החפירה
לאחר הסרת רצפת בטון ומילוי אדמה (כ-1 מ' עובי) בני זמננו מכל שטח החדר המזרחי במבנה נפתח בחציו המערבי של החדר ריבוע בדיקה (3.0 × 3.5 מ'; איור 2). החפירה העמיקה כ-3.5 מ' מתחת לרצפה עד למפלס מי התהום.
 
התקופה הצלבנית (המאה הי"ג לסה"נ)
שלב 1. משלב הבנייה הקדום נחשפו בריבוע הבדיקה שניים–שלושה נדבכים מקיר (W104; איור 3), שנבנה היטב בציר מזרח–מערב מאבני גזית שבמרכזן בליטה האופייניות לאדריכלות הפראנקית. הקיר הושתת על בסיס של דבש (W165), שרק קטע קטן ממנו נחשף. הקיר נמשך למערב (W104 מערב) ולמזרח (W104 מזרח) אל מחוץ לריבוע הבדיקה. ממזרח לריבוע הבדיקה השתמר הקיר לגובה של 20 נדבכים, והוא נמשך עד לקצה המזרחי של החדר המזרחי (8.3 מ' אורך, כ-7 מ' גובה; איורים 2, 4 [צד שמאל], 5); בקיר הותקן חרך ירי שנחסם בבטון בימינו (ר' איור 2; שוטן-הלל, להלן). בריבוע החפירה, מעל שני הנדבכים התחתונים של קיר 104 הובחן סף של פתח (W162; כ-2.8 מ' רוחב ויותר; איורים 3–5) שנבנה מאבנים שטוחות; נראה שהיה זה פתח קשות (שער? שוטן-הלל, להלן).
בריבוע החפירה נחשפה סדרה של רובדי עפר (כ-1.5 מ' עובי כולל) שניגשה אל קיר 104, כמעט עד גובה הסף, וכיסתה את יסודות הדבש של הקיר. בשני הרבדים התחתונים (L164 ,L163) התגלו כמה שברי כלי חרס מהתקופה הצלבנית (המאה הי"ג לסה"נ) ומעט שברי גוף של כלי חרס קדומים יותר, כנראה מהתקופות הרומית והביזנטית. הרובד העליון (L161) כולל עפר יבש בצבע אפור, שמעורב בו ממצא קרמי מועט מהמאה הי"ג לסה"נ, כנראה מפלס חיים.
 
שלב 2. לשלב הבנייה המאוחר בתקופה הצלבנית מיוחסת מפולת של אבני גזית (L159; איור 4) שבמרכזן בליטה ועל חלקן שרידי טיח. המפולת התגלתה בחלק הצפוני של הריבוע, ודומה כי מקורה בהתמוטטות של חלקים מקיר 104 או מקיר סמוך שבנייתו דומה. בדרום הריבוע, ברצועה (0.5–1.0 מ' רוחב) הסמוכה לסף 162, התגלה רובד נוסף של עפר יבש בצבע אפור (L60), שהכיל מעט חרסים מן המאה הי"ג לסה"נ. נראה כי בשלב זה נחסם הפתח בקיר 104 בקיר (W148A). מקיר W148A השתמרו ארבעה נדבכים, שנבנו מאבני גזית בשימוש משני, שבמרכזן בליטה, מטיפוס האופיינת לבנייה הפראנקית, וביניהן אבנים קטנות (איורים 3–5); אפשר שאבני קיר זה נלקחו מחלקה הדרומי של מפולת אבנים 159, ועל כן לא נמצאו אבני מפולת ברצועת העפר היבש (L60) שהתגלתה סמוך לסף 162. אפשר שקיר 148A נועד לחסום קטע בממבנה שנהרס חלקית; דומה כי החסימה נמשכה עד לתקופה העות'מאנית.
 
התקופה העות'מאנית (המאות הי"ח–הי"ט לסה"נ)
שלב 1. מן השלב הקדום בתקופה העות'מאמנית נחשף מילוי של עפר דחוס, לח, בצבע אפור כהה (0.1–0.4 מ' עובי), שחתם ופילס את השרידים מהתקופה הצלבנית. מילוי זה הכיל חרסים מהמאה הי"ח לסה"נ. מעל מילוי זה התגלו קטעים מרצפת אבן.
 
שלב 2. התגלו מילוי עפר (כ-0.3 מ' עובי), ובו חרסים מהמאה הי"ח לסה"נ, ומעליו שרידי ריצוף של אבני גיר מסותות היטב (L150; איור 6). לשלב זה יוחסו שני נדבכי אבנים שהגביהו את קיר 148A (קיר W148B; איורים 4, 5). רצפה 150 ניגשת אל תחתית הנדבך התחתון של קיר 148B.
 
שלב 3. לאורך הצד המזרחי של הריבוע נחשף קיר (W147; איורים 4, 6), שנבנה כנראה בשלב המאוחר ביותר של התקופה העות'מאנית. מן הקיר השתמרו שני הנדבכים התחתונים שנבנו מאבנים מלבניות שסותתו היטב. הקיר נבנה על יסוד של אבני גוויל ומלט קשה, אפור בהיר. היסוד, ששוקע 3 מ' ויותר אל תוך השרידים מהתקופה הצלבנית, כולל קשת תומכת, האופיינית לבנייה בתקופה העות'מאנית (השווה, שטרן 2010: איור 2). אל קיר 147 ניגש ריצוף (L152; איור 6), של אבנים מסותתות היטב, אר נח על מילוי עפר (כ-0.8 מ' עובי) שהכיל חרסים מהמאה הי"ט לסה"נ.
 
סקר אדריכלי
ורדית שוטן-הלל
 
הסקר האדריכלי התמקד בשרידים שהתגלו באתרם, מהם שלושה המתוארכים לתקופה הצלבנית (המאות הי"ב–הי"ג לסה"נ): אבני המוצא של פתח קשות שהותקן בקיר 104, כנראה שער; הקיר המבוצר הנמשך ממזרח לפתח (W104 מזרח); וחרך ירי שהותקן בקיר 104 מזרח. בין שני הקמרונות הצולבים המקרים את החדר הדרומי נבדקה קשת רוחב, המיוחסת לשלב המאוחר לתקופה הצלבנית.
 
התקופה הצלבנית
פתח קשות (איורים A:1 ו-5). משני צדי הפתח החסום בקיר 104 הובחן קו התחלת קשת של פתח רחב (2.94 מ' רוחב). על סמך אבן בסיס הקשת שבצד מערב נראה שהייתה זו קשת מחודדת, שנבנתה מאבנים דמויות טרפז שבמרכזן בליטה (איור 7).
 
קיר מבוצר (W104; איורים 1:B ו-5). חלקי הקיר שממזרח וממערב לפתח הקשות השתמרו היטב ונבנו מאבני גזית שבמרכזן בליטה. האבנים מלבניות (0.33 × 0.40–0.70 מ'; איורים 8, 9), ולהן בליטה מרכזית שקצותיה משופעים באלכסון להגברת הטלת האור והצל על הקיר. אבנים אלה אופייניות לבנייה בעכו ואפשר למצוא אותן במבנים נוספים בעיר, למשל בחזית המערבית של בורג' א-סולטאן בח'אן א-שווארדה ובמתחם ההוספיטלרים, במעבר שבין אולם השירותים לאולמות הצפוניים.
 
חרך ירי (איורים 1:C, איורים 5, 10). חרך הירי (1.7 מ' גובה השתמרות) בקיר 104 מזרח מרוחק 2.7 מ' ממזרח לפתח. חלקו העליון לא השתמר ונראה כי נדבך האבנים שמעליו שייך לשלב מאוחר יותר. נראה שחרך ירי זה הוא אחד מתוך חמישה חרכי ירי שתועדו בתכנית עכו הצלבנית של קסטן (Kesten 1993).
 
הקיר הרחב והאיתן (W104) שנבנה מאבני גזית שבמרכזן בליטה ובו שולב חרך ירי שייך למבנה מבוצר האופייני בברור לאדריכלות הפראנקית. נראה כי קיר 104 הוא הקיר הצפוני במבנה 52, שמופיע בשתי מפות משוחזרות של הרובע הגנואזי בתקופה הצלבנית (1104–1291 לסה"נ; Benvenisti 1970:99; Jacoby 1979). מבנה זה ומבנה דומה ממערב לו (מס' 44) היו כנראה חלק מרחוב מקורה (Kedar and Stern 1995:109, Plan 2). הכיוון שאליו פונה חרך הירי מלמד שהשטח שמצפון לקיר 104 היה שטח פתוח, ולכן הפתח בקיר הוליך לדרום לתוך המבנה המבוצר. בריבוע שנחפר בעבר מצפון-מזרח למבנה המבוצר נחשפו מעט שרידים אדריכליים מהתקופה הצלבנית, והחשוב ביותר בהם הוא תעלה (טצ'ר 1996), המלמדת שמעליה היה שטח פתוח.
מאפיין חשוב בתכנית העירונית של עכו בתקופה הצלבנית היה החלוקה הפיזית בין הקומונות הימיות השונות לבין המסדרים הצבאיים. כן, בנוסף למתחמים הנפרדים של ההוספיטלרים ושל הטמפלרים, גם לכל אחת מהקומונות הימיות מגנואה, מפיזה ומונציה היה רובע משלה. אפשר שהמבנה המבוצר שקיר 104 היה חלק ממנו שכן בגבול של הרובע הגנואזי במאה הי"ג לסה"נ. על סמך האדריכלות בשטח שנחפר אפשר שהקיר המבוצר שימש קיר מגן חיצוני של מבנה או אזור מוגן היטב וכן סימן את הגבול בין הרובע ההוספיטלרי לרובע הגנואזי במאה הי"ג לסה"נ.
פרשנות זו של הקיר המבוצר מותירה כמה בעיות לא פתורות: מה היה מפלס הרחוב בעת שהשער היה בשימוש? האם השער היה גבוה ממפלס הרחוב ונכנסו אליו בכבש משופע? ומה הייתה תכנית המבנה שמדרום לריבוע שנחפר?
 
שלב מאוחר לתקופה הצלבנית
קשת רוחב (איורים 1:D, איורים 11, 12). בחדר הדרומי התגלתה קשת רוחב שהשתמרה במלואה, המפרידה בין שני קמרונות צולבים. הקשת נבנתה מאבנים מסותתות הבולטות 3–4 ס"מ משטח פני הקמרון. בניית הקשת דמוית רוכסן: האבנים בולטות לסירוגין (כ-8 ס"מ) לשני כיוונים מנוגדים. הקשת צומחת משתי אומנות ששולבו בקירות החדר, המתוארכים לתקופה הצלבנית אך נושאים קמרונות המאוחרים לתקופה זו.
למרות שקמרונות אלה תוארכו בעבר לתקופה העות'מאנית (שטרן ואחרים 2011), ואיתם גם קשת הרוחב שביניהם, יש הוכחה לתיארוך קדום יותר שלהם. באף מבנה מהתקופה העות'מאנית בעכו לא התגלתה קשת רוחב דומה. עם זאת, הקשתות בקומת הקרקע בבורג' א-סולטן (מגדל הסולטן), שבפינה הדרומית-מערבית של ח'אן א-שווארדה, דומות בכמה מאפיינים לקשת הרוחב מהחפירה. כתובת הקדשה מעל הכניסה לח'אן המוקדשת לאל-מלִכּ אל-אשרף סיף א-דין ברסבאי, הסולטן הממלוכי-בורגי' התשיעי של מצרים, מתארכת את הח'אן לשנים 1436-7 לסה"נ (840 להיג'רה; Sharon 1997:31–33). אמנם, בהעדר סקר מפורט של מגדל הסולטן אי אפשר להצביע על בנייה מתקופה זו, אם כי בנייה פראנקית הובחנה בפן המערבי החיצוני של המגדל ובכמה מקומות בפן המערבי הפנימי של המגדל. נראה כי לאחר הרס הקמרון המקורי במגדל, כנראה אחרי נפילת עכו בשנת 1291, נערכו במגדל שינויים משמעותיים, אך ייתכן כי גם מאוחר יותר נערכו בו שינויים. לכן נראה כי יש לתארך את קשתות הרוחב בבורג' א-סולטן ובמבנה שנחשף בחפירה למאה הט"ו לסה"נ ולא לשלהי התקופה העות'מאנית כפי שהוצע בעבר (שטרן ואחרים 2011).
 
סיכום
תוצאות החפירה ותוצאות הסקר האדריכלי מלמדים כי קיר 104 היה חלק ממבנה מהתקופה הצלבנית שלא תוארך עד כה. ייעוד המבנה עדיין אינו ברור, אך בנייתו הטובה, היקף הבנייה, חרך הירי והפתח הרחב כולם מלמדים שקיר זה היה הקיר הצפוני, החיצוני, של מבנה מבוצר, שסימן כנראה גבול בתוך העיר. לכן האזור שמצפון לקיר היה ככל הנראה רחוב או שטח פתוח כמו כיכר. מאחר שלא התגלה מפלס חיים ברור בגובה של סף הפתח בקיר 104 אפשר שהכניסה מהפתח לדרום אל תוך המבנה נעשתה באמצעות כבש משופע או גשרון מעץ. הנדבכים הנמוכים של קיר 104 שנבנו היטב מחזקים גם הם הנחה זו. אפשר גם שאם הייתה רצפה מקורית בגובה הסף אז אבני הריצוף שלה הוסרו בעת שהפתח נחסם ושימשו בשימוש משני במקומות אחרים בעיר. אבני המפולת (L159) וחסימת הפתח קשורים אולי לאירועים היסטוריים מתועדים בעכו כמו למשל מלחמת סבס הקדוש שנערכה באמצע המאה הי"ג לסה"נ (1256–1258 לסה"נ). מאחר שעכו המשיכה לשמש מרכז עירוני עד לחורבנה בשנת 1291 אפשר שהתמוטטות אבני המפולת וחסימת קיר 104 אירעו מאוחר יותר במאה הי"ג לסה"נ. למרות שזו החפירה השנייה במבנה רק חפירות נוספות יספקו תמונה מדויקת יותר של תכנית המבנה וההיסטוריה שלו בתקופה הצלבנית.
אין הסכמה על זמנה המדויק של קשת הרוחב שנבדקה בחדר הדרומי של המבנה. בעוד שיש בממצאי החפירות במבנה כדי ללמד כי היא הוקמה עם שאר המבנה בתקופה העות'מאנית, תוצאות הסקר מרמזים כי אפשר שזמנה קדום יותר. לפיכך, אין בשלב זה אפשרות לתארכה בוודאות.
בתקופה העות'מאנית נערכו שינויים משמעותיים במבנה, המתבטאים בשלושה שלבי בנייה. למרות שקיר 148 מפריד בין שני שטחי החפירה במבנה הרי ששלושה שלבי בנייה אלה זוהו בשני השטחים משני צדי הקיר (שטרן ואחרים 2011). שלבי הבנייה כוללים סדרה של מילויי אדמה ורצפות בנויות היטב המתייחסות לבנייה של הקירות ולתיקונים בהם; נראה ששלבי בנייה אלה לוו גם בבנייה ותיקון של הקמרונות.