בחודשים יוני–יולי 2009 ובחודשים ספטמבר 2014–ינואר 2015 נערכו חפירות באתר הפסיפס הרומי בלוד, ברחובות החלוץ, יסמין וסטרומה בשכונת נווה ירק, ממערב לכביש 40 ולצומת גינתון, וכמה מאות מטרים מדרום לתל לוד (הרשאות מס' A-7096 ,A-5685; נ"צ 19099/65140), לקראת בניית מרכז מבקרים. החפירות, מטעם רשות העתיקות ובמימון קרן שלבי וייט וליאון לוי, נוהלו על ידי מ' אבישר וא' גורזלזני, בסיוע י' עמרני וא' בכר (מנהלה), ח' טורגה (ניהול שטח וכלי חרס), ע' עד (ניהול שטח ומחשוב), א' יקואל וי' אלישע (ניהול שטחים), פ' גנדלמן (כלי חרס), א' פרץ, נ' דודוב וע' פדידה (צילום שטח), ר' טלגם (ניתוח אומנותי של הפסיפסים), ע' חמו ומ' רטנר (תכנון מרכז המבקרים), ח' כץ (תכנון תצוגה), ס' רוזנברג (שימור פרסקות), חברת Sky View (צילום אוויר), ל' ויינבלום (מחשוב) וד' נעמני (לוגיסטיקה). כן סייעו י' לוי, ע' עזב וע' שדמן (רשות העתיקות), ז' וייס (האוניברסיטה העברית), א' איילון (מוזיאון ארץ ישראל) ור' שואף וה' ברגר (גרפיקה). עבודות השימור שליוו את החפירה נעשו על ידי מנהל שימור של רשות העתיקות: ז' נגר (משמר מומחה), ר' אבו דיאב (ראש מדור פסיפסים), ש' לוינבוים, ש' פריירייך, א' פינקלשטיין, א' רונקין, מ' דיאב, מ' שחדה וא' ענבר (משמרים). בחפירה השתתפו פועלים מביר אל-מכסור ומאזור נחל עירון, וכן סגל וסטודנטים של אוניברסיטת רנמין בבייג'ין (סין) בהנהלת ו' ג'יאן (Wei Jian), בשיתוף עם מכון קונפוציוס באוניברסיטת תל אביב בהנהלת א' סלע. תודתנו נתונה לעיריית לוד ובמיוחד לתושבי שכונת נווה ירק על הסבלנות והסיוע.
פסיפס לוד (The Lod Mosaic 2015) התגלה באקראי במהלך פיקוח על עבודות תשתית בשכונת נווה ירק ועד מהרה נערכו חפירות הצלה באתר (אבישר תשנ"ו; תשנ"ט). הפסיפס, המתוארך לתקופה הרומית (המאה הג' לסה"נ), מצטרף לפסיפסים מוכרים בקרבת מקום (רוזנברג ושביט תשנ"ד:48, איור 5), וכל אלה מעידים כי אזור זה של העיר היה רובע אמיד של וילות ומגורי יוקרה בלוד הרומית (דיוספוליס; ר' Schwartz 1991). בחפירה הראשונה שנערכה בשנת 1996 נחשף פסיפס (9 × 17 מ'; איור 1:1) נדיר ביופיו ובמצב השתמרותו, שעורר עניין רב בארץ ובעולם. בפסיפס כמה שטיחים הבנויים, באיכות יוצאת דופן, מאבנים קטנות במיוחד ובגוונים רבים לרבות אבני פסיפס זכוכית מצופות בזהב. השטיחים עוטרו בדמויות מהחי, חלקן מציאותיות חלקן דמיוניות, בדגמים גיאומטריים ובסצנות ימיות, בהן מפלצות, דגים ואניות (Haddad and Avissar 2003). בתום החפירה ולאחר שהאתר נפתח זמנית לביקורי קהל, כוסה הפסיפס כדי לשמרו. בשנת 2009 הוחלט על הקמת מרכז מבקרים כדי להציג את הפסיפס באתרו, והוא נחשף פעם נוספת לצורך שימור והכנה לסבב תערוכות במוזיאונים בעולם. בד בבד עם הוצאת הפסיפס, הורחבה החפירה לדרום והתגלה פסיפס נוסף, בנוי אף הוא בטכניקה מצוינת ובאיכות גבוהה. מפסיפס זה נחשף חלק קטן, בשטח מצומצם דמוי האות T וחשיפתו לא הושלמה, מכיוון שרובו נמצא תחת רחוב פעיל. בשנת 2014 הוסטה התנועה והרחוב בוטל, כך שאפשר היה להגדיל מאוד את שטח החפירה ולחשוף מכלול מגורים שלו מאפיינים יוקרתיים (איור 2). בחפירה נמצאו כמויות גדולות של חרסים, מטבעות, כלי אבן ומתכת. עוד נמצאו שברים רבים של פרסקו צבעוני, המעידים על קישוט ועיצוב ברמה גבוהה, ופרטי ריהוט וחפצי ערך המעידים על רמת חיים גבוהה המתאפיינת במותרות רבות. פרט לחרסים אחדים מהתקופות הברונזה התיכונה והפרסית, שנמצאו ללא הקשר ארכיאולוגי, התקופה הקדומה ביותר המיוצגת באתר היא התקופה הרומית הקדומה (המאה הא' לסה"נ), שבה שימש האזור למגורים. תקופה זו מיוצגת בפסיפסים איכותיים מאוד שנחשפו חלקית. עוד נחשפו שכבות מהתקופות הרומית המאוחרת, הביזנטית, האסלאמית הקדומה, העות'מאנית והמנדט הבריטי. רצף השכבות הארכיאולוגיות מוצג להלן (טבלה 1).
טבלה 1. רצף השכבות באתר
שכבה 0
|
תקופת המנדט הבריטי (ממצאים אחדים)
|
שכבה I
|
התקופה העות'מאנית המאוחרת (מתקנים אחדים ובורות ספיגה)
|
שכבה II
|
התקופה העבאסית (המחצית השנייה של המאה הח'–ראשית המאה הט' לסה"נ)
|
שכבה III
|
התקופה האומיית (המאות הז'–הח' לסה"נ)
|
שכבה IV
|
שלהי התקופה הביזנטית (סוף המאה הו'–ראשית המאה הז' לסה"נ)
|
שכבה V
|
התקופה הביזנטית (המאות הה'–הו' לסה"נ)
|
שכבה VI
|
התקופה הרומית המאוחרת (המאות הג'–הד' לסה"נ)
|
שכבה VII
|
התקופה הרומית התיכונה (המאות הב'–הג' לסה"נ)
|
שכבה VIII
|
התקופה הרומית הקדומה (המאות הא'–הב' לסה"נ)
|
שכבה VIII. בחלקו המזרחי של שטח החפירה נחשפו שרידים המיוחסים לתקופה הרומית הקדומה — שרידי מבנה בנוי בכיוון כללי צפון–דרום. המבנה נפגע ונשדד בתקופות מאוחרות ולכן השרידים שהתגלו מעטים ואפשר לזהות בהם שלושה חדרים לפחות. חדר אחד, הצפוני, השתמר טוב מאוד, קירותיו הבנויים מאבני גיר טויחו בחלקם הפונה לפנים החדר בטיח לבן. לחדר רצפת פסיפס צבעונית (אדום, שחור, לבן; איורים 2:1; 3) מעוטרת בדגמים גיאומטריים. פסיפס דומה מאוד התגלה בעבר קרוב לאתר (ינאי וארליך תשע"ה:215–217). הפסיפס היה מכוסה בקירות מאוחרים. שני החדרים האחרים זוהו בחתכים בלבד, לאחר שנהרסו כמעט לחלוטין מבנייה מאוחרת. סמוך לחדרים התגלה קטע של רצפה מטיפוס opus signinum (איור 10:1), כנראה חלק ממסדרון שחיבר בין החדרים. במבנה הייתה מערכת תעלות ששרד ממנה חלק תחתון של תעלה. שרידי קירות נוספים שאפשר לשייך לשכבה זו התגלו בחלק הדרומי של שטח החפירה וכן בחלק הצפוני ביותר. מקטעי הקירות שהתגלו השתמרו יסודות בלבד, אך ניכרת בהם בנייה מסיבית מאוד, המצביעה על מבנה או מבנים רחבי ממדים. בהצטברויות לצד השרידים המיוחסים לשכבה זו נמצאו שברי ספלים מאבן, המעידים על קהילה יהודית שחייתה באתר.
שכבה VII. לשכבה המיוחסת לתקופה הרומית התיכונה אפשר לשייך מעט מאוד שרידים והגדרתה נקבעה על סמך הסטרטיגרפיה. לפרק זמן זה אפשר לייחס בניית קיר ארוך ומסיבי מאוד בציר צפון–דרום (איור 11:1) שהשתמר לגובה היסודות, בנוי מאבני גיר גדולות מאוד, מסותתות היטב. הוא נבנה על השרידים של המבנה מהתקופה הרומית הקדומה שתואר לעיל, ואף במקומות מסוימים הובחן כי חתך אותו. על פי בנייתו המונומנטלית, אפשר לשער כי השתייך למכלול רחב ממדים. שני חדרים נוספים מרוצפים בפסיפסים התגלו בחלק הדרומי-מזרחי של שטח החפירה, נראה שהשתייכו לווילה. החדרים בנויים בכיוון צפון–דרום ומתאימים לכיוון בניית האגף הצפוני. רוב קירות החדרים נשדדו עד ליסוד. מדרום לחדרים התגלתה תשתית של ריצוף אריחים, שזוהו בה תשלילים של אריחים שנטבעו בטיח אפור (איור 12:1). אף שלא נמצאו אריחים, אפשר לשער כי הם נעשו מחרס או מאבן. על סמך כיוונם וגובהם של התשלילים המתאימים לאלה של החדרים, אפשר לשייך את התשתית לשלב בניית הווילה.
שכבה VI. נחפר בית אמידים (וילה) שבו שלושה אגפים: שני אגפים סדורים גס בציר צפון–דרום ואגף אחד ממזרח להם. ציר האורך המחבר את האגפים הצפוני והדרומי (42 מ' אורך כולל) לא ישר ולאורכו שבירות אחדות בזוויות קטנות, עדות לכך שהאגפים לא נבנו יחד ושהחלק הדרומי הוא תוספת מאוחרת. עם זאת, נראה שהמבנה שימש תקופה ארוכה ובשלב מסוים כל האגפים שימשו בזמן אחד, עת שהווילה הגיעה לגודלה המרבי. לא תמיד אפשר היה להגדיר את תוואי הקירות, בשל מצב השתמרות ירוד ושוד מסיבי של אבנים. שחזור התוואי התבסס רבות על תעלות שוד שסימנו את מיקום הקירות. בחפירה שנערכה בשנת 2014 הוגדרו קירות (צפוני — 0.8 מ' רוחב, מזרחי — 0.6 מ' רוחב; איור 1:1) שתחמו טרקלין מפואר (triclinium) שנחפר חלקית בשנת 1996. שני קירות מקבילים, אחד תוחם את הפסיפס המרכזי והאחר תוחם את המבנה ממערב, יצרו מסדרון ארוך (2 מ' רוחב; איור 3:1) או אולי סדרה של חדרים ארוכים שתחמו את הטרקלין המרכזי ממערב. הקיר הדרומי של החדר מפריד בינו לבין מבואה (3.5 × 11.0 מ'; איור 4:1) שכיוונה מזרח–מערב, מרוצפת בפסיפסים לבנים שלהם מסגרות מלבניות שחורות שמצב השתמרותם רע מאוד. המבואה הובילה לאגף המזרחי (איור 5:1), שאליו ירדו כנראה בגרם מדרגות שלא השתמר.
מדרום למבואה נחשפה חצר פריסטילית (11 × 13 מ'; איורים 6:1; 4), שבמרכזה הותקן פסיפס ובו מסגרות מלבניות (8 × 9 מ' מידות המסגרת החיצונית) שבתוכן שלושה טורים ושלוש שורות של מדליונים (כ-1.2 מ' קוטר; איורים 5–7) מעוטרים בדמויות מעולם החי ובסצנות ציד וקרבות של חיות זו בזו. בשניים מהמדליונים מוצגת שלישיית דגים ובשניים אחרים — בעלי כנף הפונים אל סל פירות או אמפורה שבה פרחים.המדליונים מסודרים כך שהדמויות פונות לכיוון המסגרת, והמבט אליהם אפשרי מכל נקודה סביב החצר. נראה שהחצר, שניכר בה שיפוע עדין לדרום-מזרח לניקוז מי גשמים, הייתה מוקפת בסטווים (איור 7:1). בסיס עמוד שמתארו מלבני השתמר באתרו בחלק המערבי של החצר, מעל תעלת שוד של סטילובט שלא שרד, ומרמז על עמודים. בסיס העמוד צמוד לבור מים אומיי (איורים 15:1; 8) שנחפר לתוך החצר.למרבה המזל, הבור פגע רק במסגרת ההיקפית של הפסיפס מבלי שגרם נזק לדמויות על גביו. חוליית הבור, שאליה הוצמד מתקן בנוי ומטויח (שוקת או בור שיקוע), נמצאה בזיקה אל ריצוף מסיבי מתקופה זו (להלן) שהונח מעל מילוי שהוציא את הפסיפס מכלל שימוש. אי אפשר לקבוע בוודאות אם היה סטיו בצד המזרחי של החצר, מפני שבור מים נוסף הותקן במקום בתקופה הביזנטית ופגע בפסיפס (איור 9). עם זאת, על סמך סימטריה והקבלה לתכניות מוכרות אפשר לשחזר קירוי. החלק הצפוני-מזרחי של הפסיפס קרס אל תוך בור מים קדום (איור 8:1), וחרסים שנמצאו מתחת לפסיפס הדרומי סייעו בתיארוכו למאה הג' או לתחילת המאה הד' לסה"נ.
האגף המזרחי נחפר חלקית כיוון שנמצא בחלקו תחת מבנים בני זמננו מחוץ לתחום החפירה. יש בו שני חדרים לפחות, המרוצפים בפסיפסים איכותיים. החדרים (כנראה חדרי מגורים, cubicula) היו בשימוש גם בתקופה הביזנטית, לאחר שתכניתם שונתה והרצפות הוגבהו בחלקן. מדרום לחצר הפריסטילית הובחנו שרידי רחוב שהפריד בין הווילה לבין מבנה מדרום לה (איור 9:1); אפשר להבחין בה בשכבות רבות של תיקונים והגבהות, וניכר שהייתה בשימוש זמן רב בתקופות הביזנטית והאומיית ותחילת השימוש בה היה אולי כבר בתקופה הרומית (איור 10).
שכבות V, IV. שרידים מהתקופה הביזנטית התגלו בחלק הדרומי-מזרחי של שטח החפירה — קטעי רצפות עשויים פסיפס לבן גס. על סמך השרידים אפשר למנות שלושה חדרים או מרחבים (איור 13:1), אם כי גבולותיהם אינם ברורים דיים. בהתבסס על שרידי מתקנים שהתגלו בחפירות קודמות, אפשר לשער כי הרצפות קשורות לפעילות תעשייתית. חרסים מהתקופה הביזנטית, שנמצאו בתעלות שוד של הווילה מהתקופה הרומית המאוחרת, מתארכים את פירוק הקירות לתקופה זו.
שכבה III. קטע של פסיפס, באיכות נחותה בהרבה מזו של הפסיפסים הרומיים התגלה מעל מילוי בחלק המערבי של החפירה (איורים 14:1; 11). מעל הפסיפס נמצאו חרסים מן התקופה האומיית. שריד עיקרי מתקופה זו הוא ריצוף אבן מסיבי מאוד שכיסה את רוב החלק הדרומי של האתר (הוסר; לא בתכנית). לאחר שמבני המגורים המפוארים מן התקופות הרומית והביזנטית יצאו מכלל שימוש, השטח מולא בשכבה עבה של אדמה מהודקת ומעליה הונח ריצוף מוקפד מאבני גיר רבועות או מלבניות (איורים 12, 13) המצביע על שינוי בייעוד השטח, ויחד עם בור המים בחלקו המערבי (איור 15:1; לעיל) מתאימים לחצר גדולה או רחוב.
שכבה II. מעל הריצוף משכבה III הובחן קיר דל, בכיוון צפון-מזרח–דרום-מערב, אלכסונית לכל הקירות האחרים באתר (לא בתכנית), שתוארך לתקופה העבאסית ומייצג שלב המבטל את הריצוף. שיוך שרידים נוספים, שנמצאו בחלק המזרחי של האתר, לתקופה האסלאמית, התבסס בעיקר על הסטרטיגרפיה של השרידים, מכיוון שהמילויים וההצטברויות שמעליהם הופרעו ולא נמצאו מכלולי כלי חרס נקיים לתיאורך. חרסים המתוארכים לתקופה זו נמצאו במילויים באזורים הצפוני והמזרחי של החפירה ובבור אשפה, שהושלכה בו כמות גדולה של פכים, קערות, קנקנים ונרות. ארבעה מכלולים נוספים שאפשר לשייכם לשכבה זו נחשפו במזרח שטח החפירה — קירות עבים ואבנים גדולות מאוד סדורות בריבוע. על סמך אופן הבנייה המסיבי של שניים מהמכלולים הוצע לזהותם כביצור ומגדל שמירה (איור 16:1).
שכבה I. התגלו ממצאים אחדים מהתקופה העות'מאנית, בעיקר בורות ספיגה שפגעו בשכבות הקדומות (איור 14).
שכבה 0. בשכבות העליונות של החפירה או בניקוי פני השטח, ללא קשר סטרטיגרפי, נמצאו חפצים אחדים שלהם אופי צבאי, המתוארכים לתקופת המנדט הבריטי, בהם סמל מכומתה של חייל בריטי מגדוד King's Own Scottish Borderers' (ר'
Gorzalczany 2012; איור 15).
בחפירה נחשף בית אמידים מרשים מהתקופה הרומית. נחשפו פריטים רבים המשקפים יוקרה וחיי מותרות ומרמזים על רמת חיים גבוהה — שרידי אופוס סקטילה, שברי פרסקו רבים ופרטים אדריכליים משיש (איור 16). עוד נקבע שהבית, וילה מפוארת שנבנתה בכמה שלבים במהלך המאות הג'–הד' לסה"נ ושימשה תקופה ארוכה, בנוי על מבנה קדום יותר (מהמאות הא'–הב' לסה"נ) שהשתמרו ממנו קירות ורצפת פסיפס מעוטרת בדגמים גיאומטריים. ייתכן שדרי הבית הקדום היו יהודים. זהותם של הדיירים בתקופה הרומית המאוחרת אינה ידועה, שכן לא נמצאו ממצאים המעידים על כך וגם לא מוטיבים אומנותיים חד-משמעיים. בתקופה הביזנטית נבנו במכלול מבנים נוספים, שעקבו חלקית אחרי התכנית המקורית מהתקופה הרומית. שינוי גדול התרחש בתקופה האומיית — השטח כוסה בריצוף מאבנים גדולות והפך כנראה לחלק מרחוב או מחצר גדולה, בזיקה לבור מים. בתקופה העבאסית נבנו קירות עבים באזור המזרחי של החפירה, ייתכן ביצור ובו מגדל שמירה. עוד נמצאו מתקנים אחדים מהתקופה העות'מאנית וחפצים אחדים מתקופת המנדט הבריטי. ממצאי החפירה מצטרפים למידע הקודם על האתר ועל האזור שנחשפו בו בעבר קטעי פסיפס רבים. הגילויים מאפשרים לקבוע שהמבנה המפואר לא היה בודד בשטח, אלא חלק מאזור מגורים אמיד ומבוסס, המאופיין בסממני יוקרה ומותרות כיאה למעמד הגבוה של תושבי דיוספוליס, היא לוד הרומית, בתקופת הזוהר שלה.
אבישר מ' תשנ"ו. לוד – רצפת הפסיפס. חדשות ארכיאולוגיות קה:157–160.
אבישר מ' תשנ"ט. לוד – רצפת הפסיפס. קדמוניות לב:41–43.
ינאי א' וארליך ע' תשע"ה. מבנה פסיפסים וקברים מהתקופה הרומית בלוד-דיוספוליס. ארץ ישראל 210:31–220.
רוזנברג א' ושביט א' תשנ"ד. לוד, נוה ירק. חדשות ארכיאולוגיות ק:46–48.
Gorzalczany A. 2012. A British Mandate Military Bonnet Badge from Archaeological Excavations at Lod, Israel. Strata 30:37–45.
Haddad E. and Avissar M. 2003. A Suggested Reconstruction of one of the Merchant Ships of the Mosaic Floor in Lod (Lydda). International Journal of Nautical Archaeology 32:73–77.
Schwartz J.J. 1991. Lod (Lydda), Israel from its Origins through the Byzantine Period. 5600 B.C.E.–640 C.E. (BAR Int. S. 571). Oxford.
The Lod Mosaic 2015. The Lod Mosaic: A Spectacular Roman Mosaic Floor. New York.