מערת קבורה F1. במרכז השלוחה הסלעית הצפונית נחצבה מערה שלה אולם מרכזי שנחצבו בו כוכים. הכניסה למערה מצפון, דרך פתח שהלך וצר (1.7 מ' גובה, 0.7–1.6 מ' רוחב; איור 3). אף שהכניסה נמוכה מפני השטח, לא נמצאו מדרגות. ממערב לפתח נחשפו שני חורים שנוצרו מהמסה טבעית של הסלע. האולם המרכזי (2.5 × 2.9 מ') היה חסום במפולת סלעי גיר. מתחת למפולת נחשפה רצפה מגיר ועליה עפר וחרסים. בחלקו הצפוני-מזרחי של האולם נחשף בור עמידה (F29; עומק 0.2 מ'). בין הכוכים לבין הבור נותר מדף סלע (0.6–0.7 מ' רוחב). בתוך האולם המרכזי נחצבו חמישה כוכים: שלושה למערב (F17 — מידות 0.5 × 1.8 מ', 0.8 מ' גובה; F18 — מידות 0.6 × 2.0 מ', 0.7 מ' גובה; F19 — מידות 0.6 × 2.0 מ', 1 מ' גובה) ושניים לדרום (F21 ,F20; מידות 0.8 × 1.2 מ', גובה 0.8 מ' ו-0.6 מ' בהתאמה). במערה לא נמצאו עצמות, אך נמצאו חרסים אחדים, בהם שברים רבים של קנקנים דמויי שק (ר' למשל, איור 1:4) שלרובם שפת מדף, צוואר זקוף עם נטייה קלה החוצה ורכס בבסיסו, גוף וכתף מצולעים, צמד ידיות על הכתף ובסיס עגול; קנקנים דומים נפוצו ביהודה במאה הא' ובמחצית הראשונה של המאה הב' לסה"נ. כן נמצא נר הרודיאני מקורצף שלו חרטום דמוי קשת (איור 2:4), מטיפוס הנפוץ ביהודה במאה הא' ובמחצית הראשונה של המאה הב' לסה"נ. נוסף על אלה, נמצאו שברים של קנקנים וקערה מהתקופה הביזנטית, וכן קנקן מטיפוס המתוארך למאות הט"ו–הט"ז לסה"נ (איור 3:4), שלו שפה מקופלת חוצה, צוואר מתרחב דמוי קשת, ידיות סרט היורדות מבסיס הצוואר אל הכתף וגוף מעוטר בחריטות של קווים אופקיים וגלים, המתרחב לקראת הבסיס; קנקנים מטיפוס זה נפוצו במרכז ארץ ישראל בתקופה העות'מאנית. מתאר המערה והממצא בה מעידים כי שימשה בתקופה הרומית. קברים דומים היו שכיחים באזור בן שמן בתקופה הרומית (רייך תשמ"ב), וכן באזורים אחרים במרכז ארץ ישראל ובצפונה. הממצא מן התקופות המאוחרות, הביזנטית והעות'מאנית, מעיד על שימוש חוזר ונשנה בחלל המערה לאורך השנים, לא בהכרח לקבורה.

 
מכלול קברים F7. בחלק הצפוני של האתר נתגלה מכלול קברים המונה שלושה קברים חצובים במשטח סלע (F6–F4) שנחתכו בדרך בת זמננו. בקברים לא נמצאו עצמות. בקבר F4 (מידות 0.4–0.6 × 1.8–1.9 מ', 0.6 מ' עומק) ובקבר F5 (מידות 0.5 × 0.7 מ', 0.6 מ' עומק) היו משכב יחיד, שנפגע ונחתך בצדו המערבי, ומשענת חצובה (0.2 מ', 0.1 מ' רוחב בהתאמה) לראש הנקבר. סימני חציבה בחלקם העליון מעידים כי היו חתומים במכסה אבן. בין שני הקברים נמצא קבר F6 (מידות 0.6 × 1.7 מ', 1.1 מ' עומק), ובו משכב מזרחי של קבר מקמר שהוסר לחלוטין בסלילת הדרך שממערב. מצפון למכלול הקברים זוהה ספלול.
 
בקבר F22 (מידות 0.7 × 1.7 מ', עומק 1.2 מ') שבדרום האתר משכב יחיד שכיוונו צפון-מזרח–דרום-מערב; מגרעת בחלקו העליון מעידה שהיה לו כיסוי.
 
קבר F23 (מידות 0.7 × 1.1 מ', עומק 0.9 מ'), כ-10 מ' ממערב לקבר F22, השתמר רע, ובו משכב יחיד שכיוונו מזרח–מערב.
 
מערה F27 (מידות 3.8 × 5.0, עומק 1.8 מ'; איורים 5, 6). תקרת המערה התמוטטה. הכניסה למערה הייתה דרך גרם מדרגות (0.9 × 2.4 מ') בן ארבע מדרגות שנחצב במרכז הדופן המערבית.
 
בור מים F25 (קוטר 2.5–3.8 מ', עומק 0.9–1.3 מ'; איור 7) נחצב בחלקו התחתון בסלע; חלקו המערבי דופן וטויח.
 
כבשן F26 (קוטר 2.5–3.5 מ', עומק 3.4 מ'; איור 8) נחצב ברום הגבעה בסלע קרטון רך. נמצא בו מילוי של אדמה, אפר ואבנים. על דופנות הכבשן נראו סימני שרפה ובתחתיתו נמצא ריכוז גדול של פחמים. כ-1 מ' מעל תחתית הכבשן נתגלתה שכבה ובה שרידי סיד ואפר רב. אפשר להבחין במגרעת, מעין מדרגה (0.4 מ' רוחב מרבי, 2.3 מ' גובה), שהקיפה את הכבשן ושימשה כנראה לתמיכת כיסויו.
 
כבשן F28 (קוטר 2.5–3.4 מ', עומק 1.0–2.1 מ'; איור 9), כ-20 מ' מצפון לכבשן F26. זוהו בו סימני שרפה ובתחתיתו נמצאו שאריות של סיד שרוף. בצדו המערבי אפשר היה להבחין במגרעת (0.2 מ' רוחב, 1.6 מ' גובה) ששימשה כנראה לתמיכת כיסוי הכבשן. כבשני סיד מטיפוס זה שכיחים באזורי השפלה וההר בתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה (כהן תשל"ב; שפנייר תשמ"ט).
 
חציבות בסלע. נחשפו חמש חציבות: F10 (קוטר 1.4 מ', עומק 0.1 מ'; איור 10); F13 (מידות 0.6 × 0.6 מ', עומק 0.01–0.40 מ'); F14 (מידות 0.4–0.7 × 1.0 מ', עומק 0.05–0.10 מ'); F16 (מידות 1.3 × 1.9 מ'); F24 (מידות 2.5 × 2.5 מ', עומק 0.3 מ'). חציבות F13 ו-F14 צמודות. בצדה הדרומי של חציבה F16 נראה שהחלו לחצוב פתח למתקן תת-קרקעי, שחציבתו לא הושלמה.
 
גת F2 פשוטה, מלבנית וחצובה בסלע בציר צפון-מזרח–דרום-מערב. לגת משטח דריכה (1.5 × 1.7 מ', 0.2 מ' עומק; איור 11) ובור איסוף (0.8 × 0.8 מ', 0.4 מ' עומק) והיא מטיפוס שנפוץ ברחבי ארץ ישראל למן התקופה ההלניסטית ועד התקופה האסלאמית הקדומה.
 
ספלולים. על שלוחה, סמוך לחציבה F14, נמצאו שלושה ספלולים עגולים (F11 ו- F12 — קוטר 0.2 מ', עומק 0.2 מ'; F15 — קוטר 0.4 מ', עומק 0.2 מ'). בסביבה הקרובה תועדו ספלולים נוספים (ר' למשל van den Brink et al. 2001), ששימשו כנראה לפעילות תעשייתית חקלאית.
 
ריכוז חרסים. כ-20 מ' ממערב למערת הקבורה F1 נמצא בור טבעי (F30; מידות 1.4 × 1.4 מ', עומק 1 מ') ובו ריכוז חרסים (איורים 12, 13). החרסים מתוארכים לתקופת הברזל 2, המאה הח' לפסה"נ, ובהם קערה שלה שפה דמוית האות S (איור 1:12); קערה שלה דופן ישרה (איור 2:12); קערות מעוגלות (איור 3:12, 4); קערות שלהן שפת מדף נוטה חוצה, גוף מזווה ובסיס טבעת (איור 5:12, 6); שבר קובעת (איור 7:12); בסיס מעוגל של פכית (איור 8:12); קדרות פערוריות גדולות (איור 9:12–11) שלהן שפה מקופלת חוצה שמתחתיה ידיות ובסיס טבעת; נר שלו פיה צבוטה (איור 12:12) ומשקולת (איור 13:12). המכלול מוכר מחפירות שנערכו בסביבה הקרובה (ינאי תשע"ב) ונפוץ באזור מרכז ארץ ישראל ויהודה.
 
האתר נמצא בשטח פתוח בין אתרי יישוב. חלק מן השרידים הפזורים בו – בור המים, הגת וכנראה גם הספלולים – שימשו לפעילויות חקלאיות. המתקנים האחרים שימשו להכנת סיד, לקבורה או למטרות אחרות. תיארוך המתקנים מצביע על פעילות בתקופת הברזל 2, ולאחר מכן בתקופות הרומית, הביזנטית והאסלאמית הקדומה. השלוחה הסלעית בצפון, שעליה התרכזו רוב השרידים, מרוחקת כ-500 מ' בלבד מתל חדיד, שבו נתגלו שרידים מתקופות אלו ומתקופות נוספות (ברנד תשנ"ז; 1998). חשוב לציין את האינטנסיביות שבה ניצלו תושבי האזור את הרכסים הסלעיים שבין האזורים מכוסי הסחף. למשל, על הרכס הצפוני, בשטח של כשמונה דונם נמצאו 14 מתקנים חצובים בסלע. טבעו המיוחד של הסלע המקומי, הנוח לחציבה, הביא לניצולו המרבי לשימושים רבים ומגוונים. החפירה תורמת ממד נוסף להבנת האזור בתקופות הקדומות ומדגישה את הערך הרב של הפניית מאמץ מחקרי לבדיקת האזורים שמחוץ לאתרי היישוב. מחקר שאינו מתמקד באתרי מגורים בלבד מאפשר שחזור של כלל המערכת היישובית בהדגשת הזיקה שבין האדם לסביבתו.