בחודש אפריל 2007 נערכו חפירת בדיקה ותיעוד במבנה בפינה הדרומית-מערבית של הרחובות השלשלת ומשגב לדך בעיר העתיקה בירושלים (הרשאה מס' 5109-A; נ"צ 22212/63157; איור 1), לקראת שיפוץ המבנה. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון מר ע' רישק, נוהלה על ידי ז' עדוי, בסיוע ר' אבו-חאלף (מנהלה), ו' אסמן וו' פירסקי (מדידות), צ' שגיב (צילום שטח), מ' אבישר (זיהוי כלי חרס), נ' כצנלסון (זיהוי כלי זכוכית), א' שור (רפאות זכוכית) וכ' הרש (ציור כלי חרס וזכוכית).
החפירה נערכה בפינה הדרומית-מזרחית של מבנה מימי הביניים; שאר שטחו של המבנה תועד. במבנה (איורים 2, 3) נקבעו שני פתחים, צפוני ומזרחי, הפונים אל כל אחד מרחובות אלה. המבנה שבנייתו איתנה כולל חדר מבוא (E) בצפונו, שני אולמות גדולים (B ,A), הסדורים בציר צפון–דרום והקשורים ביניהם, ושני חדרים קטנים יותר באגף המערבי (D ,C). בקירות המבנה שולבו בשימוש משני אבני בנייה שחוקות ומכוסות פטינה הנושאות סיתות אלכסוני וכנראה גם תווי סתתים, וכן פריטים אדריכליים אחרים שמקורם בבנייה צלבנית. באולמות ובחדרים ניכרים תיקונים אחדים ותוספות בנייה רבות, המקשים על הבחנה בשלבי התפתחותו של המבנה. רצפת המבנה כיום עשויה בטון.
המבנה
חדר המבוא (E; מידות 3.5×4.5 מ') קושר בין הפתח הצפוני לאולם הצפוני. החדר מקורה בקמרון חביתי (איור 4). קשה לקבוע את זמנם של קירות החדר, אך ייתכן כי שתי חנויות הנסמכות אל החדר משני עבריו (G ,F), אשר לא נבדקו, השתייכו בעבר למבנה.
אולם A (איור 4). חדר המבוא נפתח אל האולם הצפוני, שמתארו דמוי האות ר'. הוא כולל חלל מלבני מרכזי (A; מידות 11×14 מ'), שצירו מזרח–מערב, ולאורך ציר זה נקבעו שתי אומנות (11, 12), הנושאות קמרונות צולבים (כ-5 מ' גובה). באולם אפשר להבחין בתוספות מאוחרות המעבות את הקירות (עד 1 מ' עובי) ואת האומנות, אשר נועדו כנראה לחיזוקם ולתמיכה בתקרה. בקיר המערבי של האולם נקבעו ארבע גומחות (0.4 מ' רוחב, 0.3 מ' עומק, 0.5 מ' גובה): שלוש בגובה של כ-1.7 מ' מהרצפה, ורביעית מעליהן, סמוך לראש הקשת; אפשר ששימשו להנחת חפצים כלשהם. בקיר המזרחי נקבע פתח (1.3 מ' רוחב) שמעליו נבנתה קשת. חלקו הדרומי של האולם צר ונקשר אל אולם B. ייתכן שהצרה זו מאוחרת וכי חלל מלבני(?) (H; לא נבדק), הנסמך לאולם ממזרח, השתייך לו בעבר.
אולם B. במקום החיבור בין אולמות A ו-B הותקנו שלוש אומנות (1, 2, 3), שתיים מהן אחוזות (1, 3; איור 5). האולם הדרומי כמעט רבוע (כ-10×10 מ'), ותקרתו בנויה ממערכת של קמרונות צולבים, הנשענים על שתי אומנות מרכזיות (2, 5) ושבע אומנות האחוזות בקירות האולם (1, 3, 4, 6–9). ייתכן שהאומנות האחוזות תומכות בקמרונות של חדרים או אולמות המשתרעים ממזרח לאולם (I), עד לרחוב משגב לדך, ומדרום לו
(J), אך אין אפשרות כיום לבדוק זאת.
באומנות, שהמרחקים ביניהן אינם אחידים, ניכרת בנייה משנית ואפשר להבחין בהן במגוון תוספות. אפשר להבחין בתוספות בנייה מאוחרות גם במקומות נוספים באולם B. הקירות הדרומי והמזרחי עובו באמצעות בניית אבן המסתירה כמעט לגמרי את האומנות המקוריות שלאורכם (איורים 6, 7). בחלקו המזרחי של הקיר הדרומי הותקנה גומחה קשותה שבצדה הפנימי, המזרחי, אפשר להבחין באומנה (9; ר' איור 6). מדרום-מזרח לאומנה המרכזית (5) הוקמה בשלב מאוחר אומנה נוספת (10), הנושאת קשת הנמשכת מזרחה ומתחברת לאומנה 13 (איור 8). קשת נוספת נבנתה בין אומנות 1 ו-2 (איור 9). תוספות בנייה אלו נועדו ככל הנראה, לחזק את האולם ולתמוך בתקרתו. ייתכן כי גומחה מרובעת, א-סימטרית, השקועה בחלקו המערבי של הקיר הדרומי וחסומה באבנים (ר' איור 7), שימשה פתח כניסה שקשר בין האולם להמשך המבנה דרומה ונחסמה בשלב מאוחר.
חדר C (מידות משוערות 3.5×3.5 מ'). פתח הכניסה אל החדר נקבע בפינתו הדרומית-מערבית של אולם A (איור 9). החדר מקורה בקמרון צולב הנשען על אומנות שנבנו בפינותיו. האומנות וקירות האולם עובו בבנייה מודרנית ובתוך החדר הוקמו קירות מחיצה; אי אפשר על כן לשחזר את תוכניתו המקורית ולהבין את הקשר בינו לבין שני האולמות.
חדר D. זהו חדר צר ומוארך (2.9×10.0 מ'), המורכב משני חדרים המחוברים זה לזה: חדר צפוני המקורה בקמרון צולב, וחדר דרומי המקורה בקמרון חבית. לאורך הקיר המערבי של החדר הדרומי נבנה קיר מאוחר שנועד כנראה לתמוך בתקרה בצד זה. בחלקו הדרומי של הקיר נבנתה גומחה (1.1 מ' רוחב, 1.4 מ' עומק, 2.0 מ' גובה). תוכניתו הייחודית של חדר D וקמרון החבית, השונה משיטת הקירוי בשאר המבנה וכן מפלסו, הגבוה מזה של אולמות A ו-B, מעידים כי זהו מבנה נפרד ממבנה האולמות וכי נקשר אליו בשלב מאוחר.
החפירה
החפירה (כ-15 מ"ר; איורים 10, 11) נערכה לאחר הסרת רצפת המבנה בגומחה שבפינתו הדרומית-מזרחית של אולם B ונתגלה בה חלק מחדר שהותקן בתוך הגומחה. בצפון ריבוע החפירה נחשף לרוחב כל הריבוע קיר (W1) שצירו מזרח–מערב, שהשתמר לגובה שני נדבכים לפחות, נבנה משני פנים של אבני גוויל בינוניות עם מילוי של עפר ואבנים קטנות; בקיר נקבע פתח שבו הונחו שתי אבני סף (1.1 מ'; איור 12). בפינה שיצר קיר 1 עם הקיר המזרחי של אולם B נחשף מתקן עגול (L102; קוטר 0.9 מ', כ-0.7 מ' גובה השתמרות) שנבנה מאבני שדה קטנות ובינוניות; אבנים אחדות התמוטטו במהלך החפירה. אל המתקן וקיר 1 ואל הקירות הדרומי והמזרחי של הגומחה ניגשות זו מעל זו בהפרש גבהים של 0.4 מ', שתי רצפות גיר לבן-צהבהב (F2 ,F1; כ-0.1 מ' עובי). מצפון לחדר נחשף קטע קטן מרצפה דומה (F3), שהונחה במפלס זהה לזה של רצפה 2 וניגשה לפן הצפוני של קיר 1.
מתחת לרצפה 2, התחתונה, ולמתקן נמשכת ממערב למזרח תעלה (L107; אורך 2.5 מ', רוחב 0.20–0.25 מ', עומק 0.4 מ'), הבנויה מאבני שדה קטנות ובינוניות ומטויחת בטיח אפור; התעלה משופעת מזרחה וקשה לקבוע אם היא נמשכה מתחת לקיר המזרחי של אולם B. ניכר כי התעלה מולאה באבנים ודופנותיה שוברו בחלקה המזרחי כדי לאפשר את הקמת מתקן 102 (איור 12). דומה על כן כי התעלה הוצאה מכלל שימוש עם הקמת הגומחה ובה החדר עם המתקן העגול המקובע ברצפתו.
במילוי שבין שתי הרצפות (L104) ובזה שמתחת לרצפה 2 (L105) נמצא ממצא מעורב של כלי חרס ממגוון תקופות. הממצא כלל קערה מתקופת הברזל (איור 1:13); קערה (איור 2:13) ורעף (איור 3:13) מן התקופה הרומית הקדומה; קערות (איורים 4:13–7; 1:14–12) ופכים (איור 13:14–15) משלהי התקופה הביזנטית–ראשית התקופה האסלאמית הקדומה; וכן קערות (איור 4:15, 9, 10), שברי גוף, ככל הנראה של קערות, אחת מזוגגת בפנים ובחוץ (איור 12:5) ושנייה מזוגגת בפנים (איור 13:15), סיר בישול (איור 1:16), פך (איור 4:16) ואמפורות (איור 5:16, 6) מימי הביניים, ככל הנראה מן התקופה הממלוכית. במילוי של מתקן 102 ובעת פירוק קירותיו נמצאו קערות (1:15–3, 5–8, 11), שבר גוף מעוטר בחריטה (איור 14:15), סיר בישול (2:16) וקנקן (איור 3:16), המיוחסים כולם לתקופה הממלוכית. בתעלה 107 לא נתגלה ממצא מתארך.
מאחר שממצא כלי החרס מתחת לרצפה 2 ובין שתי הרצפות דומה, נראה כי הן הוקמו תוך פרק זמן קצר למדי. על זמן הנחתן של הרצפות והקמת החדר בגומחה מעיד הממצא המאוחר ביותר במכלול, שזמנו התקופה הממלוכית. על כך מעידים גם כלי חרס מהתקופה הממלוכית (לא צוירו) וכן צנצנת זכוכית מתקופה זו ששימשה בתעשיית הסוכר (איור 17), אשר נתגלו במילוי האדמה (L101) שכיסה את רצפה 1 העליונה. עדויות אדריכליות מלמדות כי הגומחה מאוחרת להקמת אולם B, אך תאריכו של האולם אינו ברור. מאחר שבקירותיו משולבות אבני בנייה צלבניות בשימוש משני ברור כי הוא מאוחר לתקופה הצלבנית. עם זאת, קשה לקבוע אם הוקם בתקופה האיובית או בתקופה הממלוכית, שבמהלכה נערך תיקון ונוסף החדר בגומחה.