שטח A (כ-55 מ"ר; איור 3). נחשפו שרידים דלים של שני קירות (W6 ,W3) היוצרים פינת חדר במבנה. הקירות בנויים מאבני כורכר לא מסותתות, קטנות ובינוניות. חפירה מצומצמת בפינת הקירות (L7) עד מתחת לבסיסם העלתה שלא השתמרה רצפה. מדרום לקירות 3 ו-6 נחשפו שרידים דלים מאוד של רצפת פסיפס ותשתיתה. מן המעט ששרד אפשר להבחין באבני פסיפס לבנות אחדות וחרסים בשימוש משני.
הממצא ליד הקירות ומעל רצפת הפסיפס היה בעיקר של חרסים משלהי התקופה הביזנטית וראשית התקופה האסלאמית הקדומה: קערה (איור 1:4), קדרות (איור 2:4, 3), קנקני עזה (איור 4:4, 5), קנקני שק (איור 7:4–9) ומעט שברים של כלי זכוכית מהתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית (לא אוירו).
 
שטח B (30 מ"ר; איורים 5, 6). נחשפה פינת מבנה ששרדו ממנו בעיקר יסודות של שלושה קירות (W206 ,W202 ,W201), בנויים אבני כורכר קטנות ובינוניות. בחפירה עד לבסיס הקירות בתוך המבנה (L208) נמצאו מעט כלי חרס, בהם קנקן עזה (איור 6:4), המתארכים את סוף קיומו של המבנה לשלהי התקופה הביזנטית (המאות הו'–הז' לסה"נ). בעת ניקוי השטח לאחר החישוף ולפני החפירה נמצא שבר שחוק של קערה מזוגגת ירוק מהתקופה העבסית (לא אוירה). סמוך לקיר 201, בהצטברויות עפר שמעליו ולצדו, נמצאו שני מטבעות, אחד מהשנים 351–361 לסה"נ (L203; ר"ע 152981) ושני מהשנים 402–408 לסה"נ (L207; ר"ע 152982). מיקום המטבעות, קרוב ליסוד הקיר, מצביע אולי על תאריך ההקמה של המבנה, כנראה לא לפני המאה הד' לסה"נ.
 
שטח C (כ-260 מ"ר). נחשפו גת ומבנה מהתקופה ההלניסטית המאוחרת (איורים 7, 8), שחדלו להתקיים כנראה בשלהי התקופה או בראשית התקופה הרומית הקדומה. לגת (4.5 × 6.5 מ') משטח דריכה (L318), בור שיקוע (L321) ובור איגום (L320). רצפת משטח הדריכה, הבורות וקירות הגת מטויחים בשכבה עבה של טיח לבן ובו צדפים רבים. בקיר (W314), בפינה המערבית של משטח הדריכה, נחשף מרזב להזרמת התירוש לבור השיקוע. בחלק המזרחי של קיר (W305), התוחם מדרום-מערב את בור השיקוע, נמצאה גומחה טרפזית מטויחת היטב. בקיר הצפוני-מזרחי (W319) של בור השיקוע נקבעה תעלה טרפזית שדרכה זרם היין לבור האיגום. צמוד לקיר הדרומי-מערבי של הגת נחשף בור חרוטי גדול (L306; כ-1.2 מ' קוטר מרבי), שאף הוא מטויח בטיח לבן. ייתכן שהבור שימש לקליטת הענבים שהובאו לגת, או כתא תסיסה לתירוש הטבעי הנוצר בהנחת הענבים בו. הבור ממוקם בפרוזדור צר (L316; כ-2 מ' רוחב), המפריד בין הגת למבנה שמדרומו. כל חלקי הגת היו מתחת לחרסית חומה מעורבת במעט חול, ובה חרסים מהתקופה ההלניסטית המאוחרת.
 
המבנה שממערב לגת (כ-161.5 מ"ר) מורכב כנראה משתי יחידות המופרדות זו מזו בקירות (W373 ,W343 ,W332; כ-1.6 מ' רוחב כולל). ביחידה הצפונית-מערבית שישה חדרים (4−1, 6, 7) ופרוזדור צר (5). ביחידה הדרומית-מזרחית חדרים 8 ו-10. בחדר 8 מרחב פנימי קטן (9). מקירות המבנה שרדו יסודות הבנויים אבני גוויל מכורכר במגוון גדלים (0.75–1.00 מ' רוחב הקירות החיצוניים, 0.55–0.80 מ' רוחב הפנימיים), ששימשו מסד לבניית לבני בוץ או יציקת בוץ שלא שרדו. רצפות החדרים במבנה (למשל L366 ,L358) עשויות חרסית חומה מהודקת ובה אבנים קטנות, אולי עדות לכך שהחדרים היו מקורים, כיוון שהאדמה הייתה הופכת להיות בוצית בימי גשם.
 
במכלול כלי החרס בגת ובמבנה קערות וקנקנים, מעט סירי בישול, פך ושבר נר. כלי החרס מתארכים את סוף השימוש בגת ובמבנה לשלהי התקופה ההלניסטית המאוחרת, או ראשית התקופה הרומית הקדומה (המחצית השנייה של המאה הב' לפסה"נ והמחצית הראשונה של המאה הא' לפסה"נ). הסיבות לנטישה אינן ידועות, אבל ייתכן שהן קשורות לאי-יציבות מדינית ששררה בשלהי המאה הב' לפסה"נ. מתחת לתשתית הרצפות של המבנה ההלניסטי נמצאו מעט שברי כלי חרס ומעט פריטי צור מהתקופה הכלקוליתית (לא אוירו), שמקורם אולי באתר גדול שנחשף בחתכי בדיקה שנעשו ממזרח ומדרום לחפירה.
 
הגת שנחשפה השתמרה היטב. המבנה הצמוד אליה שימש אולי לאחסון קנקני היין ולמגורי העובדים. המבנה והגת שייכים לאחד מהיישובים הכפריים מהתקופה ההלניסטית שהתקיימו מדרום-מזרח לתל אשקלון. ממצאים אלו מעידים שייצור היין המפורסם של אשקלון, שהגיע לשיאו בתקופה הביזנטית, התחיל לפחות בתקופה ההלניסטית. השרידים הדלים מהתקופה הביזנטית שנמצאו בחפירה זו שייכים כנראה לשולי האתרים הביזנטיים שממערב: ח' א-רסם וח' ח'צאץ המרוחקת יותר.