בשול המערבי של הכביש המודרני נפתחו שלושה ריבועים (75 מ"ר). לאחר הסרת ערמות של אבני בזלת שהצטברו כנראה בעבודות תשתית קודמות נחשפה שכבת אבנים הישר מתחת לפני שטח (L205 ,L203 ,L201). רוב האבנים היו אבני בזלת טבעיות, לא מעובדות, במגוון גדלים ומיעוטן היו אבני גיר (איורים 1, 2). שכבת האבנים הייתה מופרעת מאוד ובין מקבצי האבנים היו רווחים רבים. בשוליים הצפוני והדרומי של שכבת האבנים היו פחות אבנים ולפיכך ייתכן שרוחבה היה כ-8 מ' אך החפירה המצומצמת לא אפשרה לקבוע זאת בוודאות. בחתך שנעשה בשכבת האבנים נחשפו בולדרים אחדים גדולים מבזלת שאולי שימשו שולי הדרך העתיקה וכן כמה קטעים של שכבת נתזי אבן בזלת (איור 1: חתך 1–1). הממצא מהחפירה היה דל מאוד וכלל חרסים אחדים קטנים ושחוקים מהתקופה הרומית.

בשול המזרחי של הכביש המודרני נפתחה רצועה (20 מ' אורך, 5 מ' רוחב) בעזרת מחפרון כדי לבדוק אם נותרו שרידים מהדרך הרומית. בהמשך החפירה הידנית נחשפה שכבת סלע אם בזלתית שנוצרה מהפעילות הוולקנית (L216–L213) ועליה אבני בזלת אחדות (איורים 3, 4). נראה שמרבית שרידי הדרך הרומית הוסרו במהלך עבודות תשתית קודמות. מעט החרסים הקטנים תוארכו לתקופה הרומית.
במרחק קצר מהחפירה, כ-45 מ' ממזרח לרצועה שנחפרה, נראית הדרך הרומית היטב על פני השטח (כ-10 מ' רוחב), מרוצפת בלוחות אבן בזלת ובשוליה אבני בזלת גדולות. הדרך כנראה ירדה בשיפוע קטן ממזרח למערב ובבקעת טורעאן נראה שנצמדה לצד הצפוני של הבקעה כדי לשמור על מפלס אחיד ככל האפשר. אי אפשר היה לאשש הנחה זו משום שהדרך לא שרדה ברצועת החפירה.
בריבוע חפירה נוסף שנפתח בשול המזרחי של הכביש, כ-15 מ' צפונה, לא נמצאו שרידים עתיקים מלבד חרסים קדומים אחדים שנמצאו בתעלות הבדיקה המקדימה.