שטח T

הגדול בשטחים, נמצא ממערב לבית הקברות הקתולי (איורים 2–4). נחשפו בו שרידי ביצורים מהתקופות הביזנטית והחשמונאית, וייתכן שגם מתקופת הברזל 2, שלוש תקופות שבהן חומת העיר הקיפה את הר ציון. במהלך החפירה אותר תוואי המנהרה של בליס ודיקי צמוד לפן הדרומי של החומה הביזנטית וצמוד למגדל החשמונאי. מנהרות אלה הפריעו בחפירה כיוון שהן גבוהות כגובה שרידי הביצורים ומנתקות בין השרידים לשפכים הקדומים שניגשו אליהם. בתוך המנהרה הצמודה לחומה הביזנטית נמצאו שרידים מלפני 110 שנים בהם בקבוקי בירה, סוליית נעל (איור 5) ומעט לוחות מתכת שקירו את המנהרה.
 
הביצור מהתקופה הביזנטית הוא האלמנט הארכיטקטוני המרכזי בשטח, ושרדו ממנו חומה ומגדל. רוב הביצור הושתת על סלע האם, אך חלקים ממנו הונחו על מילויים המכילים חרסים בעיקר מימי הבית השני ומתקופת הברזל 2.
החומה (W2018; גובה 2.8 מ'; רוחב 2.5 מ'; איורים 3, 4, 6) נבנתה משני פנים של אבנים גדולות מסותתות היטב וביניהם דֶּבֶּשׁ של אבנים קטנות ובינוניות וחומר מלכד. בסיסה פולס בעזרת שכבת אבני גוויל (0.2 מ' גובה) המונחות על סלע האם. מעל שכבת הפילוס השתמרו חמישה נדבכים, השניים התחתונים הם נדבכי היסודות, והשלושה העליונים הם שרידים מהחומה עצמה שהייתה מעל פני השטח. רוב אבני הנדבכים העליונים מסותתות באופן אחיד וחלק על פני כל הפן החיצוני שלהן ללא סיתות שוליים, והן סותתו כנראה במיוחד לבניית החומות. בנדבכים התחתונים לעומת זאת אין הקפדה על סגנון האבנים וחלקן מסותתות בסיתות קדום ומשולבות בחומה בשימוש משני. כל אחד משני הנדבכים התחתונים נסוג כ-0.1 מ' פנימה מהנדבך שתחתיו, בדומה לקטעים אחרים של החומה שנחשפו בעבר.
המגדל נבנה מארבעה קירות וביניהם מילוי של אבנים ועפר. הקיר הצפוני (W2002; גובה 2.8 מ')בנוי מארבעה נדבכי אבני גוויל גדולות (0.7 מ' גובה כל נדבך). קיר זה נועד לצרכים הנדסיים ולא היה גלוי, ולכן כנראה לא נבנה מאבנים מסותתות המוכרות מבניית שאר חלקי החומה. הקיר הדרומי של המגדל (W2006; גובה 2.5 מ'), הפונה אל מחוץ לעיר, בנוי מחמישה נדבכי אבנים מסותתות היטב (0.5 מ' גובה כל נדבך), והוא הושתת על שכבת אבני גוויל קטנות המפלסת את הסלע. שיטת הבנייה במגדל שונה מהחומה: אין בו הבדל בין הנדבכים העליונים לתחתונים מבחינת סיתות האבנים, ואין בו נסיגה של הנדבכים פנימה מקו החומה.
מתחת המגדל הביזנטי נתגלה בור מים חצוב ומעליו שרידי קמרון בנוי. המילוי בחלקו העליון של הבור הכיל בעיקר חרסים מהתקופה הביזנטית, אך בחלקו התחתון התגלו רק חרסים מהתקופה ההרודיאנית. על פי הממצא הקרמי והנומיסמטי וניתוח הסטרטיגרפיה שימש הבור לאגירת מים בתוך העיר המבוצרת מהתקופה החשמונאית עד סוף ימי הבית השני. בעת חורבן העיר, בשנת 70 לסה"נ, הוא יצא מכלל שימוש, ועם בניית החומה הביזנטית סתמו אותו כדי שלא יפריע לבנייתה.
רצפת טיח ניגשה אל החומה הביזנטית מצפון (L2021; איור 4), ובמילוי תחתיה נמצאו 27 מטבעות שהמאוחרים בהם תוארכו לסוף העשור הראשון של המאה הה' לסה"נ. ממצא זה, וכן הממצא הקרמי שהתגלה מתחת הרצפה, מתארכים את בניית החומה לימי אוודקיה ומאששים את התיארוך שהציעו בליס ודיקי. תיארוך זה עולה בקנה אחד עם דברי יוהאנס מלאלס, בן המאה הו', שמציין כי הקיסרית יזמה את הקפת הר ציון בחומה חדשה. לדבריו הקיסרית החליטה לבנות את החומה כיוון שהיא פירשה את הפסוק 'היטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים' (תהילים נא:20) כפנייה ישירה אליה.
מהביצור החשמונאי נחשפה פינה דרומית-מערבית של מגדל (מסגרת המגדל – W2061; רוחב 0.8 מ'; גובה עד 3.3 מ'; אורך הפן המערבי 6.5 מ'; אורך הפן הדרומי 4 מ'; איורים 3, 4, 7) מדרום לחומה הביזנטית. צמוד לפן החיצוני של המגדל, לכל גובה השתמרות הקיר, נותרו שרידי תעלת הבדיקה של בליס ודיקי, שקרסה במהלך המאה האחרונה. קיר 2061 הוא מסגרת למילוי שהיה בתשתית הפנימית של המגדל. בחלק הצפוני של הפן המערבי (לאורך 2.5 מ') לא שרדו אבני הקיר, אך החציבות בסלע מעידות על התוואי שלו. הקיר נבנה בבנייה יבשה ושרדו ממנו שישה נדבכים (0.55 מ' כל אחד). שני הנדבכים התחתונים נבנו מאבני גזית מהוקצעות בעלות סיתות שוליים וסיתות עדין במרכז פני האבן, ושאר הנדבכים נבנו מאבני גזית בעלות סיתות שוליים וזיז בולט במרכזן. בליס ודיקי סברו שהסיתות השונה מעיד על שלבי בנייה ושיפוץ במהלך השימוש במגדל בתקופת הבית השני, אך נראה כי כל הנדבכים נבנו בשלב אחד והם שונים זה מזה כיוון שהתחתונים היו נדבכי יסוד שלא נראו על פני השטח, ואילו העליונים היו מעל פני האדמה ולכן נבנו על פי השיטה המקובלת בתקופה החשמונאית.
המגדל הושתת על סלע האם, אחרי שחצבו בו ופילסו אותו למשעי. למרגלות הבניין התגלתה מחצבה שככל הנראה ממנה נלקחו האבנים לבניית המגדל. המגדל ניגש בצפונו לחציבה אנכית (1.7 מ' גובה) שיש מעליה ומצפון לה שרידי חומה קדומה, כנראה מתקופת הברזל 2 (ראה להלן). החומה שבה היה משולב המגדל לא השתמרה, אך יש להניח שהיא נבנתה על גבי החומה הקדומה.
בחפירה לא נמצאו רצפות לא מופרעות הניגשות למגדל, ולכן אין כלים ארכיאולוגיים לתארך אותו. סביר מאוד שהוא היה חלק מן ה'חומה הראשונה', שנבנתה על פי יוסף בן מתתיהו בידי המלכים החשמונאים. על פי ספר מקבים א (י:10), יונתן התחיל לבנות את חומת ירושלים, והיא הושלמה בימי שמעון או יוחנן הורקנוס.
 
ביצור מתקופת הברזל 2(?). כאמור, מעל המדרגה החצובה שאליה ניגש המגדל החשמונאי יש שרידי קיר ביצור נוסף (W2082; רוחב 3 מ'; גובה עד 0.8 מ'; איור 8). הפן הצפוני והפן הדרומי של הקיר בנויים מבולדרים גדולים, וביניהם מילוי אבנים במגוון גדלים. הפן הדרומי של הקיר יושב על קו מחצבה הנוחת כ-3 מטרים כלפי המדרון, וגם הפן הצפוני יושב על קו חצוב בסלע. החציבה הפונה צפונה טויחה בחלקה המערבי.
במבט ראשון נראה כי קיר 2082 הוא חלק מהחומה החשמונאית, עם המגדל התחום בקיר 2061 (לעיל), אולם לאור ההשוואה בין שיטות הבנייה של כל אחד מהם סביר להסיק שהם לא נבנו יחד. המגדל החשמונאי הושתת על הסלע אחרי שהסלע סותת ופולס היטב, ואילו יסודות החומה שמצפונו הונחו על הסלע ללא כל עיבוד, ובחלקו המזרחי אף נותרו כיסי סלע ובהם אדמת טרה-רוסה אדומה. שיטת הבנייה הזאת שונה משיטת הבנייה של המגדל החשמונאי ושל כל אחד מהקטעים שהתגלו מ'החומה הראשונה', ולכן סביר שזוהי בנייה קדומה יותר. צורת הנחת בסיס החומה, והשימוש באבני ענק לתיחומה, מתאימה לבנייה מתקופת הברזל המוכרת ממקומות אחרים בירושלים. נפתח ריבוע בדיקה (1.5×1.5 מ') בליבת החומה בניסיון לתארך את בנייתה, אך לא נמצא בו כל חומר מתארך, לא בעת החפירה ולא בסינון הרטוב שנעשה לאחר מכן. בשלב זה של החפירה אין מספיק נתונים לקבוע חד-משמעית אם אלו שרידי חומת חזקיהו שהקיפה את הגבעה המערבית בתקופת הברזל, או שרידי ה'חומה הראשונה' המתוארכת לימי בית חשמונאי, אך כאמור לעיל, בחינת שיטת הבנייה תומכת בתיארוך הקדום יותר. על פי מיקום החומה הזאת יחסית למגדל החשמונאי סביר שהחומה החשמונאית נבנתה באותו תוואי, על גבי השרידים של החומה הקדומה; גם תיאור חומות ירושלים אצל יוסף בן מתתיהו מחזק השערה זו (מלחמות היהודים ה, ד:2).
 
שטח M
צמוד לקיר הדרומי של בית הקברות הקתולי נפתחו חמישה ריבועים (4×4 מ' כל אחד) במקום שהוערך כי עובר בו קו החומה הביזנטית שבליס ודיקי חשפו. בריבוע המערבי נמצאה הפינה הדרומית-מערבית של אחד המגדלים שהם גילו (מס' 5), וצמוד לפן הדרומי של המגדל נמצאה המנהרה שלהם (0.6 מ' רוחב). קיר המגדל נשדד כבר בעת העתיקה והשתמר ממנו רק נדבך אחד (0.5 מ' גובה). הוא נבנה על תשתית של מלט מעורב באבנים (0.4 מ' עובי) שהונחה על גבי שכבת אדמה עבה שהצטברה על המדרון ומתוארכת לימי הבית השני. ליבת המגדל נבנתה מדבש קל – אבני שדה שאין כמעט חומר מלכד ביניהן. בבסיס המגדל משולבת תעלת ניקוז (0.5 מ' עומק) המגיעה מתוך העיר ויוצאת אל מחוץ לגבולותיה, אל גיא בן הינום.
 
שטחים H ,J
שני השטחים (J במערב ו-H במזרח; 6×3 מ' כל אחד) רחוקים זה מזה כ-40 מ' וממוקמים מדרום לקיר טרסה בולט. הטרסה בנויה בין הגבול הדרומי של בית הקברות הקתולי לגבולו המערבי של בית הקברות היהודי (הסמבוסקי), וההערכה הייתה כי היא משמרת את קו החומה הדרומית של העיר.
בשטח J נחשפה על הסלע שכבה של חומר שנסחף במדרון ובה עפר מעורב באבנים ובחרסים מתקופות רבות. במרכז השטח, על שכבת הסחף, נמצא קיר בגובה נדבך אחד שאולי החליף בשלב מאוחר את קו הטרסה שמצפון לו.
בשטח H התגלתה תופעה דומה – שכבת עפר מעורב באבנים ובחרסים (עד 1.8 מ'), ובמרכז השטח קיר נפול. יש להניח שהקיר הוא חלק מהטרסה שהתגלתה בשטח J. המדרון בשטח H תלול מאוד והפרש העומק שלו בין הצפון לדרום הוא יותר מחמישה מטרים. 
בשני השטחים לא התגלו שרידי ביצורים והם מולאו בעפר ונסתמו בתום החפירה.
 
שטח L
שטח זה הוא חתך עמוק (3×14 מ'; 4.5 מ' עומק; איור 9) בציר צפון–דרום, והוא נמצא במדרון התלול שמדרום לבית הקברות הקתולי. מטרת החפירה הייתה לבדוק את תחום השתרעות השטח המיושב בדרום העיר, מחוץ לתחום החומות. בחתך לא התגלו שרידי בנייה אלא רק שכבות עפר ואבנים שמעורבים בהם חרסים רבים מתקופת הבית השני (המאה הא' לפסה"נ–המאה הא' לסה"נ) ומעט חרסים מתקופת הברזל 2ב (בעיקר מן המאות הז'–הו' לפסה"נ), וכן כלי אבן, עצמות בעלי חיים, שברי טיח לבן ומעט שרידי פרסקו וסטוקו. הממצאים האלה נזרקו אל מעבר לחומות העיר בשלהי הבית השני, מהתקופה החשמונאית עד החורבן. השפכים מהחפירה סוננו וכל עצמות בעלי החיים נאספו כדי ללמוד את הרכב התזונה של תושבי העיר העליונה. גם שטח זה נסתם לאחר תיעודו.
 
בחפירה המחודשת במדרון הדרומי של הר ציון נחשפו מחדש ביצורים שהיו מוכרים מחפירות בליס ודיקי, התגלה לראשונה קטע מחומה קדומה, ונחפרו שפכי עפר שהיו מחוץ לחומת העיר. השימוש בתחומי מחקר ובשיטות מחקר שלא היו מפותחים דיים בזמן החפירות שנעשו במאה הי"ט אפשרו לתארך את הביצורים ביתר דיוק. הממצא הנומיסמטי והקרמי מתארך את החומה הביזנטית למאה הה' לסה"נ ומאמת את הזיהוי שלה עם חומת אוודקיה המוזכרת במקור ספרותי בן התקופה – יוהאנס מלאלס. בחינת שיטות הבנייה והשוואתן לקטעי חומה אחרים שהתגלו מאז המאה הי"ט ועד היום מציעות תיארוך קדום לחומה שהתגלתה לראשונה בחפירה, ומקשרות אותה עם העדות של יוסף בן מתתיהו שהחומה החשמונאית נבנתה על שרידי חומה מימי הבית הראשון (מלחמות היהודים ה, ד:2). החפירה בשפכים שמחוץ לקו החומה הדרומית של העיר מעידה כי השטח המיושב לא חרג מגבולות החומה, וכן עשויה ללמד על הרכב התזונה של יושבי העיר העליונה של ירושלים בימי הבית השני. כך מוסיפה החפירה נדבך נוסף לידע הקיים על התפתחותה של ירושלים באזור הר ציון.