נחפר ריבוע אחד ונתגלו קברים מן התקופה האסלאמית הקדומה (המאות הח'–הי' לסה"נ; איורים 2, 3).

בפני השטח (L100) נמצאו כלים המתוארכים למאות הח'–הט' לסה"נ: קערה מעוטרת בצבע ללא זיגוג (איור 1:4), פסולת של בית יוצר; קערה מזוגגת בזיגוג אלקלי על גבי חיפוי לבן, מטיפוס Common Glaze (איור 2:4); סיר בישול פתוח (איור 3:4); קנקן מטיפוס זיר (איור 4:4); ומיכל דמוי רימון עב-דופן (איור 5:4). מתחת להצטברות פני השטח נחשפו שרידים דלים של קיר (W101) שהשתמרו ממנו שתי אבנים מסותתות גס; הפן המערבי שלהן טויח בטיח לבן. לצד הקיר נחפרה הצטברות עפר (L102), ונמצאו בה קערה פשוטה (איור 6:4) ורגל של כלי זואומורפי (איור 7:4) המתוארכים גם הם למאות הח'–הט' לסה"נ.
מתחת להצטברות 102 נתגלה קטע קטן מבית קברות. נמצאו חמישה קברי ארגז בנויים אל תוך החול. דופנות הקברים נבנו אבני גוויל בגודל בינוני, שלושה מהם נמצאו מקורים באבנים שסותתו חלקית לצורך התאמתן זו לזו (L107 ,L106 ,L103; ר' נגר להלן) ושניים נמצאו ללא קירוי (L105 ,L104). חלק מן הנקברים הוזזו ממקומם לשם יצירת מקום לנקברים נוספים. כל הנקברים נקברו בכיוון מזרח–מערב ופניהם פונות דרומה, כמקובל בקבורה מוסלמית (Gorzalczany 2007; Nagar and Arbel 2017). לצד הנקברים לא נמצאו מנחות קבורה, שכן הן אסורות על פי האסלאם. בית הקברות מתוארך לתקופה האסלאמית הקדומה (המאות הח'-הט' לסה"נ) על פי הממצא הקרמי.
 
דוח אנתרופולוגי
יוסי נגר
 
עצמות האדם בקברים נמצאו במצב שימור גרוע, הן נבדקו בשטח החפירה לצורך הערכת מספר הפרטים, גילם ומינם ולאחר מכן נטמנו שוב באתר (שיטות העבודה מפורטות בדוח שבארכיון רשות העתיקות).
קבר 103 מכוסה אבני שדה, בכיוון כללי מזרח–מערב. העצמות, שנמצאו בפיזור לאחר שהקבר נפגע ככל הנראה, אינן מאפשרות לשחזר את מנח הקבורה, והן מייצגות פרט ממין זכר שגילו 50< שנים.
בקבר 104, שכיוונו הכללי מזרח–מערב, נמצאו שרידים של שני פרטים:
1. עצמות שנמצאו בפיזור בקצה המערבי של הקבר, שמקורן אולי מפגיעה בקבר סמוך, המייצגות פרט ממין זכר שגילו 50< שנים.
2. שלד בקבורה ראשונית. הפרט הונח על צד ימין, בכיוון כללי מזרח–מערב, ראש בצד מערב פונה דרומה. גילו המוערך 20–30 שנים.
בקבר 105, שכיוונו הכללי מזרח–מערב, נמצא שלד של ילד בקבורה ראשונית. הפרט הונח על צד ימין, בכיוון כללי מזרח–מערב, ראש בצד מערב פונה דרומה. הערכת גיל הפרט 13–15 שנים.
קבר 106 מכוסה אבני שדה, בכיוון כללי מזרח–מערב. קבר זה לא נחפר, אולם שברי עצמות בחתך מעידות על כך שהיה בשימוש.
קבר 107 מכוסה אבני שדה, בכיוון כללי מזרח–מערב. גם הוא לא נחפר.
 
בית הקברות שנחפר, המתוארך לתקופה האסלאמית הקדומה (המאות הח'–הט' לסה"נ) בחלק זה של העיר מפתיע, שכן בחפירות קודמות בסביבה הקרובה, בהן זו שברחוב סמולנסקין 32 (טואג 2015), נחפרו שרידי מבנים. נראה שבית הקברות היה מחוץ לעיר ועם התפתחותה הוא נכלל בתחומה.
בתי קברות מוסלמיים גדולים נחפרו בעבר מחוץ למרכז העיר רמלה, באתרים קנאת בינת אל-כפר (Nagar 2014), מתחם מוטקה אביב (אלישע 2010) ורחוב ביאליק (פרנוס ונגר 2008), כולם מהתקופה הממלוכית. בתי קברות מהתקופה האסלאמית הקדומה טרם נתגלו ברמלה. לפיכך ייתכן שמתחם הקבורה המרכזי של התקופה האסלאמית הקדומה נמצא דווקא סמוך לאזור המגורים בעיר רמלה וריבוע החפירה המצומצם הוא חלק ממנו. שימוש בקבורה משנית בעקבות פגיעה בקברים קודמים, כגון זו שנמצאה באתר הנוכחי (L104), מקובלת בבתי קברות מוסלמיים עירוניים (דוגמת ממילא שבירושלים; Nagar, forthcoming), והיא מעידה ככל הנראה על צפיפות ניכרת של בית הקברות. מנהגי הקבורה באסלאם לא השתנו למין ראשיתו ועד ימינו, וכך גם בקברים שנחשפו במגוון מקומות ברחבי ישראל, כגון ברחוב אליזבת' ברגנר ביפו (ארבל 2017). מבני מגורים שתוארכו לתקופה העבאסית סביב אזור זה (טואג 2012; טואג 2013) ואף רחוק ממנו (טורגה 2013; נגורסקי וטורגה 2016) מחזקים את ההנחה שזהו בית קברות עירוני גדול בתוך תחומי העיר. וכן, בית קברות גדול מתקופה זו בתחום העיר בית שאן (ר' בר-נתן, מידע בעל פה), עשוי ללמד על תופעה של כניסת בתי הקברות לתחום העירוני בתקופה האסלאמית הקדומה; סוגיה זו טרם הובררה דיה.