שטח G

בצד המזרחי של השטח נחשף קטע קיר שהשתמר היטב, כיוונו מזרח–מערב (W105, ריבוע L17; איורים 2, 3) והוא נבנה בשיטת ה-terre pisée מעל מסד אבן. מבנה העל היה מכוסה בשכבת טיח עבה. מדרום לקיר 105 נמצאה רצפה עבה עשויה מטיח קשה
(L117; כ-0.1 מ' עובי). אורך הקטע שנחשף כ-3 מ', רוחב כ-1.5 מ' והוא נמשך דרומה אל לתוך המחיצה. אף שהרצפה נמצאת מדרום לקיר 105 ומקבילה לו, לא ניתן לקבוע את תפקידה בשלב זה.
המשכו של קיר 105 בריבוע M17 הוא קיר W123 (כ-1.5 מ' רוחב) שחלקו המרכזי קרס. מדרום לו היה משטח של טיח קשה (L120) הדומה ל-L117 בריבוע L17. נראה שמשטח 120 נפגע בשרפה וניכרים בו סימנים של התמוססות ועיוות וכן סימני אפר.
רוחבם של קירות 105 ו-123 זהה לרוחב חומת הסוגרים שנחשפה בחפירות הקודמות של המשלחת היפנית. זהו כנראה הצד הדרומי של מתחם מרובע המוקף בחומת סוגרים ומעיד כי הצד הצפוני של תל עין גב היה אכן 'העיר העליונה' ששימשה כנראה מרכז מנהלי.
 
בריבוע M18 נחשף מבנה הלניסטי בנוי היטב (איור 4). הקירות החיצוניים (W140–W138) היו עבים וקירות דקים יותר (W146 ,W145) חילקו את המבנה לשלושה קטעים. כל הרצפות (L151 ,L150 ,L147 ,L144) היו מצופות בטיח. על פי ממצאים אלה וממצאי החפירות הקודמות נראה שבתקופה ההלניסטית התפשטה העיר על פני כל העיר העליונה.
שלושת הריבועים שנפתחו במערב שטח G (ריבועים J17 ,I18 ,I17) הופרעו מתעלה שנחפרה במהלך מלחמת ששת הימים ביוני 1967. השרידים היחידים שנותרו בשטח היו קטעים של שני קירות בכיוון מזרח–מערב וצפון–דרום שיש לשייכם ככל הנראה לתקופה ההלניסטית. סמוך לקירות נמצאו אבנים גדולות רבות העשויות להעיד על מבנה גדול, אולם אין אפשרות לקבוע זאת.
 
שטח H
נפתחו שלושה ריבועים (D10 ,C10 ,C9) בנקודה הגבוהה של התל. סמוך לפני שטח נחשפה פינה של מבנה איתן, ייתכן מגדל פינה של העיר בתקופות ההלניסטית–הרומית הקדומה. ממזרח נחשף קיר נוסף שנחתך על ידי הפינה.
מתחת לקירות אלה נמצאו מילויים (כ-1 מ' עובי) שהופרעו מבורות וקברים אחדים. בריבועים D10 ,C10 נחשפה רצפת טיח עבה (L547 ,L543; איור 5) מתחת למילויים. הרצפה (5–10 ס"מ עובי) עשויה מטיח באיכות גבוהה וגם היא הופרעה מבורות מאוחרים. המילוי שמתחת לרצפה (כ-0.4 מ' עובי) היה עשוי משניים עד שלושה רבדים של טיח לבן לחילופין עם אדמה חומה וחלוקים. לפחות שלושה רבדים של טיח זוהו בפינה הצפונית-מזרחית של ריבוע C10. כלי החרס מעל הרצפה שויכו לתקופת הברזל 2א (המאה הט' לפסה"נ; ר' A. Mazar. 2005. The Debate over the Chronology of the Iron Age in the Southern Levant. In: T.E. Levy and T. Higham, eds. The Bible and Radiocarbon Dating. London. Pp. 15–30). שיוכה של הרצפה שלא הייתה מקושרת למבנה כלשהו אינו ברור עדיין. עם זאת, איכות הטיח, מיקומה וגודלה של הרצפה עשויים להעיד שהייתה חלק מחצר או אולם של מבנה ציבורי גדול.
בצד המזרחי של ריבוע D10 נחשפה שכבה נוספת מתחת לרצפת הטיח. בשכבה נמצאה אדמה אדומה כהה ושרופה וכן שני קירות (W556 ,W555) וטבון (L557; איור 6). חלקו העליון של הטבון שהשתמר היטב היה מוקף אבנים. סמוך לו נמצא חפץ ברונזה, חרוז אבן וכמות גדולה של פחם שדגימות ממנו נלקחו לאנליזה של פחמן 14. תוצאות דגימה אחת של עץ מחט: 2950±30 BP/2910 ± 30 cal BP [1 sigma: 1189–1029 BCE
(68%); 2 sigma 1253–1006 cal BCE (95%)] ותוצאות דגימה שנייה של קטניות: 2800±30 BP/2840±30 cal BP [1 sigma: 1026–930 cal BCE (68%); 2 sigma: 1112–910 cal BCE (95 %)]. עץ המחט הוא ככל הנראה שריד עץ שהשתמשו בו משך זמן ארוך ואילו ענפי הקטניות שימשו ככל הנראה מיד אחרי שנקטפו. לפיכך, דומה שיש לתארך את הרס המבנה למחצית הראשונה של המאה הי' לפסה"נ. גם כלי החרס משכבה זו מעידים על תקופת הברזל הקדומה (המאות הי"א–הי' לפסה"נ). אף שלא ניתן לקבוע עדיין את אופי המבנה, נראה שבתוכנית העיר העליונה נערך שינוי מהותי סביב המאה הי' לפסה"נ.