שטח F

שרידי קירות מקוטעים נתגלו באדמת האלוביום מתחת להצטברות של חומר מודרני. שניים מן הקירות (603 W, 604 W ; איור 2) נראים כפינה של מבנה דל שהכיל כמה אבנים בשימוש משני, ובהם מכתש בזלת קדום — ככל הנראה מן התקופה הניאוליתית או הכלקוליתית — ואבן בנייה מלבנית מהוקצעת היטב, המתוארכת כנראה לכל המוקדם לתקופה הביזנטית (איור 3). המבנה נמשך מתחת לדרך העפר. כחצי מטר דרומה נתגלתה שורת אבנים נוספת שהוצבה במכוון (1.4 מ' אורך) על האלוביום הסטירילי שהצטבר על גבי סלע האם, כ-2.5 מ' מתחת לפני השטח.

 

רוב שברי כלי החרס שנמצאו קטנים ושחוקים וניתן לתארכם לתקופות הביזנטית או המוסלמית הקדומה. ראוי לציון שבר נר מן המאות הז'–הח' לסה"נ. הממצא הקרמי אינו מספק אפשרות לתיארוך המבנה.

 

שטח G

לאורך של כ-4.5 מ' נתגלו שתי שורות מקבילות ומופרעות של בולדרים מבזלת (גודל ממוצע: 0.7-0.6 מ' אורך; 0.4 מ' גובה) עם מילוי של אבנים קטנות ביניהן, שכיוונן דרום-מזרח–צפון-מערב (איור 4). שורות האבן נקטעו במזרחן על ידי תעלת ביוב שנמשכת לאורך שולי הדרך. כמו בשטח F, מעט שברי כלי חרס נמצאו שחוקים ואינם מאפשרים תיארוך. ניתן לשער ששורות אבן אלה היו קשורות לפעילות חקלאית, ולא היו חלק ממבנה. מתחת לבולדרים נמצאה אדמת אלוביום סטרילית שבבדיקה סמוכה נמצאה משתפלת כ-2.5 מ' עד לסלע הטבעי, ללא שרידים ארכיאולוגיים.

 

שטח H  (איור 5)

בחפירה ידנית שהושלמה באמצעות כלי מכני מפני השטח עד לסלע הטבעי,כ-3 מ' לעומק, נחפר בור בדיקה (5X5 מ') שהכיל אלוביום סטרילי. 25 מ' צפונה-מזרחה, נחשפו שרידים של דרך מרוצפת שלא השתמרה היטב. השרידים הופרעו קשה בשל קרבתם לפני השטח, וכן בשל תעלת הביוב שנזכרה לעיל. הדרך, שניתן לשער כי שימשה את תושבי האזור במאה הי"ט ובראשית המאה הכ', נבנתה מאבנים שטוחות עם חומר מלכד לבן דמוי טיח, שהונחו על האלוביום. קטעים מתשתית זו אותרו לאורך כ-20 מ', עד למקום שבו פנתה הדרך דרומה-מזרחה ונעלמה מתחת לדרך הקיימת.

 

גם בשטח זה נמצאו מעט מאוד שברי כלי חרס אף שלא היו שחוקים כמו אלה שנמצאו בשטחים F ו-G והם מתוארכים לתקופות הביזנטית, הממלוכית והעות'מאנית.