בחודש יוני 2011 נערכה חפירת בדיקה קטנה במגרש פרטי במרכז כפר כנא (הרשאה מס' 6164-A; נ"צ 231840/739055) בעקבות חשיפת שרידים ארכיאולוגיים בתעלות בדיקה. החפירה, מטעם רשות העתיקות, נוהלה על ידי י' אלכסנדר (מדידות, צילום שטח), בסיוע ח' עז אל-דין (מנהלה).
שטח החפירה (כ-50 מ"ר) נמצא ממערב לכביש הראשי של כפר כנא. בחפירות הצלה קטנות רבות שנערכו ב-20 השנים האחרונות במרכז כפר כנא התברר שלאורך התקופות הייתה ההתיישבות בכפר בשלושה אזורים שלכולם נגישות למעיין הכפר. בתקופות הכלקוליתית והברונזה הקדומה והתיכונה התרכז היישוב קרוב מאוד למעיין; בתקופות הברזל, הפרסית, ההלניסטית, הרומית והביזנטית הקדומה היה היישוב מרוכז בגבעה הנמוכה של כארם א-ראס בקצה המערבי של הכפר הנוכחי; בתקופה הביזנטית נושב לראשונה אזור גרעין הכפר הנוכחי והשטח המשיך לשמש גרעין הכפר עד ימינו.
החפירה ממוקמת בין שלושת האזורים שנזכרו לעיל, סמוך לגדת הוואדי שניקז את עודפי המים מהמעיין לכיוון צפון-מערב, לנחל יפתחאל בבקעת בית נטופה. כ-20 מ' ממערב לחפירה נערכה בעבר חפירה קטנה (
חדשות ארכיאולוגיות 121) שנחשף בה קטע דרך שתוארך לתקופות הרומית והממלוכית ועל פי כיוונו נראה כי הוביל מהיישוב בכארם א-ראס למעיין.
הממצא בחפירה היה דל וכלל משטח לא מוגדר של אבנים קטנות שניתן אולי לתארך לתקופה הרומית ושורת אבנים שתאריכה כנראה התקופה הממלוכית. ייתכן מאוד שהדרך עצמה שלא נחשפה בחפירה, עברה מעט דרומה לשטח החפירה.
נפתחו שני ריבועים שנחפרו לעומק של 2 מ' מפני השטח, החלק העליון הוסר במחפרון. החפירה לא הגיעה עד לסלע הטבעי. האדמה שנחפרה הייתה אדמת סחף, כנראה מגאות מי המעיין. נחשפה רצועה של אבנים קטנות מהודקות בעומק של כ-1.5 מ' מפני השטח
(11 מ' אורך, 1.1 מ' רוחב; איורים 1, 2). משטח האבנים נמשך צפונה, דרומה ומערבה מעבר לגבולות החפירה, ואילו צדו המזרחי שמופיע בחפירה הוא קו ישר למדי שגובל באדמת הסחף. במשטח האבנים המהודק נמצאו חרסים זעירים רבים שתוארכו לתקופות הרומית והביזנטית. מפלס המשטח זהה לזה של הדרך שנחשפה בחפירה הסמוכה ואפשר שהוא מייצג מפלס חיים שהיה קשור לדרך.
שורה צרה של אבנים בגודל בינוני שאינה מתקשרת לרצפה או למפלס חיים נמצאה כ-0.3 מ' מעל למשטח האבנים הרומי–ביזנטי (איור 3). בין האבנים נמצאו שבר של קערה מזוגגת ושבר של פך צבוע ביד מהתקופה הממלוכית, המעידים אולי על תאריך שורת האבנים. אפשר ששורת האבנים שימשה לתיחום חלקת שדה.
הממצא המועט מעיד על פעילות בשטח בתקופות הרומית–ביזנטית והממלוכית.