שטח  A(איור 2)

שכבה II (התקופה הביזנטית). בחלקו הדרומי של הריבוע נחשף סלע האם, המשופע קלות למזרח ועליו סימני החלקה וחציבה. מעל הסלע נחשפה שכבת חיים מהתקופה הביזנטית (L521). כן התגלו שרידי רצפת פסיפס צבעוני (L516; איור 3), המונחת על תשתית של אבנים קטנות וחרסים ומעליהם שכבת מלט. הפסיפס עשוי מאבנים לבנות קטנות ומעוטר בדגם חוזר דמוי ניצן בצבעים שחור, אדמדם ולבן. ברצפת הפסיפס התגלו סימנים לתיקונים מאוחרים וכן התגלו מעליה שרידי רצפה גבוהה יותר עשויה טיט ועפר, המלמדים על שימוש מאוחר. כיוונו של הפסיפס המעוטר מלמד שהכניסה למרחב זה הייתה מצפון-מזרח. בשטח שמצפון לרצפת הפסיפס התגלה בשכבה III בור מים (L515; ר' להלן); סביר להניח כי בור זה היה בשימוש כבר בתקופה הביזנטית, ואולי רצפת הפסיפס הייתה חלק מחצר מרכזית במבנה ששכן ברובו מחוץ לתחום החפירה. עוד התגלו שלושה כרכובי אבן, שברי עמודי אבן ושבר של לוח שיש ועליו כמה אותיות ביוונית שלא פוענחו, המלמדים אולי שהמבנה הוא מבנה ציבור או בית אמידים מהמאות הה'–הז' לסה"נ.
 
שכבה III (התקופה האסלאמית הקדומה). נחשפו שלושה שלבי בנייה. השלב הקדום כולל תשתית עבה של אבנים קטנות ושברי רצפה קדומה, שעליה הונחה רצפה של גיר מרוסק (L508). בשכבת הקרקע מעל הרצפה התגלה מטבע מימי אלכסנדר ינאי (78–76 לפסה"נ; להלן מטבע מס' 2). רצפת הגיר ניגשת כנראה אל קיר בנוי (W4), שבראשו נחשף סף דלת. קיר 4 יוצר פינה עם קיר נוסף (W2). נראה כי זוהי  פינתו הצפונית של מבנה כלשהו. מצפון לקיר 4 התגלה בור מים (L515) ובראשו חוליית הפתח. נחפר רק פיר הבור בשל מגבלות בטיחות, ובו התגלו שני מטבעות, האחד מימי אלכסנדר ינאי (להלן מטבע מס' 1) והשני מימי אנטוניניוס פיוס (להלן מטבע מס' 5). מסביב לבור נחשף משטח בנוי, חלקו מרוצף (L506), ובו תעלות מים המתנקזות לבור מדרום וממזרח
(L510). בשלב התיכון נבנו לפחות שני מתקנים רבועים במפלס שפת הבור, ובשלב המאוחר נסתם פתח הבור במכוון באבנים קטנות ובינוניות ובפריטים אדריכליים בשימוש משני. נראה כי המבנה ובור המים שלצדו המשיכו לשמש בשינויים קלים גם בתקופות האומיית, העבאסית והפאטימית (המאות הז'–הי"א לסה"נ).
 
הממצאים בשטח A כוללים כמה מטבעות נוספים (ר' להלן), ובהם מטבע מימי אלכסנדר ינאי (להלן מטבע מס' 3), מטבע מימי נירון (54–68 לסה"נ; להלן מטבע מס' 4) ומטבע מימי הרקליוס (614–618 לסה"נ; להלן מטבע מס' 6). ממצא כלי הזכוכית (ר' להלן) כולל גושי זכוכית גולמית ושברי כלים המתוארכים ברובם לשלהי התקופה הביזנטית וראשית התקופה האומיית ובמקצתם לתקופות העבאסית והפאטימית. הממצא הקרמי בשטח כולל קדרות (איור 4: 1–3), כלי בישול (איור 4: 4, 5) וקנקן (איור 4: 6) המתוארכים לתקופות האומיית והעבאסית (המאות הז'–הח' לסה"נ), קערה פשוטה (איור 4: 7), קערה מעוטרת בחריתה ובהתזות זיגוג בצבעים צהוב וירוק (איור 4: 8), קערות מעוטרות בהתזת זיגוג (איור 4: 9, 10), קערה שחורה ממורקת ומעוטרת בחריתה של טווסים (איור 5), קנקן (איור 4: 11) ופכים (איור 4: 12–15) המתוארכים לתקופה העבאסית (המאות הט'–הי' לסה"נ) וכן קערות מזוגגות זיגוג אלקלי (איור 4: 16, 17), קדרת בישול (איור 4: 18) וסיר בישול (איור 4: 19) המתוארכים לתקופה הפאטימית (המאה הי"א לסה"נ). בתעלת שוד של קיר, כנראה מהתקופה הביזנטית, ממערב לרצפה 516 התגלו חרסים מהתקופה האסלאמית הקדומה וכן מלמד בקר (איור 6). כן התגלו בשטח קונכיות (ר' להלן) מהתקופה האסלאמית הקדומה.
 
שטח B (איור 7)
שכבה II (התקופה הביזנטית). נחשף גל גדול של אבנים בינוניות וקטנות (L407; איור 8), המשופע מצפון לדרום כשיפוע המדרון. בין האבנים חרסים רבים מהתקופה הביזנטית. בפירוק חלקו הדרומי של גל האבנים התגלה מטבע מסוף המאה הד'–ראשית המאה הה' לסה"נ (להלן מטבע מס' 7). צמוד לגל האבנים מדרום נחשף קיר (W4), שנבנה בכיוון מזרח–מערב באבני שדה. מעל קיר 4 נחשף קיר נוסף (W3), שנבנה באבני גוויל והשתמר לגובה של שלושה–ארבעה נדבכים. נראה ששני הקירות שימשו לתיחום האבנים ולמניעת הדרדרותן במדרון.
 
שכבה III (התקופה האסלאמית הקדומה). בדרומו של השטח, על קרקע אפורה גבוה מגל האבנים, נחשפו שרידי קיר, שנבנה בכיוון מזרח-מערב משורה אחת של אבנים גדולות ובינוניות והשתמר לגובה שלושה נדבכים (הקיר פורק במהלך החפירה). עוד נחשף במפלס הגבוה מגל האבנים קיר נוסף (W1; רוחב 0.9 מ'), שנבנה בכיוון מזרח–מערב באבנים בשימוש משני והשתמר לגובה של נדבך אחד. אל קיר 1 ניגשת מדרום רצפת טיח (L402).
 
הממצאים בשטח כוללים שני מטבעות מפני השטח, האחד מימי קונסטנס הב' (651–655 לסה"נ; להלן מטבע מס' 8) והאחר מהתקופה האומיית (738–740 לסה"נ לערך; להלן מטבע מס' 9), ממצא זכוכית דל, ובו פסולת תעשייה ושברי כלים מהתקופה הביזנטית ועד לתקופה האומיית, ראש חץ מברזל (איור 9) וכן שבר כלי חרס רבוע שלו רגל, המעוטר בחיתוך (kerbschnitt; איור 10) ומתוארך לתקופות האומיית–העבאסית, שהתגלה בפרוק גל האבנים.
 
שטח C (מזרח; איור 11)
נחשפו שרידי מבנה שהוקם על הסלע בתקופה הרומית המאוחרת (המחצית הראשונה של המאה הד' לסה"נ; שכבה I), מעליו נבנה מבנה בתקופה הביזנטית (שכבה II) ומעליו נחשף מבנה מהתקופות האומיית–העבאסית (המאות הז'–הח' לסה"נ; שכבה III).
 
שכבה I (התקופה הרומית המאוחרת). החפירה העמיקה עד סלע האם, עליו ניכרים סימני החלקה וחציבה. על הסלע התגלו שכבות אדמה בגוון חום-אדמדם, שמעורבים בהן חרסים מהתקופה הרומית (L123 ,L122). בצד הצפוני של הריבוע נחשפו שכבת מלט
(L120) ויסוד של קיר בנוי (W3) שהשתמר לגובה שני נדבכים. אל יסוד הקיר ניגשו מפלסי אדמה (L121), שמעורבים בהם חרסים מהתקופה הרומית המאוחרת. על מפלסי האדמה נחשפו מפלסי מילוי של אדמה ואבנים (L117 ,L116); במפלס העליון התגלו שני מטבעות, האחד מתוארך לימי קריספוס (317–326 לסה"נ; להלן מטבע מס' 11) והאחר מתוארך לימי קונסטנטינוס הב' (335–341 לסה"נ; להלן מטבע מס' 13). על מפלסי המילוי התגלו שתי רצפות מגיר מרוסק, זו מעל זו, העליונה בגוון לבן (L112) והתחתונה בגוון אדמדם (L114). בתשתית רצפה 114 התגלו שני מטבעות, האחד לזכרו של קונסטנטינוס הא' (337–341 לסה"נ; להלן מטבע מס' 12) והאחר מתוארך אף הוא למאה הד' לסה"נ (להלן מטבע מס' 16).
 
שכבה II (התקופה הביזנטית). נחשף קיר (W1), שתעלת היסוד שלו (L118) חתכה רצפות ותשתיות משכבה I. קיר 1 נבנה באבני גזית גדולות (0.45×0.55×1.00 מ' בממוצע), ובחלקו המרכזי שולבה אומנה, ששימשה כנראה לנשיאת גג. הקיר השתמר לגובה ארבעה נדבכים (1.9 מ') והאומנה השתמרה לגובה שני נדבכים. הקיר טויח בשכבה עבה של טיח אפור. אל הקיר ניגשת רצפה עשויה מטיח מהודק (L108; איור 12), שהונחה על תשתית (L110) המכסה את ראשו של קיר 3 משכבה I.בתשתית הרצפה התגלו שלושה מטבעות, שניים מהם מתוארכים לסוף המאה הד' לסה"נ (383–395 לסה"נ; מס' ר"ע 106016, 106022; ר' להלן) והשלישי מתוארך למאה הה' לסה"נ (מס' ר"ע 106021; ר' להלן). על הרצפה התגלו שני מטבעות, האחד מימי תיאודוסיוס הב'
(395–408 לסה"נ; מס' ר"ע 106018; ר' להלן) והשני מימי יוסטיניאנוס הא' (537–553/4 לסה"נ; מס' ר"ע 106017; ר' להלן). על סמך הממצאים יש לתארך את הקמת המבנה לסוף המאה הד'–ראשית המאה הה' לסה"נ לכל המאוחר ואת תקופת השימוש בו עד שלהי התקופה הביזנטית במאה הז' לסה"נ.
 
שכבה III (התקופה האסלאמית הקדומה). אל קיר 1 נסמך מדרום-מערב קיר (W2), שנבנה באבנים בשימוש משני, לרבות חוליית עמוד ואבן מזוזה. כיוונו של קיר 2 זהה לזה של קיר 1 הקדום, ונראה כי בוני המבנה הכירו את הקיר הקדום וניצלוהו לצרכיהם. אל קיר 2 ניגשת רצפת טיח גסה (L111), שעליה התגלה מטבע מהתקופה האומיית (720–750 לסה"נ לערך; מס' ר"ע 106020). צמוד לקיר 2, על הרצפה, נחשפה ערמה של אבנים קטנות, שפורקה במהלך החפירה, ובהן חוליית עמוד. נראה כי מקורן של אבנים אלה בשלב מאוחר במבנה, אולי אף בשלב שלאחר נטישתו. מצפון לקיר 1 נחשף מפלס חיים בהיר (L103), מעט גבוה מרצפה 111.
 
ממצא המטבעות בשטח (שיאון, להלן) כולל גם כמה מטבעות שלא זוהו ומטבע שהתגלה על פני השטח מימי פוקאס (604/5 לסה"נ; מס' ר"ע 106021). ממצא הזכוכית (גורין-רוזן, להלן) כולל שברי כלים מהתקופות הביזנטית והאומיית, ובהם קערות, גביעי יין, בקבוקים ונרות. כן התגלו גושי זכוכית גולמית שהובאו להתכה, רובם בגוון כחלחל-ירקרק ומקצתם בגוון ירקרק-צהבהב, וגושי פסולת שנוצרו בתחתית הכבשן. פסולת הזכוכית לא כללה פסולת מניפוח, ונראה כי היא הובאה לאתר כמילוי מאזור תעשייה סמוך; נראה כי זמנה של פסולת הזכוכית סוף התקופה הביזנטית וראשית התקופה האומיית. ממצא הקונכיות (קטלב, להלן) משכבה זו כולל ארבעה שברי קונכיות
(Aspatharia rubens), שמוצאן בנילוס שבמצרים (איור 13), והן התגלו בשכבה III, וכן שתי קונכיות שמקורן בים התיכון והן התגלו בשכבה II.
 
שטח C (מערב; איור 14)
שכבה II. הובחן ראש קיר (W3), שלא נחפר בשל בעיות בטיחות. על סמך שיטת הבנייה נראה כי הקיר קשור לבנייה מהתקופה הביזנטית שנחשפה בשטח C (מזרח).
 
מעל מפלס ראש הקיר נחשף בור מטויח (L202; מידות 2.9×2.9 מ'), שהיה מלא באדמה ואבני בנייה. עוד התגלו בבור, מרצפתו ועד פני השטח, חלקי מתכת בת-זמננו ושברי בטון, המלמדים כנראה שהבור שימש בימי הכפר צפוריה. במילוי הבור התגלתה קרמיקה מעורבת מהתקופה הביזנטית ועד ימינו, שני מטבעות (שיאון, להלן), האחד מהמאה הב' לסה"נ (מס' ר"ע 106014) והאחר מימי מוצטפא הג' (1754–1757 לסה"נ; מס' ר"ע 106013), שבר קערת שיש שעל שפתה חרות צלב וממצא זכוכית (גורין-רוזן, להלן), הכולל שברי קערות, בסיס גביע יין ושבר שפת חלון, המתוארכים לשלהי התקופה הביזנטית וראשית התקופה האומיית, וכן שברי צמידים מזכוכית המתוארכים לתקופה העות'מאנית.
 
שטח D (איור 15)
על סלע האם הושתתו זו על גבי זו רצפות ממלט אפור, שמעורבים בו חרסים ואבנים קטנות (רצפות 5–7), וביניהן שכבות אדמה (L315 ,L313), שמעורב בהן ממצא מהתקופה הביזנטית. בפירוק רצפה 5 (L312) התגלה מטבע מימי מורקיוס טיבריוס
(594/5 לסה"נ; מס' ר"ע 106012). כן נחשף קיר (W1), שתעלת היסוד שלו חותכת רצפות אלה, ומכאן שהקיר מאוחר לרצפות. אל קיר 1 ניגשת רצפה (4; L311). מעל רצפה 4 נחשפו שתי רצפות נוספות (3, 2), אותן חתכה תעלת יסוד משלב מאוחר בתולדות המבנה. שרידי השלבים המאוחרים לא השתמרו, פרט לשרידי רצפת טיח מהרצפה העליונה (1). הממצא במילויי האדמה מעל רצפה 1 (L307 ,L304) ובשכבות שבין רצפה 1 לרצפה 2 (L309) מתארך את שתי הרצפות לתקופה הביזנטית (המאות הה'–הז' לסה"נ). נראה כי הקיר והרצפות היו חלק ממבנה גדול יותר או מתקן, שהוקם בתקופה הביזנטית ושופץ כמה פעמים. בשיפוצים אלה הניחו כמה רצפות זו על זו וקיר 1 תוקן.
 
ממצא המטבעות (שיאון, להלן) כולל שלושה מטבעות נוספים, שהתגלו בשכבת פני השטח ובתיקונים של הרצפה העליונה (מס' ר"ע 106009, 106010, 106011), המתוארכים למאות הג'–הד' לסה"נ. ממצא הזכוכית (גורין-רוזן, להלן) כולל שברי כלים משלהי התקופה הביזנטית ועד ראשית התקופה האומיית, ובהם קערות, גביעי יין, בקבוקים וגושי זכוכית גולמית, עדות לבית יוצר שפעל בסביבה הקרובה וטרם אותר.
 
בחפירות שנערכו במושב ציפורי נחשפו שרידי מבנים, רצפות ומפלסי חיים ששימשו בבתי מגורים. השרידים מתוארכים לשלוש תקופות עיקריות: התקופה הרומית המאוחרת (המאה הד' לסה"נ), התקופה הביזנטית (ממחצית המאה הד' ועד ראשית המאה הז' לסה"נ) והתקופה האסלאמית הקדומה (המאות הז'–הי"א לסה"נ). בתקופה הרומית ובתקופה הביזנטית התקיימה בציפורי הפוליס דיוקיסריה. שרידיה המרשימים נחשפים בחפירות שנערכות מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים בשטח הגן הלאומי ציפורי. מהחפירה במושב עולה כי שטחה המיושב של דיוקסריה נמשך למדרון הדרומי של הגבעה ולתחום הבנוי של המושב. בחפירות הפוליס התגלו שרידים מעטים מהתקופה האסלאמית הקדומה ועוד פחות מכלולים אדריכליים מתקופה זו (ש' וורד. 2000. ציפורי בתקופה הערבית. ספר אריה קינדלר, ירושלים וארץ ישראל. עמ' 147–154). השרידים שנחשפו בשטח המושב ותוארכו לתקופות האומיית, העבאסית והפאטימית (המאות הז'–הי"א לסה"נ) התגלו כמעט בכל שטח החפירה. ממצאים אלה שופכים אור חדש על תולדות היישוב בציפורי בתקופות אלו, ששכן אולי במדרון הדרומי של הגבעה, במקום ששכן גם הכפר צפוריה. המשכיות היישוב מהתקופה הביזנטית לתקופה האסלאמית הקדומה כפי שהתגלה בחפירה במושב ציפורי, מוכר מאתרים אחרים בגליל התחתון (מפת נהלל [28], 1982, עמ' י"א; חדשות ארכיאולוגיות ק"ו:44–47).
 
ממצא הזכוכית
יעל גורין-רוזן
 
בשתי החפירות שנערכו במושב ציפורי התגלה ממצא זכוכית, הכולל שברי כלים ופסולת רבה מתעשיית זכוכית (איורים 16–18). הממצא משתי החפירות דומה מאוד ומתוארך ברובו הגדול לשלהי התקופה הביזנטית וראשית התקופה האומיית. מקצת הממצא מתוארך לתקופה האסלאמית הקדומה, בעיקר לתקופה העבאסית ופריט אחד מתוארך לתקופה העות'מאנית. רוב הממצא המוצג בדוח זה התגלה בשטח A שהיה העשיר ביותר בממצאי זכוכית.
 
כלי זכוכית משלהי התקופה הביזנטית וראשית התקופה האומיית
כלים אלה מייצגים טיפוסים נפוצים מאוד, המוכרים מאתרים רבים בארץ ישראל ובעבר הירדן. חלק מהכלים ממשיכים בצורותיהם כלים קדומים יותר, ותיארוכם מתבסס על טיב החומר והמכלול בו התגלו. מכלול דומה מאוד של כלי זכוכית התגלה בחפירה ברמת ישי (ר' חדשות ארכיאולוגיות 119).
 
קערות. קערה (איור 16: 1) עם שפה נוטה חוצה, מקופלת וחלולה, מזכוכית בגוון כחלחל בהיר מאוד, מכוסה במעט צמידה גירית. הדופן דקה מאוד. קוטר השפה 13.8 ס"מ. הקערה מייצגת טיפוס נפוץ מאוד, שהחל להופיע כבר בתקופה הרומית והמשיך ברצף עד לתקופה האומיית. על פי טיב הזכוכית וגונה, אופן העיבוד וההקשר שבו התגלתה הקערה נראה שזמנה שלהי התקופה הביזנטית וראשית התקופה האומיית. בחפירה התגלו שברים נוספים של קערות להן שפות מקופלות חוצה, הנבדלות זו מזו בזווית הנטייה של השפה וברוחב הקיפול. כן התגלו שברים של בסיסי טבעת חלולים, מוגבהים, המאפיינים קערות מטיפוס זה.
שבר גדול של שפה (איור 16: 2) נוטה חוצה ומעוגלת באש, השייכת לקערה קטנה או לגביע יין. הזכוכית בגוון כחלחל בהיר מאוד, בדומה לקערה 1, מכוסה במעט צמידה גירית וכתמי בלייה כסופה-לבנה שמנונית. דופן הכלי מעוגלת ודי עבה. קוטר השפה 11 ס"מ.
 
גביעי יין. זיהוי גביעי יין מתבסס לרוב על זיהוי בסיסיהם. שפות הגביעים דומות לעתים קרובות לשפות בקבוקים ולשפות קערות נר. אחת השפות שהתגלו בחפירה (איור 16: 3) מייצגת מקרה כזה. שבר השפה גדול, ונראה כי הוא שייך לגביע יין גדול. השפה נוטה מעט חוצה ומעוגלת באש. דופן הכלי משופעת, די עבה ומתעגלת לקראת הבסיס. הזכוכית בגוון כחלחל בהיר מכוסה בלייה כסופה וססגונית, מאכלת. הזכוכית באיכות נמוכה, ומכילה בועיות קטנות רבות ויש סימני ניפוח וסיבוב של הכלי בעודו חם. קוטר השפה 10.4 ס"מ, גובה השבר 11.5 ס"מ.
שבר קטן של שפה (איור 16: 4) מזכוכית בגוון ירקרק-צהבהב בהיר, מכוסה בבלייה חולית וכתמי בלייה לבנה, חלבית, שמנונית. השפה נוטה מעט חוצה, מקופלת פנימה ומהודקת בחום. הדופן דקה. קוטר שפה כ-7.8 ס"מ. השבר הוגדר כגביע בשל זווית הנטייה של הכלי, קוטרו ואופן עיבודו העדין, זאת למרות שרוב השפות המקופלות פנימה שייכות לבקבוקים. נראה שהקיפול פנימה נועד לעיבוי השפה, בעוד שחימום משני עידן את עובייה והתאימה לשמש כשפת גביע.
שפה (איור 16: 5) זקופה, מעוגלת באש, מזכוכית חסרת צבע עם תת גוון ירקרק ועליה עיטור בחוטי טורקיז, כמעט ללא בלייה. בתוך הטורקיז יש גופיפים שחורים. העיטור בחוט עבה על קצה השפה ומתחתיו בחוטים נוספים דקים יותר. קוטר השפה 9 ס"מ. ייחודה בעיטור החוטים שהוספו על השפה ומתחתיה. חוטים אלה חוממו שוב באש עד להתמזגותם בדופן. שפות של גביעי יין המעוטרות באופן זה התגלו באתרים רבים ומתוארכות לתקופה הביזנטית ו/או ראשית התקופה האומיית.
בחפירה התגלו כמה בסיסים של גביעי יין משני טיפוסים עיקריים. הטיפוס האחד מאופיין בבסיס טבעתי חלול, והוא החל להופיע בראשית התקופה הביזנטית, נהייה נפוץ מאוד במהלכה והמשיך עד התקופה האומיית. הטיפוס השני מאופיין בבסיס מוצק, שנעשה בהוספה של זכוכית חמה לרגל ועיצובה באמצעות כלי, שאת סימניו אפשר לראות סביב הבסיס (איור 16: 6, 7). טיפוס זה מאפיין את שלהי התקופה הביזנטית והתקופה האומיית. שבר בסיס 6 עשוי מזכוכית בגוון ירוק זית ומכוסה בכתמי צמידה חולית וגירית ובלייה חלבית שמנונית, בעיקר בחלקו התחתון של הבסיס. זהו שבר של רגל גלילית עבה והתחלת מכל. הבסיס מוצק ומעובד ברישול באמצעות כלי שהשאיר עליו סימנים בחלק העליון. קוטר הבסיס כ-4.8 ס"מ. על הבסיס יש צלקת גסה של מוט הזגג (1.3–1.4 ס"מ קוטר). שבר בסיס 7 עשוי מזכוכית בגוון כחלחל ירקרק, מכוסה בלייה כסופה וססגונית, מאכלת. זהו שבר של רגל והתחלת מכל. הבסיס מוצק ומעובד באמצעות כלי שהשאיר עליו סימנים בחלק העליון. על הבסיס צלקת גסה באורך 1.2 ס"מ. הרגל גלילית ומתרחבת כלפי המכל. קוטר הבסיס כ-4.2 ס"מ.
 
בקבוקים. בחפירה התגלו מספר טיפוסי בקבוקים האופייניים לשלהי התקופה הביזנטית והתקופה האומיית. האחד, נפוץ ביותר בתקופה זו, הוא בקבוק קטן ששפתו מקופלת פנימה, מהודקת או משוטחת, צווארו גלילי קצר וגופו כדורי או חביתי (לא צויר). השני מאופיין בצוואר גלילי ושפה מעוגלת או מקופלת פנימה ועיטור בחוטי זכוכית דקים או עבים על הצוואר (לא צויר).
טיפוס נוסף שהתגלה בחפירה מאופיין בשפה זקופה ומקופלת פנימה (איור 16: 8). טיפוס זה עשוי מזכוכית בגוון ירקרק-כחלחל בהיר, מכוסה במעט בלייה חולית, ומתחתיה בלייה ססגונית, מאכלת. הזכוכית מכילה בועיות רבות. השפה זקופה מקופלת פנימה וחלולה, לא אחידה. קוטרה 6.8 ס"מ. בנוסף לשפות בקבוקים התגלו שברים של בסיסי בקבוקים קעורים נמוכים ופשוטים, המתוארכים לשלהי התקופה הביזנטית.
 
נרות. בחפירה התגלו שני טיפוסים עיקריים של נרות, נרות קערה (איור 16: 9, 10) ונרות כלילה (איור 16: 11, 12). נרות קערה מאופיינים בשפה מקופלת חוצה וחלולה ושלוש ידיות אוזן קטנות המשוכות מהדופן אל השפה. הם נפוצים ביותר בתקופה הביזנטית וממשיכים להופיע גם בתקופה האומיית. שברים 9 ו-10 עשויים מזכוכית בגוון כחלחל ירקרק עם עורקים בגוון ירוק זית, מכוסים כתמי בלייה חולית ובלייה כסופה שמנונית. הזכוכית מאיכות נמוכה ומכילה בועיות רבות וגופיפים שחורים. נרות הכלילה שהתגלו בחפירה שייכים לשני טיפוסים, האחד נרות כלילה להם רגל גלילית חלולה (לא צוירו), הנפוצים בתקופה הביזנטית וממשיכים לתקופה האומיית, והשני נרות להם בסיס גלילי מוצק ועליו סימנים של עיבוד או צביטה היוצרים מעין רגל מחורזת. נר זה החל להופיע בשלהי התקופה הביזנטית ונפוץ מאוד בתקופה האומיית. רגל נר 11 עשויה מזכוכית בגוון כחלחל, מכוסה במעט בלייה חולית ובלייה חלבית ושמנונית. הזכוכית מכילה הרבה בועיות קטנות וגדולות. קצה הרגל צבוט במלקחיים שהצרו את הרגל והשאירו סימנים. על הבסיס יש צלקת קטומה של מוט הזגג בקוטר 0.8 ס"מ. רגל נר 12 עשויה מזכוכית בגוון לא אחיד, ירוק וירוק זית, מכוסה במעט בלייה חולית וכתמי בלייה חלבית ושמנונית. קצה הרגל צבוט במלקחיים שהצרו אותה ויצרו מעין רכסים אופקיים, מהם שניים השתמרו. על הבסיס יש צלקת קטומה של מוט הזגג בקוטר 0.8 ס"מ. רגל זו דקה ועדינה יותר מזו של נר 11. נרות 11 ו-12 התגלו באותו סל, יחד עם לפחות שני שברים נוספים של נרות כלילה מטיפוס זה.
 
פסולת מתעשיית זכוכית (איורים 17, 18)
תעשיית הזכוכית נחלקת לשתי התמחויות, האחת בייצור חומר הגלם והשנייה בייצור הכלים והחפצים. הפסולת הנוצרת בבתי המלאכה בשתי ההתמחויות דומה, אך ישנם מאפיינים מובהקים לכל אחת מההתמחויות המאפשרים להבדיל ביניהן. עיקר פסולת הזכוכית שהתגלתה בחפירה מקורה בתעשיית הייצור של זכוכית הגולמית; חלק מהפסולת מקורה אולי בתעשיית ייצור הכלים.
פסולת הזכוכית מהחפירה כוללת גושי זכוכית גולמית. רוב הגושים מזכוכית בגוון כחלחל-ירקרק ומיעוטם בגוון ירקרק-צהבהב, והם נקיים מפסולת ומיועדים להתכה בכבשן. כמות גדולה של גושים התגלתה בלוקוס 103 בשטח C (מזרח). כן התגלו גושים הכוללים שכבת זכוכית ומתחתיה פסולת, הנוצרים לרוב בתחתית כבשן ונוצרים כתוצאה משקיעת הפסולת. שני גושים כאלה, בהם אחד גדול, התגלו גם הם בלוקוס 103. על סמך צורתו של הגוש הגדול מקורו בפינת הכבשן. בנוסף התגלו גושי זכוכית מעורבים בפסולת, שמקורם כנראה בתא ההתכה של הכבשן, בו יוצרה הזכוכית הגולמית. כן התגלו שברים מעטים של לבנים ועליהם שכבת זכוכית דקה, שמקורם כנראה בחלקים העליונים של הכבשן. פסולת זו אופיינית לכבשנים הגדולים בהם ייצרו זכוכית גולמית, כמו למשל בבית אליעזר (ר' חדשות ארכיאולוגיות ק:36).
פסולת הזכוכית מהחפירה מקורה כנראה בכבשני זכוכית, אך היא לא כוללת כמעט פסולת ניפוח. מחסור בפסולת הניפוח יכול ללמד שכבשן היוצרים לא פעל באתר ופסולת הזכוכית הובאה לכאן כחלק ממילוי מאזור תעשייה קרוב. בדרך כלל בסביבת כבשן יוצרים יש כמות גדולה של פסולת זכוכית מייצור כלים בניפוח.
בחפירות ציפורי, הן בשטח האקרופוליס והן בשטחי העיר התחתונה, התגלו כמויות גדולות של פסולת מתעשיית זכוכית מהתקופה הביזנטית (Gorin-Rosen, Y. 2000. The Ancient Glass Industry in Israel: Summary of the Finds and New Discoveries. In M-D. Nenna ed. La route du verre: Ateilers primaires et secondaires du second millénaire av. J.-C. au Moyen Âge. (Travaux de la Maisonde l’Orient Méditerranéen 33). Lyon. Pp. 57).
 
כלי זכוכית מהתקופה האסלאמית הקדומה
בחפירה התגלו כמה שברים המלמדים על נוכחות בתקופה האסלאמית הקדומה, בעיקר בתקופות העבאסית והפאטימית.
קערה (איור 16: 13) עשויה מזכוכית בגוון כחלחל-ירקרק בהיר מאוד, מכוסה בלייה שחורה כסופה וססגונית מאכלת מאוד על הדופן החיצונית וצמידה חולית בדופן הפנימית. השפה זקופה עם שקע ורכס בדופן החיצונית מתחת לשפה עבה למדי. קוטר השפה 16 ס"מ. הקערה מתוארכת לתקופה האסלאמית הקדומה בהסתמך על החומר ממנו היא עשויה וצורת השפה, אך אין זה ודאי. היא שונה בטיב הבלייה שלה מהכלים האחרים שהתגלו באותו ריבוע. גוון הזכוכית דומה לגוון הכלים המתוארכים לשלהי התקופה הביזנטית, אך הבלייה שונה. צורת השפה הופיעה כבר בשלהי התקופה הרומית והיא חוזרת שוב בתקופה העבאסית.
שלושה מן הכלים במכלול כלי הזכוכית התגלו בשטח C (איור 16: 14–16), יחד עם כמה שברים נוספים המלמדים על נוכחות בתקופה האסלאמית.
שבר של שפת קערה 14 עשויה מזכוכית בגוון כחלחל-ירקרק בהיר מאוד, מכוסה בצד החיצוני בבלייה כסופה מאכלת ובצד הפנימי בכתמי בלייה חלבית מאכלת. השפה נוטה פנימה ומעוטרת באמצעות מצבט דו-צדדי בדגם מעויינים. מצב ההשתמרות גרוע מאוד. קוטר השפה כ-8.2 ס"מ. הדגם קטוע, אך על סמך כלים מעוטרים באופן דומה ניתן לשחזרו. טכניקת עיטור זו הופיעה כבר בתקופה האומיית והייתה בשימוש נרחב בתקופה העבאסית.
שבר בקבוק 15 עשוי מזכוכית בגוון כחלחל-ירקרק בהיר, מכוסה צמידה גירית ובלייה כסופה ושחורה, מאכלת מאוד. החומר דומה מאוד לזה שממנו עשויה קערה 14. זהו שבר של שפה שלמה וחלק מצוואר. השפה לא אחידה, מעוגלת באש ונוטה מעט החוצה. מתחת לשפה צבוט כלפי חוץ כפל צינורי חלול. טיב החומר ואופן העיבוד באיכות נמוכה. קוטר השפה 4 ס"מ. הכלי מאופיין בכפל הצינורי בתחתית שפת המשפך. בקבוקים ופכים להם כפל חיצוני סגור או פתוח הופיעו לראשונה בתקופה האומיית והם ממשיכים להופיע במשך זמן רב בצורות שונות. הבקבוקים נבדלים בטיב הזכוכית, בגונה ובאופן עיבודה. כלי זה משויך על פי צורתו וטיב החומר ממנו יוצר לתקופה האומיית.
שבר בקבוק 16 עשוי מזכוכית חסרת צבע מכוסה בלייה שחורה כסופה, ססגונית מאכלת מאוד. זהו שבר של בסיס שטוח, מעט קעור שבמרכזו צלקת קטנה של מוט הזגג (0.6 ס"מ אורך). הדופן דקה מאוד. קוטר הבסיס 1.2 ס"מ. נראה שזהו בקבוק גלילי קטן. החומר ממנו הבקבוק עשוי דומה לזכוכית שהייתה בשימוש בתקופה האסלאמית הקדומה, בעיקר החל מהמאה הט' לסה"נ. רוב הבקבוקים הגליליים הקטנים מהתקופה האסלאמית הקדומה מתאפיינים בבסיס מעובה, לעתים גם הדפנות, אך בקבוק 16 בהשוואה אליהם הוא דק ועדין אם כי עשוי מאותה זכוכית ומכוסה בבלייה אופיינית.
 
כלי זכוכית מהתקופה העות'מאנית
בריבוע A2 התגלה שבר צמיד (איור 16: 17) עשוי מזכוכית בגוון כהה, כמעט שלא מעבירה אור ועליה כתמים ירוקים וביניהם כתם דו-גוני צהוב וכתום. הצמיד מכוסה בלייה מבריקה, מאכלת. הזכוכית מכילה גופיפים זרים, ואיכותה ירודה. הדופן הפנימית של הצמיד חלקה וישרה. הצמיד עבה וחתכו משולש מחודד. זהו ממצא הזכוכית המאוחר ביותר מהחפירה. צמידים דומים מתוארכים ברובם לתקופה העות'מאנית.
 
ממצא המטבעות
דני שיאון
 
בחפירות התגלו 34 מטבעות, מהם שמונה לא ניתנים לזיהוי (שישה בשטח C ושניים בשטח A). רוב המטבעות נפוצים למדי והשתמרותם גרועה. להלן קטלוג המטבעות לפי סדר כרונולוגי בכל שטח.
 
שטח A
1. סל 5069, לוקוס 515, מס' ר"ע 106005.
אלכסנדר ינאי, ירושלים, 80–76 לפסה"נ.
פנים:[---] עוגן.
גב:[---] כוכב במעגל.
Æ פרוטה, 1.19 גרם, 13 מ"מ.
 
2. סל 5048, לוקוס 508, מס' ר"ע 106003.
אלכסנדר ינאי, ירושלים, 80–76 לפסה"נ.
פנים:לא קריא.
גב:לא קריא.
Æ פרוטה, 0.38 גרם, 9 מ"מ. הזיהוי על-פי הצורה והגודל.
 
3. סל 5026, לוקוס 505, מס' ר"ע 106001.
אלכסנדר ינאי, ירושלים, 80–76 לפסה"נ.
פנים:[---] שרידי עוגן.
גב:[---].
Æ פרוטה, 0.73 גרם, 11 מ"מ.
 
4. סל 5007, לוקוס 500, מס' ר"ע 106000.
קיסריה תחת נירון, 54–68 לסה"נ.
פנים:[---] פרוטומה של נירון לימין (חלק מחוץ לאסימון). טביעת משנה מלבנית: KAI.
גב:[---] טיכה של קיסריה. פרטים לא קריאים.
Æ, , 8.63 גרם, 22 מ"מ. אכול קורוזיה.
 
5. סל 5066, לוקוס 515, מס' ר"ע 106004 (איור 19).
דיוקיסריה תחת אנטונינוס פיוס (138–161 לסה"נ), ציפורי.
פנים:[[AY]KAI AN–TwNINOC [EY ראש לימין, עטור זר.
גב:[Δ]Ι[Ο]ΚΑΙ•ΙΡΑ ΑCY AYTO הֵרה (?) עומדת לשמאל, בידה הימנית פטרה.
Æ, , 5.95 גרם, 18 מ"מ.
 
6. סל 5035, לוקוס 505, מס' ר"ע 106002 (איור 19).
הרקליוס, אלכסנדריה, 614–618 לסה"נ.
פנים:[---] צלב.
גב:S.
Æ 6 נומיות, ., 2.5 גרם, 16 מ"מ.
 
שטח B
7. סל 4044, לוקוס 409, מס' ר"ע 106008.
רומי מאוחר (סוף המאה הד'–ראשית המאה הה' לסה"נ).
פנים:[---]PF AVG פרוטומה לימין.
גב:לא ברור; ויקטוריה(?).
Æ, 1.25 גרם, 11 מ"מ.
 
8. סל 4014, לוקוס 400, מס' ר"ע 106006.
קונסטנס הב', קונסטנטינופוליס, 651–655 לסה"נ.
פנים:הקיסר לחזית, אוחז שרביט וגלובוס עם צלב.
גב: M מעל: כוכב, משמאל: A/N/A, טביעת רכב לא ברורה.
Æ פוליס, , 3.02 גרם, 17 מ"מ.
 
9. סל 4015, לוקוס 400, מס' ר"ע 106007 (איור 19).
אומיי, סביב 120 להג'רה (738–740 לסה"נ) בית שאן.
פנים:בריבוע: لا اله \ الا الله \ وحده.
גב:محمد \ رسول \ الله דג.
Æ פלס, 7, 2.96 גרם, 12 מ"מ.
 
שטח C
10. סל 2011, לוקוס 200, מס' ר"ע 106014.
צור האוטונומית, המאה הב' לסה"נ.
פנים:ראש טיכה לימין, עם כתר מגדלים.
גב: [---] עץ תמר, פרטים לא ברורים. משמאל: Δ.
Æ, , 2.64 גרם, 14–16 מ"מ.
 
11. סל 1118, לוקוס 116, מס' ר"ע 106024 (איור 19).
קריספוס (קיסר), רומא, 317–326 לסה"נ.
פנים:CRISPVS NOBIL CAES פרוטומה צעירה לימין, לבוש שריון, עטור זר.
גב:PRINCIPIA IVVENT[VTIS] חייל מתקדם לימין, אוחז חנית באלכסון ומגן. בשדה שמאל:A.
Æ, , 2.77 גרם, 18 מ"מ.
 
12. סל 1149, לוקוס 115, מס' ר"ע 106019.
לזכר קונסטנטינוס הא' (337–341 לסה"נ), אנטיוכיה.
פנים:DV CONSTANTI–NVS PT AVG[G] ראש לימין, עטוי צעיף.
גב:קונסטנטינוס בקוודריגה, עולה לשמיים. למטה: SMANB.
Æ, 4, 1.88 גרם, 15 מ"מ. נמצא דבוק לשבר חרס.
 
13. סל 1108, לוקוס 116, מס' ר"ע 106023.
קונסטנטינוס הב' (335–341 לסה"נ), ארל.
פנים:CONSTANTI–[---]VG פרוטומה לימין.
גב:GLORI-A EXER-[CITVS] שני חיילים וביניהם נס צבאי.
Æ, , 1.29 גרם, 17 מ"מ.
 
14. סל 1066, לוקוס 110, מס' ר"ע 106022.
רומי מאוחר (383–395 לסה"נ), הרקליאה(?).
פנים:[---] פרוטומה לימין.
גב:[SALVS REIPVBLICAE] ויקטוריה צועדת לשמאל, גוררת שבוי. למטה: [S]MH[?].
Æ, -, 1.28 גרם, 12 מ"מ.
 
15. סל 1054, לוקוס 110, מס' ר"ע 106016.
רומי מאוחר (383–395 לסה"נ).
פנים:[---] פרוטומה לימין, עם זר פנינים.
גב:[SALVS REIPVBLICAE] ויקטוריה צועדת לשמאל, גוררת שבוי.
Æ, , 0.77 גרם, 12 מ"מ.
 
16. סל 1143, לוקוס 114, מס' ר"ע 106025.
רומי מאוחר (המאה הד' לסה"נ).
פנים:[---] פרוטומה לימין.
גב:[---] הקיסר לימין, גורר שבוי(?).
Æ, 4, 1.63 גרם, 16 מ"מ.
 
17. סל 1058, לוקוס 108, מס' ר"ע 106018.
תיאודוסיוס הב', 395–408 לסה"נ.
פנים:---]THEODO [--- פרוטומה לימין.
גב:[CONCORDIA AVGGG] צלב.
Æ, , 0.8 גרם, 10 מ"מ.
 
18. סל 1053, לוקוס 110, מס' ר"ע 106015.
רומי מאוחר (המאה הה' לסה"נ?).
פנים:ראש?
גב:מונוגרמה?
Æ, 0.54 גרם, 10 מ"מ.
 
19. סל 1055, לוקוס 108, מס' ר"ע 106017.
יוסטיניאנוס הא', 533/4–537 לסה"נ, קרתגו.
פנים:DN[---]Aµ פרוטומה לימין, על החזה צלב.
גב:M מעל: צלב, מתחת: B. למטה: KART.
Æ פוליס, 2, 11.34 גרם, 27 מ"מ.
 
20. סל 1063, לוקוס 100, מס' ר"ע 106021.
פוקאס, 604/5 לסה"נ, ניקומדיה.
פנים:[---] פרוטומה לחזית עם זקן מחודד, בלבוש קונסולרי, אוחז גלובוס עם צלב.
גב:XX מעל: צלב, מימין: III. למטה: NIK[O].
Æ חצי פוליס, 7, 5.65 גרם, 23 מ"מ.
 
21. סל 1060, לוקוס 111, מס' ר"ע 106020 (איור 19).
אומיי, 720–750 לסה"נ, חמה.
פנים:لا اله \ الا الله \ وحده
גב:محمد \ رسول \ الله
Æ פלס, ., 3.66 גרם, 12–14 מ"מ.
 
22. סל 2006, לוקוס 201, מס' ר"ע 106013.
מוצטפא הג' (1757–1774 לסה"נ), טוניס(?).
פנים:לא ברור.
גב:לא ברור, פרט לתאריך: ۱۱٨۵.
š, 0.1 גרם, 12 מ"מ.
 
שטח D
23. סל 3038, לוקוס 306, מס' ר"ע 106011.
צור תחת אלגבלוס, 219–222 לסה"נ.
פנים:---]M AV ANTONIN[--- פרוטומה לימין.
גב:TV-RI-O]RVM] טיכה במרכז, פונה לשמאל ומניחה יד על טרופיאה. מימין ניקה על עמוד מכתירה אותה בזר. למטה: חילזון ארגמן (?).
Æ, , 15.82 גרם, 28 מ"מ.
 
24. סל 3036, לוקוס 305, מס' ר"ע 106010.
רומי מאוחר, 383–395 לסה"נ.
פנים:[---] פרוטומה לימין.
גב:[SALVS REIPVBLICAE] ויקטוריה צועדת לשמאל, גוררת שבוי. משמאל: $.
Æ, , 1.21 גרם, 14 מ"מ.
 
25. סל 3004, לוקוס 303, מס' ר"ע 106009.
רומי מאוחר, המאה הד' לסה"נ.
פנים:[---] פרוטומה לימין.
גב:לא ברור.
Æ, 1.11 גרם, 13 מ"מ.
 
26. סל 3039, לוקוס 333, מס' ר"ע 106012.
מוריקיוס טיבריוס, קונסטנטינופוליס, 594/5 לסה"נ.
פנים:---]MVR-TI[--- פרוטומה לחזית עם כתר ועליו צלב.
גב:K משמאל: A/N/N/[O] מימין: XIII, למטה: Δ.
Æ חצי פוליס, , 5.35 גרם, 19–23 מ"מ.
 
רכיכות
ענבר קטלב
 
בשטחים A ו-C לוקטו עשר קונכיות. זיהוי הקונכיות נעשה על ידי השוואתן לאוסף הקונכיות הלאומי שנמצא באוניברסיטה העברית בירושלים.
 
שטח A. בשכבה II לוקטו שלוש קונכיות המתוארכות לתקופה האסלאמית הקדומה. על פני השטח (L500) לוקט שבר של Chambardia rubens. שברים אחדים נוספים השייכים כנראה למין אחד של Chambardia rubens וקונכייה אחת שלמה של Potamides conica, מין המצוי במים מליחים, לוקטו בהקשר לשרידי מבנה
(L517 ,L506). השברים של Chambardia rubens (איור 13) שימשו כנראה לשיבוץ, והם מלמדים על קשרים של תושבי ציפורי עם מצרים במהלך התקופה האסלאמית הקדומה. שברים של Chambardia rubens מהתקופה האסלאמית הקדומה התגלו במצודה של רבת עמון (Reese D.S., Mienis H.K. and Woodward F.R. 1986. On the Trade of Shells and Fish from the Nile River. BASOR 264:79–84), בשדה בוקר (Heller J. and D. Bar-Yosef, 1985. Molluscs from the Excavation at Sde Boqer. In Y.D. Nevo, Sde Boqer and the Central Negev, 7th–8th century AD. Jerusaelm. P. 33) ובחפירות רמלה דרום (ר' חדשות ארכיאולוגיות 118; חדשות ארכיאולוגיות 121; חדשות ארכיאולוגיות 121).
 
שטח C. בשכבה III העליונה התגלו שרידי מבנה מהתקופה האסלאמית הקדומה, ולוקטו ארבעה שברים של הצדפה Chambardia rubens שמקורה בנילוס. בלוקוס 105, שהיה שלב מעבר מהתקופה הביזנטית (שכבה II) לתקופה האסלאמית הקדומה, לוקט שבר אחד של Chambardia rubens, שמקורו כנראה בשכבה מהתקופה האסלאמית הקדומה. בשכבה II נחשפו שרידי מבנה מהתקופה הביזנטית ולוקטו שתי קונכיות שלמות של המין Bulla striata, שמקורו בים התיכון.
 
ארכיאוזואולוגיה
דוד חדש, נעה רבן-גרסטל וגיא בר-עוז
 
בחפירה בציפורי התגלו 138 עצמות שלמות ושבורות שזוהו, השייכות למכלולים מהתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה. מכלולים אלה כוללים עצמות צאן (עזים וכבשים) ובקר. במכלולי העצמות התגלה אחוז קטן של פריטים צעירים, המלמד כנראה שבעלי החיים נוצלו בעיקר למוצרים משניים, כלומר הצאן למוצרי חלב וצמר והבקר לחלב ולעבודה. ההבדל העיקרי במכלולים משתי התקופות הוא שרק במכלול מהתקופה הביזנטית התגלה אחוז גבוה של עצמות בקר. תופעה זו יכולה ללמד על נוכחות של בעלי קרקע בסטטוס גבוה. יחד עם זה אפשר שזו תוצאה של שימוש נרחב יותר בבקר לעבודה. האפשרות האחרונה נתמכת בנוכחותן של עצמות בקר אחדות להן שינויים פתולוגיים מתונים, שנגרמו בעקבות ניצול יתר בעבודה.