפתו וקירותיו מצופים בטיח הידראולי לבן עבה. אל משטח הדריכה הוצמדו ממערב שני בורות: הצפוני הוא בור ביניים רדוד (1.7×2.4 מ', 0.6 מ'עומק), הקשור אל המשטח באמצעות מרזב; והדרומי הוא בור איגום עמוק (1.75×2.10 מ', 1.6 מ' עומק). בין שני הבורות קשרה תעלה שהותקנה במרכז הקיר המפריד בניהם. בתחתית בור האיגום, בפינה הדרומית-מזרחית שלו, נחצבה גומת שיקוע (0.15 מ' עומק). הרצפות בשני הבורות ודופנותיהם נמשחו בשכבה עבה של טיח הידראולי זהה לזה שבמשטח הדריכה. על פי הממצאים בגת ובסביבתה יש לתארך את הקמתה לתקופה הפרסית או ההלניסטית ואת סוף השימוש בה לתקופה הרומית (המאות הא'–הב' לסה"נ).
למרגלות הגבעה, כ-5 מ' מצפון לגת, נחשף מבנה מרובע (3.5×3.9 מ'; איור 3), שפתחו נקבע בקיר הצפוני. קירות המבנה נבנו מאבנים מהוקצעות בינוניות, שביניהן שולבו אבני גוויל קטנות, ורצפתו עשויה עפר מהודק. על פי כלי החרס שנמצאו מעל רצפת המבנה ובתעלות היסוד של הקירות, נראה שהמבנה הוקם ושימש בתקופה הרומית הקדומה (המאות הא'–הב' לסה"נ), בד בבד עם השלב המאוחר בגת שמדרום לו; ייתכן לפיכך שהמבנה נקשר לפעילות המאוחרת בגת, אולי מחסן לחומרים ולכלים ששימשו בגת.
תעלה הנמשכת בציר מזרח–מערב (כ-50 מ' אורך, 2.5 מ' רוחב) נכרתה לצד הקיר הדרומי של המבנה; לאורך התעלה, משני צדיה, נמשכת סדרה של תלוליות עפר (1.5 מ' רוחב ממוצע), שנוצרו, כנראה, בעת חפירת התעלה. על התלולית הצפונית הסמוכה למבנה פזורות אבני כורכר לא מסותתות קטנות ובינוניות. לא ידוע למה נועדה התעלה, אולם ברור כי נחפרה לאחר הקמת המבנה, ככל הנראה לאחר שיצא מכלל שימוש. נראה כי בשלב מאוחר, לאחר שהתעלה נסתמה, שימשה התלולית הצפונית גבול בין חלקות חקלאיות.
שטח B1. כ-100 מ' מצפון לגת שבשטח A נחשף מתקן בנוי שמצב השתמרותו גרוע, אך עדיין ניכרים בו שני שלבי שימוש (איורים 4, 5). בשלב ראשון כלל המתקן משטח מטויח מרובע (3.8[?]×4.1 מ'), שנחצה לשניים (לוקוסים 241, 286) באמצעות קיר (35W), שצירו צפון–דרום; רק חלקו הדרומי של הקיר שרד. בשלב שני פורק קיר 35, והתעלה שנוצרה נסתמה באמצעות אבני גוויל גדולות ובינוניות (לוקוס 214). סמוך למרכז המתקן הותקן בשלב זה בור רבוע (לוקוס 230; 1.4×1.4 מ', 0.6 מ' עומק) מדופן באבני גזית עם טיט בהיר, והונחה בו רצפה העשויה מחלוקי נחל וצדפים. חלקו המערבי של המתקן רוצף מחדש: על גבי משטח הטיח הונח משטח של אבנים קטנות עם חומר מליטה בהיר, שניגש אל הבור במרכז המתקן. במפלס חיים שניגש למשטח מדרום נתגלה קמע-תליון עשוי עופרת, הנושא כתובת ביוונית על שני פניו. על סמך החרסים המעטים שנמצאו בתעלות היסוד ובתשתיותיהן של הרצפות בשני השלבים יש לתארך את השימוש במתקן למאות הב'–הד' לסה"נ. לא הוברר השימוש שנעשה במתקן.
במרחק שלושה מטר ממערב למתקן נמצאה ערמה של אבני שדה ואבני גזית שבורות, שהכילה שברים רבים של כלי חרס המתוארכים לשלהי התקופה הרומית–ראשית התקופה הביזנטית (המאות הד'–הה' לסה"נ). רוב הכלים היו כדי אנטיליה, שפריטים רבים כמותם נחשפו בחפירה של באר האנטיליה, כ-120 מ' מצפון-מערב לשטח החפירה (ר' איור 1; יבנה, יבנה-ים וסביבתן, עמ' 241, איור 5:14). דומה כי האבנים נערמו במקום כאשר פורקו קירות המתקן.
מצפון למתקן נמשך רכס כורכר נמוך בציר מזרח–מערב, שבו נחצבה מעין מדרגה (W23; כ-0.55 מ' אורך, 0.5–0.8 מ' גובה; איור 6) בהסרת רצועה בחלקו הצפוני של הרכס. במילוי מעל המדרגה נחשפה תעלת שוד ומצפון לה נתגלו אבני גוויל בינוניות וגדולות במפולת. דומה לפיכך שהמדרגה שימשה מסד לקיר שרוב אבניו נשדדו. אפשר שהקיר שימש תמך למילוי שעליו נבנה המתקן או גבול חלקה של שטח חקלאי, דוגמת הקיר שנחשף בשטח A.
שטח B2. כ-40 מ' מצפון למתקן בשטח B1 נחשפו שתי גתות צמודות זו לזו בציר צפון–דרום (איור 7). לגת הדרומית, הגדולה, משטח דריכה מרובע (2.8×3.2 מ'); בור ביניים רדוד (0.8×1.0 מ', 0.3 מ' עומק) שהותקן ממערב לפינה הדרומית-מערבית של משטח הדריכה ובור איגום (1.5×2.9 מ', 1.2 מ' עומק) עם גומת שיקוע בפינתו הצפונית-מזרחית, שהותקן מצפון לבור הביניים וממערב למשטח הדריכה. בין משטח הדריכה לבור הביניים חיבר נקב שנקבע בקיר המפריד ביניהם, ובין שני הבורות קושרת תעלה שהותקנה במרכז הקיר המפריד ביניהם. הדפנות והרצפות במשטח הדריכה ובבורות צופו בטיח הידראולי לבן עבה.
בגת הצפונית ניכרים שני שלבי שימוש לפחות. תוכניתה של הגת בשלב הקדום היא כתמונת ראי של הגת הדרומית, אלא שהיא קטנה יותר: הגת כוללת משטח דריכה רבוע
(2×2 מ'), בור ביניים רדוד (0.8×0.9 מ', 0.2 מ' עומק) ולצדו בור איגום (1×1 מ', 1 מ' עומק). בשלב הבא מולאו בור הביניים ובור האיגום באדמה חומה עם מעט אבנים וטיח. בד בבד הונחו מעל משטח הדריכה ומעל הקירות אבני גוויל בינוניות עם טיט-סיד בהיר. אלה שימשו תשתית לשכבה של חלוקי נחל ואבני שדה קטנות, שכוסתה בשכבה של טיח בהיר. לפי ממצא החרסים בתעלות היסוד של הגתות, בין אבני הקירות ובמילוי שהונח בבורות הגת הדרומית לאחר שזו יצאה מכלל שימוש, נראה שהגתות הוקמו בתקופה הפרסית או ההלניסטית ויצאו מכלל שימוש בתקופה הרומית.
כ-20 מ' ממזרח לגתות, נחשף תא שרפה(?) שהותקן בתחתיתו של כבשן עגול (2 מ' קוטר; 0.3 מ' גובה השתמרות), אשר נחפר אל תוך אדמת החמרה. על פי ממצא כלי החרס מן המילוי שנמצא בכבשן ובסביבתו, נראה שהכבשן שימש בתקופה הפרסית.
שטח C. מצפון-מזרח לשטחי B נחשפו סמוך לפני השטח כמה ריכוזים של אבני גוויל וחלוקים קטנים (כ-0.1 מ' אורך), היוצרים משטחים שמתארם לא סדור (עד 0.8 מ' קוטר; איור 8). בין האבנים נתגלו שאריות של חומר אפרפר, אך לא נתגלה בהם או בסביבתם כל ממצא מתארך; זמנם וייעודם של משטחים אלה אינו ברור.
ממזרח לריכוזי האבנים נתגלה בור רבוע (0.5×0.5 מ', 0.2 מ' עומק) שנחפר באדמת החמרה ונמצא מלא בחול ובצדפים (לוקוס 321; איור 9). במילוי החול והצדפים נמצאה כמות מועטה של חרסים המתוארכים לתקופה הרומית. ייתכן שהצדפים שנאספו בבור, ובהם צדפים ארגמניים, יועדו לשרפה, כדי לשמש מרכיב בייצור טיט וטיח לגתות.
קברים. ממערב ומדרום-מערב לשטח B1, למרגלות הדופן החיצונית של הפאה המזרחית של הסוללה (קברים 21–25; ר' איור 2) נחשפו חמישה קברים מתקופת הברונזה המאוחרת. אלה קברי שוחה וארגז שקורו בלוחות כורכר מסותתים למחצה אשר הונחו לאורך ולרוחב הקבר (איור 10). הקברים תוארכו על פי צורתם, מיקומם – מחוץ למתחם המוקף בסוללה – והחרסים שנמצאו במילויים שבסביבתם; קברים רבים מתקופה זו נחשפו באזור בעבר (יבנה, יבנה-ים וסביבתן, עמ' 15–32).
ממזרח לשטח B1 זוהו 20קברי ארגז (קברים1–20; 0.6×1.9 מ' בממוצע; ר' איור 2), אך ברור כי באזור זה נמצאים קברים נוספים. הקברים שוקעו אל תוך אדמת החמרה ודופנו בלוחות כורכר מלבניים מסותתים היטב; ברוב הקברים הוצבו בדפנות הארוכות שני לוחות אנכיים זה לצד זה על פאתם הארוכה, ובדופן הצרה הוצב לוח יחיד. הקירוי, שנחשף רק בחלק מן הקברים, נעשה בלוחות כורכר מסותתים שהונחו בצורת גמלון. מכיוון שהקברים לא נחפרו אי אפשר לקבוע בוודאות את זמנם. אולם קברים זהים שנחשפו על ידי א' איילון במרחק 100 מ' מדרום להם, בתחתית המדרון הדרומי (הפנימי) של הפאה הצפונית של הסוללה מתקופת הב"ת 2, תוארכו לתקופה הרומית הקדומה (ר' איור 1; יבנה, יבנה-ים וסביבתן, עמ' 217–221).
בחפירה נחשף שטח חקלאי עם מתקנים, ששימש את היישוב ששכן ביבנה ים החל מן התקופה הפרסית (המאה הה' לפנה"ס) ועד התקופה הביזנטית; דומה כי בתקופה הרומית הקדומה (המאות הא'–הב' לסה"נ) חלה פריחה בפעילות החקלאית באזור זה. בשלהי התקופה הביזנטית או בראשית התקופה האסלאמית הקדומה (המאות הו–הז' לסה"נ) ניטש שטח זה כמעט לחלוטין. כן נתגלו קברים מתקופת הברונזה המאוחרת ומן התקופה הרומית הקדומה, המצטרפים לממצאים מחפירות ומסקרים קודמים, המלמדים כי אזור זה שימש לקבורה לאורך תקופות ארוכות. בשרידי המתקנים זוהו ארבע תקופות פעילות:
התקופות הפרסית והלניסטית (שכבה V).— הוקמו שלוש גתות (שטחים B2 ,A), שתיים מהן צמודות זו לזו (שטח B2), וכבשן לצריפת כלי חרס או מתכת (שטח B2).
התקופה הרומית הקדומה (שכבה IV).— לאחר שהמתקנים ננטשו למשך מאתיים עד שלוש מאות שנה, חודש השימוש בשתיים מן הגתות: הגת בשטח A הוגדלה ולצדה הוקם מבנה (מחסן?); הגת הגדולה בשטח 2B ככל הנראה שופצה, ולצדה הותקן משטח פתוח במקומה של הגת הקטנה.
התקופה הרומית המאוחרת (שכבה III).— לאחר שהגתות יצאו מכלל פעולה ונסתמו, הוסב האזור לגידולים חקלאיים. בשטח A הוקם קיר לסימון גבול חלקה, והמבנה שהוקם בתקופה הרומית הקדומה הוסב לשמש כשומרה. בשטח B1 הוקם קיר שתמך כנראה במתקן ובו משטח מטויח, שבשלב השני הותקן בו בור קטן, אך אפשר גם כי שימש למדרגה חקלאית שהשתרעה מדרום לו.
התקופה הביזנטית (שכבה II).— לצד המשך השימוש החקלאי באזור נשדדו אבני הבנייה מן המבנה בשטח A ומן המתקן בשטח B1.