נחפרו שתי מערות קבורה מטיפוס מקמר, והממצא בהן מתוארך לתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית (המאות הד'–הו' לסה"נ). עוד נחפר מפלס ובו שברי כלי חרס ופסולת כבשן זכוכית (גורין-רוזן, להלן).

 
מערות קבורה
שתי המערות (F3 ,F1; איור 2) חצובות בסלע הכורכר. הכניסה אל שתיהן מדרום-מערב לצפון-מזרח, אל תוך עומק רכס הכורכר. שתי המערות מטיפוס מקמר, ולהן פתח כניסה, מדרגת כניסה, חדר קבורה ושלושה קברי מקמר, אחד בכל דופן.
 
מערה F1 (איורים 3, 4). בפתח המערה נתגלו שתי מדרגות, בנויות מאבנים בינוניות מסותתות למחצה, ומדרגה נוספת, בנויה מלוחות שיש רבועים. המדרגות מובילות אל חדר קבורה רבוע (L123; כ-2.60 × 2.65 מ'), שרצפתו ודופנותיו טויחו: הרצפה (L126) בלבן והדפנות בלבן-אפור, ועליהן שרידי צבע אדום ועיטורים גיאומטריים בצבע שחור (איור 5). טיח הרצפה ניגש אל המדרגה הבנויה משיש, ומתחבר לטיח הדפנות. בשלוש דפנות נחשפו קברי מקמר חצובים ומטויחים (L115 ,L114 ,L111; מידות ממוצעות 0.9 × 2.3 מ', כ- 1.6 מ' גובה מרבי). חדר הקבורה נמצא מלא במפלסים של אדמת סחף חרסיתית ובאדמה חולית בהירה, משיא גובה המקמרים ועד גובה הקברים, עדות להיותו פתוח תקופה ארוכה. מגובה הקברים ועד הרצפה, נחפרה אדמה חרסיתית שהיו פזורים בה שברי עצמות כיפת גולגולת, שבר עצם ירך ולסת תחתונה, בדרגת התפתחות האופיינית לפרט שגילו 14–16 שנים. ייתכן שהעצמות הפזורות בחלל המבואה מעידות על שוד. חפירת חלל שלושת המקמרים העלתה ממצא המתוארך לשלהי התקופה הרומית ולתקופה הביזנטית (המאות הד'–הו' לסה"נ), ובו שברי כלי חרס, זכוכית, מטבעות ברונזה ושברי עצמות.
בחפירת המקמר הצפוני (L117 ,L111) נאספו חרסים, בעיקר קנקני שק (איור 3:6), מן המאות הה'–הו' לסה"נ, וכן קנקן (איור 5:6) שחלקו העליון נשבר במכוון, ב'קידוח' של חורים קטנים בשני-שליש גובה הכלי (שיא רוחבו). עוד נמצאו שני מטבעות ברונזה, אחד מתוארך אולי למאה הד' לסה"נ (ר"ע 157666) ושני הוא פנטנומיום של יוסטיניאנוס הא' (551–560 לסה"נ, מִטבעת אנטיוכיה; ר"ע 157665). שברי העצמות מקבר זה מייצגים לפחות 14 פרטים, מהם שני ילדים שגילם 2–10 שנים, ו-12 פרטים בוגרים. על פי לסתות תחתונות וסגירה של אפיפיזות בעצמות הירך, אפשר לזהות שני פרטים שגילם 18–25 שנים, פרט שגילו מעל 30 שנים, פרט שגילו 25–40 שנים ו-8 פרטים שגילם מעל 20 שנים. חמישה מהם זוהו כפרטים ממין נקבה ושניים ממין זכר.
בחפירת המקמר המזרחי (L116 ,L114) נאספו חרסים, בעיקר קנקני שק. בממצא העצמות שברי כיפת גולגולת, שיניים ועצמות פוסטקרניאליות. חלק מהעצמות נמצאו בארטיקולציה אנטומית המעידה על קבורה ראשונית. הפרט הונח בכיוון כללי צפון–דרום, ראשו בצפון. יתר העצמות נמצאו פזורות, והן מייצגות לפחות שישה פרטים: שני ילדים שגילם 2–5 ו-5–10 שנים, פרט ממין זכר שגילו מעל 60 שנים, שני פרטים ממין נקבה שגילם מעל 19 שנים ופרט שמינו אינו ידוע וגילו מעל 19 שנים.
בחפירת המקמר הדרומי (L124 ,L115) נאספו חרסים, בעיקר קנקני שק. ממצא העצמות מקבר זה מייצג לפחות תשעה פרטים, מהם שלושה תינוקות ופעוטות, שגילם: אחד 0.5–2.0 שנים ושניים 2–5 שנים, וכן שישה פרטים בוגרים, שגילם: אחד 25–40 שנים, אחד מעל 50 שנה, וארבעה מעל 19 שנים. מבין הפרטים הבוגרים זוהו לפחות ארבעה פרטים ממין נקבה ושני פרטים ממין זכר.
 
מערה F3 (איורים 7, 8). בפתח מערת הקבורה נתגלו שתי שכבות של טיח לבן (1 ס"מ עובי ממוצע כל אחת), ובו שברי זכוכיות ופחם. הטיח נמשך לדופן חדר הקבורה ומחפה מדרגה אחת שירדה אל מרכז רצפת החדר. החדר רבוע (L107; כ-2.2 × 2.3 מ'), ולו רצפת פסיפס לבנה (L121; גודל אבנים ממוצע 3 × 3 ס"מ). על דופנות חדר הקבורה אותר טיח לבן שחיפה את כולו, ובו כתמים של תוספת פחם או חומר אורגני אחר. בשלוש דפנות נחשפו קברי מקמר חצובים ומטויחים (L110–L108; מידות ממוצעות 0.65 × 1.90 מ', כ-1.5 מ' גובה מרבי).
חדר הקבורה נמצא מלא בשברים של טיח וסלע כורכר, תוצאה של קריסה של תקרת המערה (L104). בין השברים נאספו שברי כלי חרס המתוארכים לתקופות הברזל, למשל קדרה (איור 2:6), הפרסית, הרומית והביזנטית, וכללו בעיקר שברים של קנקני שק. כן נמצאו פזורים שברים של לוחות אבן כורכר מלבניים ושטוחים (גודל ממוצע 0.40 × 0.65 מ'). ייתכן ששברי לוחות כיסוי הקברים בחלל המבואה מעידים על שוד. מעל רצפת הפסיפס נחפרה אדמה חולית בהירה (0.15 מ' עובי ממוצע). חפירת שלושת המקמרים העלתה ממצא המתוארך לתקופות הרומית והביזנטית (המאות הד'–הו' לסה"נ), שכלל חרסים, זכוכית, מטבעות ברונזה, תכשיטי מתכת ושברי עצמות. בחפירת המקמר הצפוני (L119 ,L108) נמצאה אדמה חולית בהירה ושברים של לוחות הכיסוי. בחפירת המקמר המזרחי (L120 ,L109) נמצאו חרסים, בעיקר קנקנים, וכן שבר של צמיד מתכת (איור 1:9) ושבר של עגיל כסף (איור 2:9). שברי העצמות מקבר זה מייצגות לפחות שני פרטים שגילם 20–30 ומעל 19 שנים. לפחות אחד הפרטים זוהה כפרט ממין נקבה, מין הפרט השני אינו ידוע.
בחפירת המקמר הדרומי (L118 ,L110) נמצאו חרסים, בעיקר קנקנים, ושלושה מטבעות ברונזה: אחד של קונסטנטינוס הא' (לאחר מותו, 337–341 לסה"נ, מִטבעת ניקומדיה; ר"ע 157667), שני מתוארך כללית למאה הד' לסה"נ (ר"ע 157668) ושלישי בשנים 383–395 לסה"נ (ר"ע 157669). כן נמצא צמיד מתכת (איור 3:9). שברי העצמות מקבר זה מייצגות לפחות פרט אחד ממין זכר שגילו מעל 19 שנים.
 
כלל הממצא שנאסף ממערות F1 ו-F3 מתוארך לתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית. טיפוס הקבורה זהה לשאר מערות הקבורה שנחפרו בבית הקברות בכפר שמריהו, ובמבט כללי גם לאלה שהתגלו ברשפון, בתל ברוך, בתל קסילה, בתל ארשף, בהרצליה ב' ו-ג' ועוד (לדוגמות ר' גורזלזני תש"ס; Tal 1995; Tal and Taxel 2015). טיפוסי הממצא הקרמי גם הם זהים לנמצא במערות קבורה באתרים אלה, ומצביעים על נוהג קבורה דומה, דוגמת חלקו התחתון של קנקן השק ממערה F1, שכנראה שימש לקבורה משנית (איור 5:6), ומקבילות לו נמצאו בבתי קברות נוספים (Tal and Taxel 2015: Fig 1.46:1–2; 51–52). ממצאי מתכת, כמו הצמידים והעגיל (איור 9), נמצאו גם הם בבתי קברות אלה (Tal and Taxel 2015: Figs. 1.9:3, 4; 1.15:18; 1.21:12; 1.34:9–14), וכן ממצא זכוכית (גורין-רוזן, להלן).
עצמות האדם מייצגות לפחות 30 פרטים ממערה F1 ושלושה פרטים ממערה F3. למרות מצב ההשתמרות הגרוע, המדגם כלל תינוקות וילדים, ופרטים בוגרים בטווח גילים רחב. לשני המינים ייצוג שווה. חתך דמוגרפי מעין זה אופייני לאוכלוסייה אזרחית רגילה ולפי מספר הנקברים שהונחו בשתי המערות יש להניח שאלו מערות קבורה משפחתיות, כמקובל בתקופה זו.
 
מפלס חיים (F2; איור 3)
ממערב וסמוך לפתח מערת קבורה F1 זוהה מפלס (L106 ,L105; כ-0.4 מ' עובי; איור 3) ובו חרסים המתוארכים לתקופות ההלניסטית, למשל בסיס קערה (איור 1:6), בעיקר קנקנים מהתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית (איור 4:6), וכן פסולת כבשן זכוכית (גורין-רוזן, להלן). מתחת למפלס זה נחשף סלע הכורכר.
 
ממצא זכוכית
יעל גורין-רוזן
 
נמצאו שלושה בקבוקי זכוכית שלמים ושישה שברי כלים (איור 1:10–9), חלקם מקברים F1 ו-F3. כן נמצאו שרידי פסולת של כבשנים לייצור זכוכית ונתזים של זכוכית גולמית. הכלים השלמים מייצגים טיפוסים מוכרים ממכלולי קבורה שנחשפו באזור ומתוארכים לתקופות הרומית המאוחרת–הביזנטית (המאות הד'–הו' לסה"נ). פסולת התעשייה היא מכבשנים לייצור זכוכית גולמית. כבשנים כאלה פעלו באזור אפולוניה ובסביבתה בתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה (רול ואיילון 1989; Gorin-Rosen 2000:54–55; Tal, Jackson-Tal and Freestone 2004; 2008).
 
כלי הזכוכית. נמצאו בקבוק אחד תמים (איור 2:10), בקבוק אחד שלם ששפתו שבורה (איור 1:10), בקבוק שרופא משברים רבים (איור 3:10), וכן שברים של לפחות ארבעה כלים: שלושה בקבוקים (איור 4:10–7; ייתכן שבסיס 7 ואחת השפות שייכים לבקבוק אחד) וצנצנת או פך שלו שפה רחבה (איור 8:10, 9; שני פריטים אלה שייכים כנראה לכלי אחד). לשלושת הבקבוקים מאפיינים דומים, ונראה שמקורם בבית מלאכה אחד ואולי אף נעשו בידי אמן אחד. הם מאופיינים בשפה רחבה יחסית, מעוגלת באש המחוברת לגוף או ממשיכה צוואר שיוצא מהגוף. הגוף קטן ביחס לרוחב הצוואר ולגובהו. בשלושת הכלים אין צוואר מוגדר. הבסיס דחוף פנימה ואין עליו צלקת. כלים דומים מאוד נמצאו בקברים בבית הקברות בתל ברוך שזוהו עם האוכלוסייה השומרונית (Jackson-Tal 2015).
בקבוק מס' 1 עשוי מזכוכית כמעט חסרת צבע עם תת-גוון ירקרק-צהבהב, מכוסה בליה כסופה, ססגונית ומאכלת. הבקבוק קטן וגוצי, ולו שפת משפך רחבה מעוגלת באש, המחוברת הישר לגוף כדורי-אגסי. הדופן דקה מאוד. באזור הרחב של הגוף ארבע שקערוריות רדודות שנעשו בלחיצה קלה של הגוף כלפי פנים הכלי. עיטור זה מוכר בעיקר בכלים סגורים המתוארכים לתקופה הרומית המאוחרת ולראשית התקופה הביזנטית. כך למשל, כלים דומים המכונים צנצנות בהונות נמצאו בקברים בתל ברוך (Jackson-Tal 2015:61, Pl. 1.51:3, 4, ור' שם הפניות רבות נוספות). בקבוק דומה מאוד בצורה, באופן עיבוד השפה ובעיטור נמצא בקבר בח' אל-ניענה שתוארך לשלהי התקופה הרומית המאוחרת ולראשית התקופה הביזנטית, המאות הד'–הה' לסה"נ (Gorin-Rosen and Katsnelson 2007:94–95, Fig. 9:3).
בקבוק מס' 2 תמים, עשוי מזכוכית בגוון כחלחל-ירקרק בהיר, מכוסה בליה כסופה וססגונית שיצרה עכירות, ומעט בליה חולית. לבקבוק שפה זקופה מעוגלת באש לא אחידה, בליטה החוצה מתחת לשפה, מעין פחיסה של השפה כלפי הצוואר שיצרה כפל גלי רדוד, צוואר גלילי רחב וגוף כדורי.
בקבוק מס' 3 מורכב משברים רבים במצב השתמרות שונה. הבקבוק מזכוכית בגוון כחלחל-ירקרק בהיר מאוד, מכוסה בליה כסופה, ססגונית, מאכלת בחלקה. שפת הבקבוק מעוגלת באש, משפכית מאורכת, בהמשכו של צוואר גלילי רחב. הגוף כדורי-אגסי. בקבוקים דומים מאוד למס' 2 ו-3 נמצאו בתל ברוך, שם צוין במפורש שהם חסרי צלקת מוט זגג, בדיוק כמו הבקבוקים מכפר שמריהו (Jackson-Tal 2015:67, Fig. 1.54:2, 3, ור' שם הפניות נוספות).
בקבוק מס' 4 עשוי מזכוכית בגוון ירקרק-כחלחל בהיר, מכוסה בליה כסופה וססגונית. לבקבוק שפת משפך בדומה לבקבוק מס' 3. השפה מעובדת ברישול.
לבקבוקים מס' 5 ו-6 שפת משפך רחבה, המעוטרת בחוטי זכוכית דקים כחולים. שני הבקבוקים דומים מאוד, ייתכן כי הם שייכים לכלי אחד: מס' 5 מזכוכית בגוון ירקרק-כחלחל בהיר, מכוסה בליה כסופה וססגונית. מס' 6 מזכוכית בגוון כחלחל-ירקרק ומעוטר בחוטים כחולים, החוט העליון עבה יותר מהחוטים הכרוכים תחתיו. בקבוקים בינוניים וגדולים שלהם שפת משפך רחבה המעוטרת בחוטים מוכרים היטב ממכלולים המתוארכים לתקופה הרומית המאוחרת ולתקופה הביזנטית. בסיס מס' 7 עשוי זכוכית בגוון ירקרק בהיר, מכוסה בליה כסופה. הבסיס דק מאוד, דחוף פנימה, ללא צלקת. ייתכן שהוא שייך לאחד הבקבוקים או שמקורו בכלי נוסף.
כלי מס' 8 — בקבוק, צנצנת או פך — עשוי מזכוכית בגוון ירוק-זית, מעוטר בחוטים כחולים ומכוסה בליה כסופה, זהובה וססגונית. לכלי שפה רחבה, מקופלת פנימה בלא אחידות וצוואר קצר ורחב. התחלת הכתף רחבה ומעוטרת בחוטים בגוון כהה מגוון הכלי. השפה שבורה בצד אחד וייתכן שלכלי הייתה ידית רחבה שהופכת אותו מבקבוק או צנצנת לפך שלו ידית. לצנצנות יש לרוב קפל פתוח מתחת לשפה והן מעוטרות במגוון אופנים. צנצנת שלה שפה עם כפל פתוח, המעוטרת בחוטים על הגוף, נמצאה בבית הקברות בתל ברוך (Jackson-Tal 2015:61, Fig. 1.51:2). הפרופורציות של השפה והכתף מזכירות בקבוקים גדולים שלהם שפת משפך רחבה, ללא עיטור, שנמצאו בבית הקברות בח' אל-ניענה במכלולים שתוארכו לשלהי התקופה הרומית המאוחרת ולראשית הביזנטית (המאות הד'–הה' לסה"נ, Gorin-Rosen and Katsnelson 2007:100–101, Fig. 12:1, 2). בסיס מס' 9 נמצא עם שפה מס' 8. לאור הגוון הייחודי הדומה בשני השברים, יש להניח שמקורם בכלי אחד. הבסיס דחוף פנימה וקעור, ושבור במרכזו.
 
פסולת כבשנים. נמצאו נתזים של גושי זכוכית גולמית במגוון צורות וגדלים (ב-L106 ,L105 ,L101; איור 1:11–15), שעל חלקם שרידים מדופן הכבשן. לרוב הנתזים חתך משולש. הזכוכית ברובה בגוון ירקרק-כחלחל או ירקרק בהיר. שלושה שברים כוללים גם זכוכית בגוון חום צהבהב (איור 2:11, 8, 13). הגוון הירקרק-כחלחל שולט בממצא, וזהו הגוון השולט בכבשני הזכוכית שנחפרו באפולוניה ובבית אליעזר. זכוכית חומה צהובה שעשויה במכוון הופקה לרוב בכבשנים נפרדים. זכוכית חומה צהובה שנמצאת בשבר אחד עם זכוכית כחלחלה ירקרקה היא תוצאה של מיקום בתוך הכבשן וחשיפה לריכוזי ברזל או לתהליכי חיזור בשולי הכבשן הרחוקים מהפתח שממנו נכנס האוויר החם אל הכבשן. נתזים במגוון גדלים נאספו ונמכרו לפי משקל להתכה חוזרת בכבשן לייצור כלים וחפצים מזכוכית.
כן נמצאו שבר מדופן של כבשן, שעליו שרידי זכוכית ירוקה (איור 16:11), ושברים של לבנים מזוגגות (איור 17:11–19). שבר מס' 17 גדול, שרידי קצה של לבנה מזוגגת, שבו רואים ארבעה צדדים מזוגגים. הלבנה עשויה מאדמת חמרה אדומה, ובה הרבה חומר אורגני שנשרף והשאיר חללים, וכן אבנים קטנות. הדפנות שהיו במגע עם החלק הפנימי של הכבשן נצרפו והזדגגו בזיגוג ירוק-כחלחל. שבר מס' 18 שייך ללבנה מזוגגת שגונה ירוק כהה. לבני בוץ מזוגגות נמצאו בדופנות הכבשנים לייצור זכוכית בבית אליעזר ובפסולת שהייתה סביב הכבשנים (Gorin-Rosen 2000:52), וכן באפולוניה ובאתרים אחרים שבהם נמצאה פסולת כבשנים כאלה. פסולת מסוג זה נמצאה באתרים רבים שנחפרו או נסקרו באזור הרצליה, כפר שמריהו, רעננה וכפר סבא (רול ואיילון 1989). באזור זה היה מרכז גדול מאוד לייצור זכוכית גולמית שמרביתה יועדה לייצוא. פסולת רבה נמצאה בחפירה הסמוכה לרחוב החורש באפולוניה (הדד ואחרים 2015).
 
מחקרי העבר קשרו את בית הקברות בכפר שמריהו לאוכלוסייה השומרונית שחיה ופעלה באפולוניה בתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית. טיפוסי מערות הקבורה ואופי הממצא — קרמיקה, מתכת, זכוכית ותכשיטים — מתאימים לתוצאות חפירות וסקרי העבר בכפר שמריהו ובסביבה, הן בהיבט הקבורה הן בהיבט תעשיית ייצור הזכוכית. לכן, יש לראות בשתי מערות הקבורה חלק בלתי נפרד מבית הקברות השומרוני בכפר שמריהו.