גדרה מוזכרת במקורות בתחום שבט יהודה (יהושע טו:לג; דברי הימים א' ד:כד; בבלי, בבא בתרא צא, ע"ב). הכפר הערבי במקום שמר על השם הקדום בצורה 'קטרה'. כפר זה נזכר אצל גרן, שביקר במקום בסוף המאה הי"ט לסה"נ וזיהה תל קטן ובו באר וסביבה עמודי שיש עתיקים (גרן תשמ"ב:32). בסקרים ובחפירות שנערכו באזור בעבר התגלו שרידי מבנים, קברים, מתקנים ומחצבות המתוארכים למן התקופה הכלקוליתית ועד לתקופה העות'מאנית (עלון 6:1953; קפלן תשי"ג; צפיריס תשכ"ח; לוי תשמ"ח; גוטפלד 1999; ברדה וזבנוביץ 2005; Fischer, Taxel and Amit 2008).

 
חציבות. בצפון שטח החפירה נחשפו ארבע חציבות מעוגלות (L118 ,L116; קוטר 1.20–2.35 מ', עומק 0.3–1.0 מ'; איור 3), שתיים צמודות זו לזו בצד מזרח ושתיים צמודות זו לזו בצד מערב. החציבות ממשיכות צפונה, אל מחוץ לשטח החפירה. בחציבות 116 התגלו גם שתי תעלות חצובות ואבן עגולה שחציבתה לא הושלמה (איורים 4, 5). צמוד לתעלות מצפון נחשפו אבני גוויל קטנות מכורכר. בין אבני הגוויל התגלו שברי כלי חרס, ובהם קדרות (איור 1:6) ופערורים (איור 2:6, 4) מתקופת הברזל (המאות הט'–הז' לפסה"נ); קדרות מהתקופה הפרסית (איור 5:6, 6; המאות הז'–הה' לפסה"נ); קנקן שק מהתקופה הביזנטית (איור 7:6; המאות הה'–הו' לסה"נ); קנקן עזה מהמאות הו'–הז' לסה"נ (איור 8:6); וקדרה מן התקופה העבאסית (איור 9:6). אפשר שמתחילה נחצבו במקום מתקנים מעוגלים, ובשלב מאוחר יותר נחצבו התעלות והונחו אבני הכורכר ובמקום הותקן מתקן (מתקן בורג?).
משפסק השימוש בחציבות 118 (איור 7) הן התמלאו באדמת סחף. באדמת הסחף התגלו פערור מתקופת הברזל (איור 3:6), שברי טבון ושברי זכוכית המתוארכים למן התקופה העות'מאנית ועד לימינו. מעל לאדמת הסחף שהצטברה בחציבות התגלתה פסולת בניין מהתקופה העות'מאנית, הכוללת מתכות, בקבוקי זכוכית, חרסים שאינם אינדיקטביים וכן שבר של לבנה הנושאת חותמת יצרן (איור 8). מן החותמת השתמרו אותיות בשתי שורות: האות B בשורה העליונה והאותיות S. HENR בשורה התחתונה. הכתובת מתאימה לכתובות המופיעות על רעפים שיוצרו במפעל האחרים רו (Roux) ברובע סנט הנרי בעיר מרסיי שבצרפת ('רעפי מרסיי'). רעפים ולבנים שיובאו ממרסיי שימשו בלבנט, ובכלל זה בישראל, במהלך המאה הי"ט והמחצית הראשונה של המאה הכ' לסה"נ (י' ארבל, מידע בעל פה), ורוב הלבנים שיובאו לישראל מתקופה זו יוצרו במפעלם של האחים רו (גורדון תשע"ד: איור 3). לפיכך נראה כי הלבנה נשאה נוסח נפוץ בחותמות המפעל: [REVETES]B ("פטנט רשום") בשורה העליונה ומקום המפעל, ST HENR[Y- MARSEILLE], בשורה התחתונה. לבנים דומות הובחנו בחתך הצפוני של החפירה, מעל החציבות, ונראה שהן חלק מקיר שממנו התמוטטה הלבנה.
ייתכן שהחציבות המעוגלות היו חלק ממחצבה לאבני גולל או לאבני פריכה עגולות. אפשר גם שהחציבות היו חלק ממתקן אחד גדול, שכן ארבעתן נחצבו על ציר אחד בכיוון מזרח–מערב; מהותו של המתקן אינה ברורה. החרסים שנחשפו בחציבות נסחפו למקום, ולכן אי אפשר לתארכם.
 
קירות. במזרח שטח החפירה נחשף קיר (W106; אורך חשיפה 5.9 מ', רוחב 0.8 מ', גובה השתמרות 0.15 מ'; איור 9), שנבנה מדבש לבן מעורבב עם צדפים. הקיר נשבר בחלקו הדרומי. צמוד לחלקו הצפוני של הקיר התגלו אבנים קטנות, שהתמוטטו כנראה מהקיר, ושברי מרצפות. בחתך בדיקה (L107) שנחפר ממערב לקיר התברר כי הוא נבנה על אדמה סטרילית. בחתך ומעל לקיר נחשפו שברי קנקן אגירה מהתקופה העות'מאנית (איור 4:10), שברי רעפי מרסיי ושברי זכוכית, המתארכים את הקיר למן התקופה העות'מאנית ועד לימינו.
בדרום-מערב שטח החפירה נחשף קיר נוסף (W109; אורך חשיפה 21.7 מ', רוחב 0.3 מ', גובה השתמרות 0.1 מ'; איור 11), שנבנה על אדמת חמרה משורה אחת או שתיים של אבני גוויל (0.15 × 0.20 מ') שלוכדו בטיח לבן; הוא השתמר לגובה של נדבך אחד. מעל הקיר התגלו חרסים מהתקופה הביזנטית וכן ממצאים מהתקופה עות'מאנית, ובהם שבר קדרה ממשפחת כלי עזה (איור 1:10), שברי קדרות נוספות (איור 2:10, 3), שבר פך מזוגג ירוק (איור 5:10) ושברי צמידים וחרוז מזכוכית. בחתך בדיקה שנחפר מצפון לקיר נחשפה תחתיתו; לא התגלו ממצאים ולכן אי אפשר לתארך את הקיר. לא התגלו קירות נוספים או רצפות הניגשות לקיר ולכן נראה שהוא תחם חלקת אדמה.