הפגיון (איור 2). להב הפגיון רחב ושטוח (22 ס"מ אורך, 0.5 ס"מ עובי מרבי), שטח פניו חלק ולכל אורכו עובר רכס מרכזי בולט. לפגיון תקע (5.5 ס"מ אורך), ובו שלוש מסמרות בולטות (כ-7 מ"מ אורך). פגיונות דומים נמצאו בקברים רבים מתקופת הברונזה הביניימית, למשל בתל אל-עג'ול (Petrie 1931: Pl. XIX:47; Petrie 1932: Pl. XIII:67) ובאזור (ינאי תשס"ז: איור 14: 78, 79).

 
ראש החנית (30 ס"מ אורך; איור 3) כולל חוד צר (כ-12 ס"מ אורך, 1.5 ס"מ רוחב מרבי), שחתכו מעוין, ותקע, שלחלקו המרכזי חתך עגול ובקצהו חלק דק ומסולסל שלופף כנראה על כת החנית. ראשי חנית דומים נמצאו בכמה קברים, למשל בבית הקברות בבית דגן, אולם רובם כוללים להב שטוח (Yannai and Nagar 2014: Tomb 747) או להב ללא עיבוי (Yannai and Nagar 2014: Tombs 763 and 767). בשני קברים בבית דגן וכן בקבר באזור (ינאי תשע"ו: איור 4: 1, 2) התגלו פגיון וראש חנית יחד באותו הקבר, בדומה לממצא באשקלון.
 
כלי נשק מברונזה הם ממצא נפוץ בקברים מתקופות הברונזה הביניימית והתיכונה. בעבר סווגו קברים אלה כקברי לוחמים, סיווג שמתקיים לגביו דיון מחודש בשנים האחרונות (Kletter and Levi 2016). נראה כי מקורם של שני כלי הנשק שהתגלו בפיקוח בקבר שוחה. קבר זה סמוך לקברים דומים מתקופת הברונזה התיכונה 2 שנחשפו בחפירה של שנת 1991 בשטח D, ולכן אפשר שהוא חלק מקבוצת קברים זו וזמנו תקופת הברונזה התיכונה 2. עם זאת, מבחינה טיפולוגית הפגיון דומה לפגיונות שהתגלו בקברים מתקופת הברונזה הביניימית, ועל כן אפשר גם שזמנו של קבר זה תקופת הברונזה הביניימית וכי הוא חלק מקברים בני תקופה זו שטרם התגלו, הקשורים לשרידי היישוב מתקופת הברונזה הביניימית שהתגלו בשטח F בחפירה של שנת 1991.