שכבה 3. שרידים משכבה זו, הקדומה ביותר, נמצאו רק בריבוע G4. נמצא מפלס חרסים בתוך אדמה חרסיתית חומה-אפורה ובה כתמי אפר (L121; איור 3). החרסים מתוארכים לתקופה הביזנטית (ר' ממצא כלי חרס, להלן), ובהם שברים של כלי אגירה – קנקני עזה וקנקני שק, כלי בישול – סירים, קדרות ומורטריה, וכלי שולחן – קערות ופכים. עוד נמצאו עצמות בעלי חיים, זכוכית ומטבע המתוארך למאה הד'  לסה"נ (ר"ע 162926).

 
שכבה 2. בין שכבות 3 ו-2 נמצאה אדמה חומה, כמעט ללא ממצאים. בריבוע G4 נתגלה מפלס חרסים המתוארך לתקופה הביזנטית (L113; איור 3), ובו מכלול, דומה לזה שתואר בשכבה 3, המתוארך למאות הה'–הו' לסה"נ. עוד נמצאו עצמות בעלי חיים וממצא זכוכית (שלהי התקופה הרומית – התקופה הביזנטית; ר' נספח זכוכית). בריבוע E4 נתגלה קטע ממבנה בן שלושה קירות (W110 ,W107 ,W106; איור 4), שהשתמרו מהם 1–3 נדבכי יסוד, הבנויים משתי שורות של אבני גוויל בינוניות–קטנות וביניהן אבנים קטנות יותר. בחפירה בתוך המבנה (L105), באדמת חמרה מהודקת, נמצאו בעיקר כלי אגירה, כלי בישול, כלי שולחן, עצמות בעלי חיים, זכוכית ומטבע מהמאה הד'  לסה"נ (ר"ע 162923). מצפון לקיר 107, בגובה נדבך היסוד שלו, נתגלה מפלס חרסים עשיר (L120 ,L108) בתוך אדמת חמרה, ובו בעיקר כלי אגירה, כלי בישול וכלי שולחן, המתוארכים למאות הה'–הז' לסה"נ, וכן שני מטבעות, הראשון מתוארך לשנים 17/18–24/25 לסה"נ (ר"ע 162924) והשני לשנים 351–361 לסה"נ (ר"ע 162925). בריבוע D4 נחשף קיר (W111; איור 5), בנוי משתי שורות של אבני גוויל בינוניות, שהשתמר לגובה נדבך אחד. אל הקיר ניגשת ממערב רצפת טיח גס (L118), המושתתת באדמת חמרה מהודקת שנמצאו בה מעט חרסים. תשלילים של רצפה דומה הובחנו גם ממזרח לקיר (L115), ומעליה נמצאו חרסים, בעיקר שברי קנקנים מן המאות הה'–הז' לסה"נ.
 
שכבה 1. בריבוע D4 נתגלה קטע של קיר (W114; איור 5), הבנוי משתי שורות של אבני גוויל וגזית בינוניות שביניהן חומר מלכד המכיל אבנים קטנות; הקיר, שהשתמר לגובה שני נדבכים, ניצב לקיר 111 משכבה 2 וניגש אליו ממערב. נראה לפיכך שהוא מייצג שלב בנייה מאוחר יותר. אפשר שנבנה ליצירת חלל נוסף בשילוב עם קיר 111, אך ייתכן גם שנועד לחזק יסודות של מבנה שלא שרד או שהמשכו משתרע מחוץ לשטח שנחפר. בכל מקרה, נראה כי בניית הקיר חתכה את רצפה 118 משכבה 2, אך מצב השתמרותה הירוד של הרצפה אינו מאפשר קביעה חד-משמעית בעניין זה.
בריבוע F4 נחשף קטע של רצפה עשויה טיח גס, המושתתת באדמת חמרה כהה (L109; איור 6). מההצטברות (L103), שנמצאה מעל הרצפה נאספו חרסים, בעיקר כלי אגירה, כלי בישול וכלי שולחן, וכן שברי רעפים, זכוכית ומטבע המתוארך לשנים 364–375 לסה"נ (ר"ע 162921). נראה כי שרידים של רצפה זו אותרו גם בריבוע G4 במצב השתמרות גרוע (L104; איור 7). בחפירת רצפה 104 נמצאו חרסים ושבר של כלי משיש, המתוארכים לסוף המאה הד' – סוף המאה הז' לסה"נ, וכן מטבע אומיי, פוסט רפורמי מהמאה הח'  לסה"נ (ר"ע 162922).
 
ממצא כלי חרס
החרסים שנמצאו בשלוש השכבות מתוארכים כללית לפרק זמן אחד, ולכן יתוארו לפי טיפוסים.
 
כלי שולחן. נתגלו בעיקר קערות ופכים. הקערות מיובאות מאזור הים התיכון, ובהן מגוון של קערות פוקאיות (PRSW; איור 1:8, 2) וקפריסאיות (CRSW; איור 3:8, 4). אלו מאופיינות בחומר שגונו כתום מפולם היטב, שפתן מעובה, מחופות אדום וחלקן מעוטרות בעיטור פלסטי קווי בצדן החיצוני והפנימי (Hayes 1972: figs. 71, 82; 2008: fig. 39; Calderon 2010). נמצאו שברים אחדים של פכים, שלהם שפה וצוואר זקוף, מחומר כתום בהיר מפולם היטב וחיפוי בהיר בצדן החיצוני; פכים עשויים מחומר דומה נמצאו באזורי השפלה וההר. כן נמצאו שברים אחדים של פכים מטיפוס FBW.
 
כלי בישול. נמצאו סירי בישול, קדרות בישול, מכסים לכלי בישול ומורטריה. שברי המורטריה שנתגלו בחפירה הם מטיפוס מקומי, שלו שפה מעובה, גוף עבה ועיטור מסורק. טיפוס נוסף שהתגלה הוא מורטריה שיוצרה באזור צפון-סוריה (איור 5:8), שפתה מרובעת, בסיסה שטוח ועבה והחומר בגוון חום-כהה ומכיל גריסים לבנים, חומים, אפורים וכתומים (Calderon 2000:149–150, Pl. XXV:78). הסירים וקדרות הבישול נוצרו מחומר כתום-אדום, ייעודי לבישול באש, ורובם המכריע נמצאו מפוחמים משימוש. לסירי הבישול (איור 6:8, 7) שפה סגורה ולרוב ניצבת (Vincenz and Sion 2007: fig. 2) וגוף כדורי מצולע. לקדרות הבישול (איור 8:8, 9) גוף עמוק ומצולע, ידית אופקית ושפה ישרה, החתוכה לקליטת מכסה (איור 10:8; Vincenz and Sion 2007: Fig. 2).
 
כלי אגירה. נמצאו שברים של קנקני עזה, קנקני שק ואמפורות. קנקני עזה (איור 11:8, 12) מאופיינים בשפה נמוכה, ללא צוואר, כתף מצולעת, גוף צינורי ובסיס חרוטי. קנקנים אלו נפוצו בארץ ישראל במאות הג'–הז' לסה"נ (Vincenz and Sion 2007:25, fig. 3:1–4). נמצאו גם כאלה שלהם שפה נמוכה וניצבת (טיפוסים 1 ו-2; שיאון תשס"ח: איורים 3, 8; Majcherek 1995: pl. 3:1, 2), וכן כאלה שלהם שפה נמוכה המופשלת חוצה (טיפוסים 3 ו-4; Majcherek 1995: pl. 3:3, 4). לקנקני השק (ר' למשל איור 13:8) שפה מעובה ולעתים מופשלת חוצה, צוואר ניצב, לעתים מעובה במרכזו, כתף מצולעת, גופם רחב ובסיסם רחב ולו קימור רדוד. קנקנים כאלו נפוצו בארץ ישראל בתקופה הביזנטית, ונמצאו למשל בח' אל-נענה הסמוכה (שיאון תשס"ח: איור 3). נמצא שבר אחד של קנקן שק (L108; לא צויר), המתוארך לתקופה האומיית, שיוצר במצרים. נראה שקנקני השק וקנקני עזה יוצרו בארץ ישראל, לדוגמה, כבשני יוצר שנחשפו לאחרונה ביבנה (ינאי 2014) ובגדרה הסמוכות, שבהם נמצאו שכבות רבות של שברי קנקנים כאלו. כמו כן נאספו שברים של אמפורות יבוא מאזור צפון אפריקה ומהים האגאי (לא צוירו), המאופיינות בשפה עבה ומופשלת שמתחתיה רכס, בבסיס חרוטי עבה ובחומר בהיר יחסית לכלים המקומיים. כלי היבוא נמצאו עם כלי אגירה מייצור מקומי.
 
נרות. נמצאו שני נרות מקומיים שיוצרו בתבנית (איור 14:8, 15), הנושאים עיטור דמוי אותיות ביוונית וענפי עץ דקל, המתוארכים למאות הו'–הז' לסה"נ (Sussman 2017:103–104, fig. 80).
 
רעפים. נמצאו שברים אחדים של רעפים (לא צוירו), כנראה יבוא מקפריסין.
 
ממצא הזכוכית
בריג'יט אונונה
 
בחפירה נמצאו כ-180 שברים של כלי זכוכית. כמעט כולם היו שברי גוף קטנים מאוד (פחות מ-1 × 1 ס"מ). השברים האינדיקטיביים המעטים תוארכו לתקופות הרומית המאוחרת–הביזנטית. כל השברים שייכים לכלים מנופח, והם עשויים מזכוכית תכלכלה או ירקרקה. הם מכוסים בשכבת בליה כסופה וססגונית ובמשקע חולי. ממצא הזכוכית מן החפירה דומה לזה במכלולים מן התקופות הרומית המאוחרת–הביזנטית מאתרים אחרים בסביבה, כמו ח' אל-ניענה, שם נתגלו קברים ובית מלאכה לזכוכית (Gorin-Rosen and Katsnelson 2007), וח' אל-פתונה (ג'קסון-טל 2007). שישה שברים מתוארים להלן (איור 9).
מס' 1 הוא שבר שפה מופשלת ומקופלת חוצה עם קיפול חלול, השייכת לקערה עמוקה או רדודה עם דפנות מתעגלות. לכל המקבילות המוכרות לכלי זה יש בסיס צינור נמוך (Gorin-Rosen and Katsnelson 2007:79–80, Fig. 2:2).
מס' 2 ו-3 הם שברי שפות זקופות ומעוגלות של בקבוקים, שצווארם על פי רוב גלילי ורחב וגופם גלילי או פחוס (Gorin-Rosen and Katsnelson 2007:140, Fig. 35).
מס' 4 הוא שבר של בקבוק שפיו דמוי משפך ומקופל פנימה. לטיפוס זה צוואר מוארך וכתף שמוטה (ג'קסון-טל 2007: איור 7:3).
מס' 5 הוא שבר של בקבוק גדול ששפתו מעוגלת ופיו דמוי משפך ומעוטר בשלושה חוטים מודבקים אופקית. בקבוצה זו מגוון בקבוקים שנפוצו במאות הה'–הו' לסה"נ (Gorin-Rosen and Katsnelson 2007:100–103, Fig. 13:4).
מס' 6 הוא בסיס טבעת מעובה וחלול, קעור פנימה במרכזו, שהשתמר כמעט בשלמותו; הבסיס השתייך לכוס או לפך. בסיסים מעין אלה נפוצו בתקופה הרומית המאוחרת (Gorin-Rosen and Katsnelson 2007:93, Fig. 8:11).
חשיבותו של מכלול קטן זה בדמיון שלו לכלים מאתרים אחרים בסביבה, ובעיקר לאלו בח' אל-ניענה (Gorin-Rosen and Katsnelson 2007).
 
בחפירה נחשפו שלוש שכבות ובהן ממצא עשיר מן התקופה הביזנטית, וכן חרסים וזכוכית המתוארכים לשלהי התקופה הרומית, לתקופה הביזנטית ולראשית התקופה האסלאמית הקדומה. בשכבה 2, העיקרית, נחשפו קטעי מבנים שהכילו ממצא ביתי, דוגמת כלי הבישול וכלי השולחן. כלי הבישול והשולחן המיובאים וכן חלק מכלי האגירה וחומרי הבנייה, מלמדים על אוכלוסייה מקומית שהייתה בקשרי מסחר עם אזור החוף, אזור מזרח הים התיכון והים האגאי, ועם פנים ארץ ישראל — מוקדי ייצור הזכוכית והחרסים. על סמך הממצא בחללי המבנה ייתכן שהשכבות שנחשפו משקפות שינויים ותוספות לאורך תקופות היישוב. חרס אחד ומטבע, המתוארכים לראשית התקופה האסלאמית הקדומה, הם אולי תוצאה של הרבדה מאוחרת, או מצביעים על המשכיות קצרת טווח בתקופה זו.