בחודש יוני 2008 נערכה חפירת בדיקה בכפר סולם (הרשאה מס' 5442-A; נ"צ 231623/723660), לקראת הרחבת מבנה מגורים. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון ר' זועבי, נוהלה על ידי ג' צינמון, בסיועם של ר' אבו חלף (מנהלה), ר' מישייב (מדידות), מ' הרטל (ייעוץ) ופועלים מכפר קרע.
החפירה נערכה בחלקו המערבי של הכפר, בשולי התל המזוהה עם שונם המקראית, שבו מוכרים שרידים שזמנם למן תקופת הברונזה הקדומה ועד לתקופה העות'מאנית; על פסגתו ומדרונותיו משתרע בית הקברות הקדום של כפר סולם (חדשות ארכיאולוגיות 122). בשטח החפירה (25 מ"ר) נמצאו שרידים המיוחסים לארבע שכבות (איור 1), המתוארות להלן מן הקדומה למאוחרת.
שכבה 1. בשליש הצפוני של ריבוע החפירה נתגלתה שכבת אדמה חומה וכבדה (L107; כ-0.3 מ' עובי). בתוך שכבת אדמה זו נתגלה קיר (W110; איור 2), שכיוונו הכללי מזרח–מערב, הבנוי משורה של בולדרים וביניהם מעט אבני שדה בינוניות וקטנות. בין אבני הקיר נמצאו שברי כלי חרס מתקופות הברונזה הקדומה והתיכונה, המעידים כי היה זה קיר תמך למבנה או למדרגה חקלאית שהוקם לכל המוקדם בתקופת הברונזה התיכונה, אך כנראה לא יאוחר מתקופת הברונזה המאוחרת.
שכבה 2. במערב הריבוע נחשף בחלקו מתקן (L106 ,L102), התחום ממזרח ומצפון בקירות (W112 ,W103), שהמשכו לדרום ולמערב משתרע אל מחוץ לשטח החפירה. במתקן אותרו זו מעל זו שתי רצפות של פסיפס תעשייתי (גודל האבנים בממוצע: 2.0×2.5 ס"מ; איור 3), המעידות על שני שלבי שימוש של משטח דריכה בגת. לאחר שהרצפה התחתונה (L106) נפגעה ונשברה, אולי בעקבות תזוזת קרקע, הונחה מעליה תשתית עשויה טיח לבן מעורב באבני פסיפס לבנות (L111; עובי 0.1 מ'), שנשאה את רצפת הפסיפס העליונה (L102). על גבי רצפה זו נמצאו שברי כלי חרס ממגוון תקופות: החל בתקופת הברונזה הקדומה וכלה בתקופה האסלאמית הקדומה.
קיר 103 (4.5 מ' אורך חשיפה; 0.8 מ' רוחב מרבי) וקיר 112 (1 מ' אורך חשיפה, 0.6 מ' רוחב) נבנו מאבני שדה שביניהן שולבו אבנים מהוקצעות היטב וחוזקו בחומר מליטה אפור ובטיח. תעלות היסוד של שני הקירות נכרו אל תוך קרקע נקייה מממצא ארכיאולוגי. חרסים אחדים שנתגלו בתעלת היסוד (L105) מתוארכים אמנם לתקופת הברונזה התיכונה והמאוחרת, אך רצפת הפסיפס מלמדת כי המתקן וקירותיו הוקמו כנראה בתקופה הביזנטית.
שכבה 3. מעל לשרידי משטח הדריכה נמצאה הצטברות של אדמה ובה אבני שדה קטנות וחרסים מתקופות הברונזה, הברזל, הרומית והביזנטית (L101; עובי 0.37 מ'). אל תוך שכבה זו נבנה קיר שכיוונו הכללי צפון–דרום (W109; אורך חשיפה 2.5 מ', רוחב 0.5 מ'). בעת פירוק קיר 109 נמצאו שברי כלי חרס מן התקופה הביזנטית, המעידים כי אינו מאוחר לתקופה זו.
שכבה 4. על שרידי משטח הדריכה וקיר 109 כיסתה הצטברות של אבני שדה עם מעט אדמה אפורה (L100), שהכילה שברי כלי חרס רבים מכל התקופות המוכרות בתל, וכן חרסים אחדים מן התקופה הממלוכית ושבר של מקטרת מן התקופה העות'מאנית. נראה כי הרבדה זו נסחפה לאחר התקופה הביזנטית ממרכז התל, שממזרח לשטח החפירה, או שהיא הובאה למקום במהלך עבודות עפר מודרניות.