בחודשים אפריל–מאי 2005 נערכה חפירת בדיקה מצפון-מערב לתל כיסון (הרשאה מס' 4783-A; נ"צ 2143-5/7533-7) בעקבות פגיעה בשרידים ארכיאולוגיים בעת כריית תעלה. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון עיריית טמרה, נוהלה על ידי ר' אבו ריא ול' פורת, בסיוע י' יעקובי וי' לבן (מנהלה), ו' אסמן וו' פירסקי (מדידות), א' שפירו (GPS), צ' שגיב (צילום שטח), י' רול וע' בר-און (זיהוי דרך רומית), ג' ביינר (ניקוי מתכות), ה' סמטליין וק' עמית (צילום ממצא), ח' טחן (ציור כלי חרס), מ' סמילנסקי (ציור כלי צור), נ' גצוב (זיהוי כלי צור), ד' שיאון (זיהוי מטבעות) וג' פיקלשטיין (זיהוי אמפורות).
תל כיסון, מן החשובים שבאתרי עמק עכו, הוא אתר רב-תקופתי שהתקיים למן התקופה הניאוליתית (האלף השישי לפסה"נ) ועד התקופה העות'מאנית, והוא מזוהה עם העיר הכנענית המבוצרת אכשף. בתל נערכו בימי המנדט הבריטי חפירות אחדות, שבהן נחשפו שכבות יישוב שהקדומה שבהן מיוחסת לתקופת הברזל; שני קטעים מן הסוללה של תקופת הברונזה התיכונה נחשפו לאחרונה במורדותיו הצפוני והדרומי-מזרחי של התל (הרשאה מס' 4781-A; איור 1). על תקופות היישוב הקדומות לתקופת הברונזה התיכונה מעידים שברי כלי חרס וכלי צור שנמצאו שלא באתרם. מצפון לתל, באזור הבאר הצמודה לתל ובשדות המשתרעים מצפון לה נערכו בשנים האחרונות חפירות אחדות, שבהן נחשפו שרידי בנייה דלים שזמנם תקופת הברזל והתקופה הפרסית וכן ממצא כלי חרס מהתקופות הכלקוליתית והברונזה הקדומה ומתקופות מאוחרות (חדשות ארכיאולוגיות 119; חדשות ארכיאולוגיות 120; איור 1).
נפתחו שני שטחי חפירה (B ,A) בשני קצותיה של התעלה, הנמשכת לאורך 300 מ' בציר צפון–דרום. בשטח A, סמוך לבאר, כ-80 מ' מן התל (נ"צ 21430-40/75330-40), נפתחו שלושה ריבועים, שבהם נתגלו ממצאים התורמים להבנת פרישת היישוב מחוץ לתל בתקופות קדומות, קודם להקמת הסוללה בתקופת הברונזה התיכונה, ובתקופה הפרסית. בשטח B, כ-250 מ' מצפון לתל (נ"צ 21430-50/75365-70), נפתחו שני ריבועים, שבהם נתגלה קטע מדרך רומית רחבה, ככל הנראה דרך אימפריאלית, שראוי כי תשומר.
בריבוע A1 (מידות 5×5 מ', עד 1.5 מ' עומק) נחשפו הצטברויות קרקע שבהן מעורבים שברים רבים של כלי חרס ממגוון תקופות; לא נתגלו שרידים אדריכליים. בין כלי החרס נמצאו קערות(איור 1:2), מחבצה (איור 2:2), ידיות קנקנים (איור 3:2, 4) ופערורים (איור 5:2) האופייניים לתקופה הכלקוליתית הקדומה (האלף החמישי לפסה"נ), אשר נמצאו פזורים בכל שטח הריבוע; וכן קערות אפורות ממורקות (איור 6:2–8) ושני פערורים (איור 9:2, 10) מתקופת הברונזה הקדומה 1א', שנתגלו במרכז הריבוע. כן נמצאו בהצטברויות שבמרכז הריבוע מעט שברי חרס (לא אוירו) מתקופות הברונזה התיכונה, הברונזה המאוחרת והברזל 2. עיקר הממצא נתגלה במילויים העליונים של הריבוע, וכלל שברי כלי חרס, רובם קנקנים (איור 11:2, 12), מן התקופה הפרסית (המאות הה'–הד' לפסה"נ). כן נאספו בריבוע מעט פריטי צור, ובהם פריט משוברר מכוסה פטינה (איור 1:3) מהתקופה הפליאוליתית; איזמל (איור 4:3) מן התקופה הכלקוליתית הקדומה; וכן שני פריטים מצור בצבע בז': שבר של להב (איור 5:3) ונתז (איור 6:3), השייכים ככל הנראה לתעשייה של להבים כנעניים מתקופת הברונזה הקדומה. משקולת ברונזה שעוצבה כקובייה
(18×19×20 מ"מ, 27.64 גר'; איור 4) נמצאה אף היא בתוך הצטברויות הקרקע, ומטבע ברונזה מימי תלמי הא' (305–285 לפסה"נ) שנטבע במצרים (מס' ר"ע 106435) נמצא על פני שטח.
בריבוע A2 (מידות 5×12 מ'; איורים 5, 6) נחשפו חלק מיסודותיו של מבנה
(W110 ,W103 ,W102), הבנויים נדבך אחד של אבני שדה בינוניות וגדולות שהושתתו על הקרקע הבתולה. המבנה תוארך לתקופה הפרסית על פי ממצא קרמי דל, שכלל שברי גוף של קנקנים מתקופה זו.
בריבוע A3 (מידות 4×5 מ'; איורים 7, 8) נחשף קטע מקיר (W118), הבנוי מאבני שדה בינוניות (0.15×0.25 מ'). מדרום לקיר משתרעת רצפת עפר מהודק (L114), המכוסה בשכבת אדמה (L111) ובה מכלול עשיר של כלי חרס מן התקופה הפרסית. אלה כללו קדרה (איור 4:9) ואמפורה מטיפוס מילטוס (איור 12:9), המתוארכת למאות הה'–הד' לפסה"נ. גם בהצטברויות של עפר חום בהיר (L116) הניגשות מצפון ליסודותיו של קיר 118 נתגלה ממצא מן התקופה הפרסית: שפה ושני בסיסים של קערות מורטריה (איור 1:9–3), סירי בישול (איור 6:9), כן (איור 7:9), פערורים (איור 8:9, 9), קנקנים (איור 10:9, 11), נר פתוח (איור 13:9) ושבר מכלי ייחודי עשוי ביד שחתכו מרובע והוא מעוטר בכפתורים (איור 14:9). ממצא דומה של שברי כלי חרס נאסף בכל שטח הריבוע ואף סמוך לפני השטח (L106), שם נמצאו קנקנים רבים וסיר בישול (איור 5:9). כן נאספו בריבוע זה מעט פריטי צור, ובהם גרעין להבונים (איור 2:3) שכנראה יש לייחסו לתקופה האפי-פליאוליתית, ולהב מגל (איור 3:3) מן התקופה הכלקוליתית הקדומה.
בריבוע B1 (מידות 10×10 מ'; איורים 10, 11) נחשף קטע מדרך רומית (8.6 מ' רוחב) בנויה היטב ממשטח אחיד של אבני שדה במגוון גדלים. השוליים, שמהם שרדו רק המזרחיים הבנויים בשיטת ראשים ופטינים, והשדרה המרכזית של הדרך נבנו משורה של אבנים מהוקצעות היטב. השוליים המערביים שקעו עוד בעת העתיקה ונפגעו לאחרונה מכלי מכני. שקיעת השוליים הביאה להצרת הדרך, והיא תוקנה בשורת אבנים שהונחה כבמעין טרסה והשתמרה בפינה הדרומית-מערבית של הקטע שנחשף. רובדי האדמה שעליה הונחה הדרך דומים לאלו שכיסו עליה והם עשירים בחרסית, תכונה המסבירה את התרוממות הקרקע והתזוזה של חלק מאבני הדרך. בתוך הצטברות הקרקע שנחה על שרידי הדרך נמצאו שברי כלי חרס שרובם שחוקים, ובהם ידיות של קנקנים מן התקופה הרומית (המאות הב'–הג' לסה"נ).
דומה כי זהו קטע מדרך שקשרה בין עכו לציפורי ומשם המשיכה לפנים הארץ; נראה כי במקום זה פנתה הדרך לצפון-מערב, אולי כדי לעקוף את ביצות הנעמן. מבנה הדרך ורוחבה המרשים מעידים כי הייתה זו דרך אימפריאלית ראשית.
בריבוע B2 (מידות 5×5 מ'; איור 10), שנפתח בהמשך תוואי הדרך, כ-30 מ' מדרום לריבוע B1, הדרך לא שרדה ונותרו ממנה רק כמה אבני שדה בינוניות וגדולות.