בחודשים ינואר ופברואר 2014 נערכה חפירת הצלה ברח' הברזל 11 בשכונת רמת החייל בתל אביב (ח' אל-חדרה; הרשאה מס' 7020-A; נ"צ 184696-788/668264-360; איור 1), לקראת בנייה. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון קבוצת סופרין, נוהלה על ידי א' הדד, בסיוע י' מרמלשטיין וא' בושנינו (בדיקות מקדימות), ג' יטאח (ניהול שטח), מ' שיף (בדיקות מקדימות וניהול שטח), י' עמרני, א' בכר ונ' נחמה (מנהלה), ר' מישייב ומ' קאהן (מדידות ושרטוט), א' פרץ (צילום שטח), ח' בן-ארי (GPS), חברת BMC (צילום אוויר), א' איילון ממוזיאון ארץ-ישראל (ייעוץ במתקני שאיבה קדומים), צ' צוק מרשות הטבע והגנים (ייעוץ במאגרי מים קדומים), א' גורזלזני (הנחיה), פ' ויטו ור' בר-נתן (ייעוץ), נ' זאק (תכניות), ב' אונונה (זכוכית), א' לידסקי-רזניקוב (ציור כלי חרס), ק' עמית (צילום סטודיו), ר' קול (נומיסמטיקה) וא' רזניצקי (מעבדת מתכות). כן סייעו ע' עד, ד' ברקן, מ' עג'מי ומ' סרולניק מרשות העתיקות וא' מואסי מטעם הקבלן.
בח' אל-חדרה, בלב שכונת רמת החייל, נחשפו שרידים קדומים מן התקופות הברונזה הביניימית, ההלניסטית, הרומית המאוחרת, הביזנטית והאסלאמית הקדומה (קפלן תש"י:71; בן-ארי 2012 ור' שם הפניות).
נחפרו 26 ריבועים (איורים 2, 3), ונחשפה מערכת השקיה מן התקופה הביזנטית, הכוללת באר אנטיליה, מאגר מים ותעלה שקישרה ביניהם. מצפון-מזרח לבאר נחשפו שרידי כבשן ותשתית לרצפה שלא שרדה, שחתמה בור ספיגה.
הבאר עגולה (L114; כ-3.3 מ' קוטר פנימי; איור 4) ובנויה מאבני גזית מכורכר (0.2 × 0.4 × 0.5 מ' בממוצע). בדופן הבאר לא נתגלו חריצים או סימני שחיקה. בתוך הבאר נמצאו הצטברויות של חול. החפירה העמיקה עד 4 מ' מראש הבאר (L118; איור 2: חתך 1–1) והופסקה מסיבה בטיחותית. בחלקה העליון של הבאר שתי אומנות (W268 ,W135) שתמכו כנראה בקורות עץ ניצבות שהונחו במגרעות בדופן הבאר. קורות העץ שימשו עוגן לציר שאליו היה מחובר גלגל ששינע את כדי האנטיליה.
מתעלת המים שרד קיר (W110; כ-7 מ' אורך; איור 5), בהשתמרות גרועה, ששימש בסיס לתעלת המים. הקיר, שכיוונו דרום-מזרח–צפון-מערב, בנוי מנדבך אחד של אבני שדה גדולות וביניהן אבני גוויל קטנות. חלקו הדרומי-מזרחי נראה שקוע בקרקע ומעליו הובחנו פיסות של טיח בגוון אפור-ורוד, שכנראה כיסה את דופנות התעלה מבפנים. נראה כי שקיעת קרקע הביאה לקריסה ולהתמוטטות של תעלת המים.
מאגר המים רבוע (8.4 × 8.4 מ'; איור 6), והוא מחולק לשתי בריכות מלבניות שביניהן חוצץ קיר (W137). קירותיו החיצוניים של המאגר (W146 ,W144 ,W128 ,W127; כ-0.7–0.8 מ' רוחב, כ-0.3 מ' גובה השתמרות) בנויים מחומר מליטה אפור מעורב באבני שדה קטנות. בקיר 128 השתמר בחלקו עיבוי (0.3 מ' רוחב) ששימש מעין מדרגה. עיבוי מעין זה אופייני לבריכות מים ונועד לחזק את עמידות קירות הבריכה בפני לחץ המים. הפינות הפנימיות של המאגר מעוגלות; לאורכן ולאורך הדפנות הפנימיות של המאגר הובחנה רולקה — יציקה מעוגלת המונחת בכל נקודות המפגש בין משטח אופקי (למשל רצפה או תקרה) לבין משטח אנכי (למשל קירות), המאפשרת אטימה טובה יותר ומונעת סידוק — עשויה מטיח ורדרד האופייני לתקופה הביזנטית. רצפות הבריכות (F152 ,F124) ניגשות לקירות של המאגר ולקיר המחיצה, והן עשויות מטיח אפור עבה שהונח על גבי טיח ורדרד מוחלק. ברצפה 124 נחפר בור בדיקה קטן (L157; איור 7), והתברר כי לרצפת הטיח תשתית עבה (0.5 מ') של אבני שדה ודבש של חומר גרוס צהבהב, מעורב בשברי זכוכית רבים, שהונחה על קרקע טבעית. במרכז הדופן החיצונית של קיר 146 נבנתה אומנה קטנה. בחלקו הצפוני של הקיר נחשף פתח מוארך ונמוך (L154), ששימש כנראה לניקוז. במרכז הבריכה המזרחית נחשף בור שיקוע עגול ורדוד (L153; כ-0.4 מ' קוטר).
מחוץ למאגר, צמוד לקיר 128, נמצאו באתרם כדי אנטיליה שבורים (L147; איור 8). עוד נחשפו שרידים של שני קירות (W245 ,W216) שיצרו פינה. הקירות שרדו לגובה נדבך אחד הבנוי מאבני גזית מכורכר. צמוד לקיר 128 זוהה בדל קיר שנראה כהמשכו של קיר 245, כנראה שרידי מבנה ששימש לאחסון או למגורים סמוך למאגר המים. כ-4.5 מ' מדרום לקיר 245 נחשף בור אשפה סגלגל קטן, ונמצא בו מצבור של כדי אנטיליה המתוארכים לתקופה האסלאמית הקדומה (L237; איור 9).
בצפון-מזרח שטח החפירה נחשפה תשתית בנויה מאבני שדה בהשתמרות גרועה, כנראה תשתית לרצפה שלא שרדה. התשתית חתמה בור ספיגה קטן (כ-0.5 מ' קוטר; איור 10). מדרום לתשתית נחשף כבשן עגול (איור 11), שבחלקו הדרומי ניכרת בנייה באבני גוויל — חלק מדופנו המעוגלת. מדרום לכבשן ועל גבי אבני הגוויל נמצאו פיח רב וקטע של רצפת גיר לבנה, ועליה שרידים של חומר לבנים אדומות שלא נצרפו. ייתכן כי הכבשן שימש לצריפת לבנים. בכבשן נמצאו מעט חרסים שאי אפשר לתארכם.
ממצא כלי חרס. באתר נמצאו חרסים המתוארכים לשלהי התקופה הביזנטית ולתקופה האסלאמית הקדומה, ובהם כלים המתוארכים למאות הה'–הז' לסה"נ: קדרה (איור 1:12); מחבתות (איור 2:12, 3); מכסה לסיר בישול (איור 4:12); קנקני שק (איור 5:12, 6); קנקני עזה (איור 7:12, 8), שהיו שכיחים במאות הד'–הו' לסה"נ והמשיכו להופיע גם בתקופה האסלאמית הקדומה; בסיסי פכים (איור 9:12, 10) מטין צלהב האופייני לתקופה האסלאמית הקדומה (המאות הח'–הי' לסה"נ); ושברי רעפים (איור 11:12, 12). עוד נתגלה ממצא ייחודי לפעילות של באר האנטיליה — כדי אנטיליה המתוארכים לתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה.
הכלים חוברו בחבל, שיצר 'שרשרת' של כלי קיבול למים, שאותה סובב הגלגל (ר' הבאר לעיל). לכדי האנטיליה לרוב שפה רחבה, אין להם ידיות, אך בחיבור בין צוואר הכלי לגופו יש שקע שנועד לקשירת חבל; לעתים יש לכלי בסיס כפתור שגם הוא נקשר לַחבל (Ayalon 2000). לרוב נמצא רק החלק העליון של כדי האנטיליה, מכיוון שעם שבירתו חלקו התחתון נופל לתוך הבאר ואילו חלקו העליון, שנשאר קשור לחבל, נזרק בקרבת מקום. נמצאו שברים אחדים של כלים המתוארכים לתקופה הרומית המאוחרת–הביזנטית (איור 1:13–6). עוד נמצאו שני מצבורי פסולת של כדי אנטיליה. מצבור אחד נמצא סמוך לקיר המזרחי של מאגר המים (L147; איורים 9, 7:13–10). לכלים אלה שפה ישרה וגוף דו-קוני שבו זיווי חד בחלק התחתון של הכלי (למקבילות ר' מילוא תשס"א: איור 1:5, 2). מצבור שני נמצא מטרים ספורים מזרחה (L237; איורים 10, 11:13–13), ובו שברים של חלקים עליונים של כדי אנטיליה, המתוארכים לתקופה האסלאמית הקדומה (השוו Ayalon 2000:222, Fig. 3:5–6). לכלים אלה שפה ישרה וצוואר צר וארוך; נקודת הקשירה של החבל נמצאת כמעט במרכז הכלי. כלים מס' 11 ו-12 עשויים מטין צלהב. עוד נמצאו בסיסים של כדי אנטיליה, שניים מהם בהקשר שאי אפשר לתארכו (איור 14:13, 15) ובסיס אחד (איור 16:13) מבור האשפה שתוארך לתקופה האסלאמית הקדומה.
ממצא הזכוכית
בריג'יט אונונה
בחפירה נתגלו כמאה שברי זכוכית. שברים אחדים קטנים מאוד ושייכים לכלים מן התקופות הרומית המאוחרת – הביזנטית (איור 1:14–3) , ואילו רוב השברים הם פסולות בית יוצר (איור 4:14–8).
השבר באיור 1:14 שייך לכוס עם בסיס מוצק, אחד מכלי השתייה הנפוצים ביותר במאה הד' לסה"נ. לכוסות אלה שפה מעוגלת ודפנות דקות, אנכיות או קעורות מעט, המעוטרות בחוט אופקי מתחת לשפה שצבעו לעתים קרובות בגוון שונה מזה של גוף הכלי. טיפוס זה יוצר בכמויות גדולות בבית המלאכה לייצור זכוכית בג'למה, המתוארך למחצית השנייה של המאה הד' לסה"נ (Weinberg and Goldstein 1988:60–61, Fig. 4.23, ור' דיון שם). השבר באיור 2:14 הוא חלק עליון של בקבוק עם שפה מעוגלת וחוט בצבע כחול על הצוואר. טיפוס זה של בקבוקים, שלו כמה וריאנטים, היה הנפוץ ביותר במאות הה'–הו' לסה"נ (Barag 1970:193, Pl. 42:20, Type 15:20). השבר באיור 3:14, העשוי מזכוכית בצבע תכלת עם חוט בצבע כחול כהה, שייך למקל בחישה העשוי כסליל מלופף סביב עצמו. חפצים מטיפוס זה נמצאו במכלולים מן התקופה האסלאמית הקדומה ברמה (Gorin-Rosen 2010:254, Pl.10.11:7, 8, ור' שם דיון על ראשיתו של הטיפוס בתקופה הרומית).
השבר באיור 4:14 שייך לבסיס טבעת מעוות. גושים אחדים של זכוכית גולמית (איור 5:14, 6) ושני גושי חומר הכוללים זכוכית (איור 7:14, 8) מעידים אף הם על תעשיית זכוכית. לגושי הזכוכית הגולמית חתך משולש או דמוי טרפז, גונם כחול ירקרק, מרקמם שקוף ואיכותי, והם נקיים מפסולת; נראה כי הוכנו להמסה בכבשן הזגג. הגוש באיור 7:14 כולל שכבה של זכוכית שמתחתיה פסולת; גושים מעין אלה נוצרים בדרך כלל בחלקו התחתון של כבשן לייצור זכוכית. הפריט באיור 8:14 הוא לבנה מן הכבשן שפאה אחת שלה, זו שפנתה ככל הנראה אל פנים הכבשן, נושאת שכבת זכוכית. ממצאים אלה הם פסולת אופיינית מחלקו התחתון של כבשן לייצור זכוכית, ולצד שבר הכלי המעוות הם עדות לייצור זכוכית באתר או בקרבת מקום.
לראשונה נחשפה באר אנטיליה גדולה באזור זה של אגן הירקון. בארות אנטיליה רבות פעלו בארץ-ישראל למן התקופה הרומית ואילך, אך מעטות נחקרו. בארות כאלה מן התקופה הביזנטית נמצאו ביבנה-ים ובתל אשדוד (איילון ודריי תשס"ה:245). לאחרונה נחשפו בארות אנטיליה גם באזור רמלה, אלה מתוארכות לתקופה האסלאמית הקדומה (א' גורזלזני, מידע בעל פה). מי התהום נדלו מהבאר בעזרת מערכת מורכבת, שהופעלה על ידי בהמה, שסובבה מחוץ לבאר מערכת של גלגלי שיניים; אלה סובבו את הציר שאליו נקשרו בשרשרת כדי האנטיליה. הכלים עלו וירדו מתוך הבאר ב'סרט נע', הכלי הגיע לשיא הגובה ועם תחילת הירידה חזרה אל תוך הבאר נשפכו המים אל התעלה, שהייתה בנויה מעל ולצד הבאר, וזו הובילה את המים אל המאגר הסמוך.
ממדי הבאר שנחשפה גדולים, והיא מרוחקת מנחל הירקון כ-150 מ' במעלה גדתו הצפונית. מיקומה אִפשר השקיית שטח חקלאי סמוך, בניצול כוח הכבידה. מממצא כלי החרס אפשר להניח כי הבאר נוסדה במהלך התקופה הביזנטית והמשיכה להתקיים בתקופה האסלאמית הקדומה. רוב החרסים שנמצאו שייכים לקנקני אגירה מן התקופה הביזנטית, ובעיקר לכדי אנטיליה ששמשו בבאר שנחפרה. נראה שמערכת הולכת המים שנחשפה שימשה הן להשקיית השדות והגידולים החקלאיים הן לאספקת מים לשתייה. הבאר יצאה מכלל שימוש לאחר שכנראה נסתמה בחול שהצטבר לתוכה במהלך התקופה האסלאמית הקדומה. ממצא הזכוכית מתוארך ברובו לתקופות הרומית המאוחרת–הביזנטית, ומחזק את תיארוך המכלול. עוד נמצאה עדות לתעשיית זכוכית בקרבת מקום.
אין זה מפליא שבשתי חפירות נוספות שנערכו בקרבת מקום (אלישע תשנ"ח; סעיד 2004) נמצאו כדי אנטיליה, ונראה כי היו שייכים לפעילות של הבאר שנחשפה בחפירה.
איילון א' ודריי י' תשס"ה. מערכת השקיה ביזנטית ביבנה-ים. בתוך מ' פישר, עורך. יבנה, יבנה-ים וסביבתן: מחקרים בארכיאולוגיה ובהיסטוריה של מישור חוף יהודה. תל אביב. עמ' 229–251.
אלישע י' תשנ"ח. תל אביב, ח' אל-חדרה. חדשות ארכיאולוגיות קח:177–178.
ברג ד' תש"ל. כלי הזכוכית בארץ-ישראל בתקופה הרומית והביזנטית. עבודת דוקטור, האוניברסיטה העברית. ירושלים.
מילוא א' תשס"א. מיתקן האנטיליה והשימוש בו בארץ-ישראל בתקופה הרומית והביזנטית לאור המקורות והממצא הארכיאולוגי. עבודת מוסמך, אוניברסיטת בר-אילן. רמת גן.
קפלן י' תש"י . מערת-קברים יהודית קדומה ליד תל-אביב. ידיעות טו:71–74.
Ayalon E. 2000. Typology and Chronology of Water-Wheel (Saqiya) Pottery Pots from Israel. IEJ 50:216–226.
Gorin-Rosen Y. 2010. The Islamic Glass Vessels. In O. Gutfeld. Ramla: Final Report on the Excavations North of the White Mosque (Qedem 51). Jerusalem. Pp. 213–264.
Weinberg G.D. and Goldstein S.M. 1988. The Glass Vessels. In G.D. Weinberg ed. Excavations at Jalame: Site of a Glass Factory in Late Roman Palestine. Columbia, Mo. Pp. 38–102.