בור המים. לבור (כ-7 מ' אורך, כ-5.5 מ' רוחב, כ-2.85 מ' עומק; איורים 1, 2) מתאר סגלגל. מחציתו הצפונית נהרסה בכלי מכני במהלך עבודות הפיתוח. מתקיני הבור עשו שימוש בחללים קרסטיים שאותם חצבו והרחיבו. טיבו הירוד של הסלע לא אפשר חציבה נוחה וסדורה, בדופנות הבור נותרו שקעים ומהמורות ומשום כך טויחו בשלוש שכבות טיח כמו גם רצפת הבור ותקרתו (איור 3). השכבות התחתונה והאמצעית (כ-3 ס"מ עובי סה"כ) עשויות על בסיס סיד, חצץ אבן דק וגריסי חרס, וצבען אפרפר. שכבת הטיח העליונה היא שכבה דקה (כ-1 ס"מ עובי) של טיח הידראולי חלק ואפרפר, האופייני לימי הבית השני ומוכר במתקנים בסביבה.

מילוי הבור הכיל שפך של אדמה, אבני גוויל גדולות ובינוניות ופסולת בת זמננו. את קרקעית הבור חתמה שכבת מילוי אפרפרה של סדימנט דק גרגר, תוצר המשקעים שנקוו בתחתית הבור.
במילוי הבור נמצאו שברי כלי חרס ספורים שעיקרם קנקנים ופכים מן התקופות העות'מאנית (איור 1:4, 2), האסלאמית הקדומה (איור 3:4), הרומית הקדומה (איור 4:4, 5) והפרסית או ההלניסטית (איור 6:4, 8). קשה לקבוע את תאריכו של הבור על סמך השברים שנמצאו במילוי. אולם בהסתמך על טיב הטיח המכסה את דופנותיו ושכבות היישוב שנמצאו באתר מוצע לתארכו לימי הבית השני, לתקופה הרומית הקדומה.
המתקן החצוב. כ-30 מ' ממזרח לבור המים נחפרה פינתו הדרומית-מערבית של מתקן חצוב שצורתו כנראה רבועה (מעל 2 מ' עומק; איור 5). נוקו ונחפרו הדפנות הדרומית והמערבית של המתקן. המשך חשיפת המתקן לא התאפשר שכן הוא קבור מתחת לכביש פעיל שנמצא מחוץ לשטח החפירה.
במילוי המתקן נמצא שבר יחיד של קנקן מן התקופה ההלניסטית (איור 7:4).
 

שני המתקנים שנחפרו מצטרפים לעשרות המתקנים ולשכבות היישוב העשירות שנמצאו בראש הגבעה, כיום בשטח הפארק המרכזי של השכונה.