שכבה V

כארבעה מטרים מתחת לפני השטח נחשפה תעלת ניקוז (L122; לפחות 3.7 מ' אורך, 0.8 מ' רוחב, 0.5 מ' עומק לפחות) ולה כיסוי קמור (איורים 1: חתך 1–1; 2) שנחפרה רק בחלקה העליון מסיבות בטיחותיות, ככל הנראה עד כמחצית מעומקה; תעלות ניקוז דומות התגלו בחפירות אחדות בעיר העתיקה (א' שטרן מידע בע"פ). התעלה שייכת אולי למבנה קמרון (L125; איור 1: חתך 3–3) שגגו שרד בדרום. על כיסוי התעלה נמצא ריצוף אבן
(L114) ועליו שברי כלי חרס המתוארכים למאה הי"ב לסה"נ. בתוך התעלה נמצא חומר הלניסטי עם מעט שברי כלי חרס צלבניים, ובהם קערה בעלת זיגוג אלקלני (איור 1:3) ואמפורה (איור 2:3).
 
שכבה IV
בפינה הצפונית-מערבית הושתת על ריצוף 114 קיר (W7; לפחות 1.5 מ' גובה; איור 4) שממנו נחשף רק הפן הדרומי, כנראה של יסוד הקיר. נמצאו שברי כלי חרס המתוארכים למאה הי"ב לסה"נ ושמוצאם בים האגאי, ובהם קערה בעלת זיגוג אלקלני (איור 3:3) ואמפורה (איור 4:3).
 
שכבה III
נחשף קיר מסיבי (W6 ; כ-1.5–1.6 מ' רוחב, 3 מ' גובה; איור 5) בכיוון צפון–דרום ששרד לגובה 13 נדבכים. קיר 6 חדר אל מבני שכבות V ו-IV והפן המערבי של יסודו נבנה על שולי תעלת הניקוז משכבה V, והוציא אותה ואת קיר 7 מכלל שימוש. בקצהו הדרומי קיר 6 יוצר פינה עם קיר (W4) הנראה היטב בחתך. לא הובחנו שרידי רצפה הניגשת לקיר 4 וייתכן כי יסודותיו עמוקים מאוד (מעל 2.5 מ'), תופעה ידועה בבנייה הצלבנית בעכו (א' שטרן, מידע בע"פ).
במילוי שבין בסיס קיר 6 לראשו נמצאו פריטי אבן, ובהם שני עמודים גדולים המעידים כנראה על אופיו הציבורי של המבנה שאליו השתייך הקיר, וכן שלושה שברי שיש ששימשו כנראה ריצוף. כן התגלה מכלול עשיר ומגוון של כלי חרס, רובם שבורים, בשני מפלסים. רובם (כ-80%) התגלו בחלקו העליון של המילוי, וכללו קערות מזוגגות שחלקן מקומיות (איור 5:3–7) וחלקן מעוטרות בחריתה ובזיגוג בגוונים צהוב-ירוק ומיובאות מאזור הים האגאי (איור 8:3, 9), קערה מטיפוס Soft Paste Ware (איור 10:3), כלי בישול (איור 11:3, 12), קנקנים, אמפורות מיובאות מאזור הים האגאי הנפוצות באגן המזרחי של הים התיכון(איור 13:3) ופכים, המתוארכים כולם למאות הי"ב–הי"ג לסה"נ. במפלס התחתון (כ-2.0–2.2 מ' מתחת למפלס העליון, 0.6–0.8 מ' מעל בסיס הקיר) התגלו אמפורות מן התקופה ההלניסטית, מעט שברי כלים מן התקופה הרומית, קערות וקנקנים מן התקופה הביזנטית ובהם קערה מטיפוס LRC (איור 14:3), וחרסים אחדים מהתקופות העבאסית והפאטימית, וכן שני מטבעות, אחד (L117; ר"ע 115437) מתוארך לימיו של הקיסר הליוס גבלוס (218–222 לסה"נ) והוטבע בעכו, והשני (L112; ר"ע 115436) הוא חצי פוליס ביזנטית המתוארכת למחצית השנייה של המאה הו' לסה"נ. נראה שמקורם של ממצאים אלה, שאינם באתרם, בחדירה של הקירות הצלבניים לשכבות קדומות.
 
שכבה II
על ראש קיר 6 בחלקו המזרחי נבנה קיר צר יותר (W5; אורך 7.4 מ', רוחב 0.45 מ'), בנוי שתי שורות אבנים, שהמשכו לדרום בנוי אבנים גדולות (איור 1: חתכים 2–2, 3–3; ר' איור 5). אל קיר 5 הוצמד ממזרח קיר נוסף, זהה בבנייתו וברוחבו, כנראה לצורך עיבוי
(W119). ממזרח וממערב לקיר 5 ובשכבה זו בלבד נחשפו כלי חרס מן התקופה הצלבנית למן המאה הי"ב לסה"נ ועד למאה הי"ג לסה"נ, כגון קערה גסה עשויה ביד שעליה זיגוג אלקלני (איור 15:3).
 
שכבה I
בדרום נחשף קטע מקיר מסיבי (W1; רוחב 2 מ', גובה 0.65 מ') שנדבכי היסוד שלו נסמכים על קיר 5 וחותכים את ראש קמרון 125 (איור 1: חתכים 2–2, 3–3; איור 6). בשל היקפה המצומצם של החפירה קשה לקבוע את תפקיד קיר 1; על סמך רוחבו אולי שימש חלק מביצור, או קיר תוחם.
ממצא כלי החרס כולל קערות מזוגגות בגוון ירוק וצהוב שמוצאן בים האגאי (איור 16:3, 17) וקדרה מייצור מקומי מעוטרת בסירוק (איור 18:3), המתוארכות כולן לתקופה הצלבנית (המאות הי"ב–הי"ג לסה"נ).
 
ממצאים
למרות שטח החפירה המצומצם, הממצא עשיר במיוחד וכולל, מלבד כלי החרס, גם פריטי אבן, זכוכית, מתכת ועצם, מטבעות, עצמות בעלי חיים וצדפים.
התגלו 64 שברי כלי זכוכית, מהם זוהו כ-40. הקדומים מתוארכים לשלהי התקופה הביזנטית וכוללים בעיקר גביעי יין עם רגל גלילית דקיקה ועדינה הנחלקים לשני טיפוסים: אחד עם בסיס טבעתי חלול (איור 1:7), ושני עם בסיס מוצק קטן ועדין יחסית (איור 2:7). נמצאו שפות אחדות המיוחסות לבקבוקים, חלקן מקופלות פנימה וחלקן מעוטרות בחוטים סביב השפה או הצוואר, ושבר של שפה תלתנית השייך לפך או לפכית. כן נמצאו רגל נר כלילה מוצקה מחורזת ושבר חלון מלבני, גם הם משלהי התקופה הביזנטית או ראשית התקופה האומיית. השבר היחיד המתוארך לתקופה העבאסית הוא של קערה גלילית רדודה עם דופן זקופה ובסיס שטוח (איור 3:7).
התקופה הצלבנית מיוצגת בשברי כלים טיפוסיים אחדים ובהם בקבוקים וכוסות במצב השתמרות גרוע. ראויים לציון שבר מבסיס חצוצרה מוגבה שנעשה מבועת זכוכית שהוצמדה לתחתית הכלי, ושבר (איור 4:7) שמצב השתמרותו גרוע ועליו פס אופקי אדום בין שני פסים דקים בצבע זהב. שבר זה מייצג קבוצה גדולה של כלים שעוטרו בצבעי אמייל ובעיקר באדום ובזהב וששבריהם נמצאו בעכו במכלולים מן המאה הי"ג לסה"נ, לדוגמה בחניון האבירים (חדשות ארכיאולוגיות קח: 17–24); לפי צורת השבר וקוטרו אפשר שזהו צוואר בקבוק גדול או חלק מכוס זכוכית גבוהה וצרה.
כן נמצאו שברי פסולת אחדים מכבשן זכוכית, ובהם שבר מזכוכית עכורה שכנראה לא עברה תהליך הזגגות מלא (איור 5:7), ושבר מזכוכית באיכות טובה שאליו צמודה פסולת גירנית מבסיס הכבשן (איור 6:7), ושבר אחד של פסולת מניפוח זכוכית (moil). גוון הזכוכית מצביע על שיוכה לתקופות הקדם-אסלאמיות, כנראה התקופה הביזנטית או הביזנטית המאוחרת.
כלי העצם שהוכן במחרטה (איור 7:7) מתוארך לתקופות הביזנטית–האסלאמית הקדומה ושימש כנראה עיטור רהיט (furniture mount) או ידית כלי.
ממצא כלי המתכת כלל בעיקר מסמרים ושרידי אזמל. שלושת הצדפים אופייניים לחופי הים התיכון.
שרידי בעלי חיים נמצאו בכמות ניכרת, מרביתם במפלס העליון במבנה שבשכבה III. למעט שתי עצמות קרסול ששימשו לעתים אבני משחק ושיניים ספורות של בקר, השרידים שייכים לצאן (Ovis/Capra) וכוללים בעיקר עצמות שכם, אגן, רגליים ושיניים. על פי ממצא זה ניתן להניח כי תפריט הבשר כלל בעיקר בשר צאן.
 
בצפון-מזרח העיר הצלבנית, באזור שבו נמצא שטח החפירה, שכן על פי מפת מרינו סנודו (1250) הרובע הגרמני שאוכלס על ידי המסדר הטווטוני ושאליו התרחב גם המסדר ההוספיטלרי. ייתכן כי המבנים שתוארכו למאה הי"ב ולראשית המאה הי"ג לסה"נ היו בשימוש המסדר הטווטוני טרם עזיבתו למונפור בראשית המאה הי"ג לסה"נ.