הגת
הגת (איורים 2, 3) היא מטיפוס 'תכנית ארבעה מלבנים' שהגדיר פרנקל (Frankel 1999:149). היא מורכבת ממשטח דריכה (L115 ,L105; כ-25.5 מ"ר), בור שיקוע (L103; כ-1.5 מ"ק), בור איגום (L122; כ-6 מ"ק) וחדר (L147 ,L106 ,L101; כ-18 מ"ר) מצפון-מערב למשטח הדריכה; מידותיהם המדויקות של בור השיקוע ובור האיגום אינן ידועות בשל קרבתם לכביש בן ימינו. דומה כי החדר שימש לאחסון הענבים קודם לדריכתם. משטח הדריכה ורצפת החדר עשויות משתי שכבות של אבני גוויל קטנות; השכבה העליונה כוסתה בטיח. סמוך לקיר הדרומי-מערבי של משטח הדריכה (W109) שוקעו אל תוך הטיח שברי כלי חרס שסודרו בדגם הנדסית, ומעליהם הונחה שכבה נוספת של טיח (L146). משטח הדריכה נוטה לכיוון דרום-מזרח, אל עבר צינור עופרת שדרכו התנקז התירוש אל בור השיקוע; משם הוא הוזרם אל בור האיגום דרך צינור חרס. שקע (L126) בבור האיגום מעיד כי היו בו שני שלבי בנייה: שלב קדום, שבו רוצף באבני פסיפס לבנות גדולות, ושלב מאוחר, שבו כוסתה רצפת הפסיפס בטיח (איור 4). במרכז משטח הדריכה נראו קווי המתאר של מתקן גדול ועגול (L145; כ-1.2 מ' קוטר), אולי להנחת אבן לעיגון מכבש בורג; האבן לא השתמרה.
מכלול הגת (65–70 מ"ר) נתחם בקיר שהשתמר בחלקו (W107). שרידי קירות ממוטטים, שעל חלקם טיח, נתגלו ממערב לגת (L124); זמנם אינו ידוע, שכן לא נמצאו באזור זה רצפות או מפלסי חיים.

הממצא
ממצאים ממכלול הגת כוללים שברי כלי חרס מן התקופות הרומית והביזנטית, פעמון ברונזה, וכן מטבעות מן התקופות ההלניסית, הרומית והביזנטית.

ממצא קרמי. נמצאו כמה חרסים שזמנם התקופה הרומית (שלהי המאה הא' – המאה הג' לסה"נ). אלה כוללים קערה עם שפה מעוצבת, שיוצרה ככל הנראה באזור ירושלים (איור 1:5); בסיס של פך מיובא מטיפוס טרה סיגילטה מזרחית A (איור 2:5); שפת אמפורה (איור 3:5) מטיפוס שתוארך בתל אשקלון למאות הב'–הג' לסה"נ (Johnson 2008:151, No. 434); ובסיס בולבוסי של אמפורה מן המאה הג' לסה"נ (איור 4:5; Zemer 1978: No. 41). כן נמצאו לפחות שלוש קערות מיובאות מטיפוס ARS (איור 5:5), התואם את טיפוס Form 67 של הייז, המתוארך לראשית המאה הה' לסה"נ (Hayes 1972: Fig. 19:6); חלקו העליון של פך בישול (איור 6:5); שפה של קנקן עזה (איור 7:5) מן המאות הד' וראשית הה' לסה"נ; וכן חלקים מנרות בית נטיף (איור 8:5, 9).
הממצא הקרמי מן התקופה הביזנטית כולל שפה שחוקה של קערה עדינה מיובאת מטיפוס LRC מאמצע התקופה הביזנטית (המאות הה' והמחצית הראשונה של המאה הו' לסה"נ; איור 1:6); שברים של קנקני עזה מן המאות הה'–הו' לסה"נ (איור 2:6; Majcherek 1995:167–168, Pl. 5, Form 3) — עיקר הממצא מן החפירה — ששימשו ככל הנראה לאחסון והובלת יין שיוצר באתר; ושבר בסיס של נר סנדל עשוי באבניים (איור 3:6), שאפשר שיוצר בשלב זה או בשלב הבא בתקופה הביזנטית.
כמות קטנה יותר של חרסים מתוארכת לחלקה המאוחר של התקופה הביזנטית (אמצע המאה הו' – אמצע המאה הז' לסה"נ), ובהם אגן כבד הנושא עיטור של קווים גליים מחורצים (איור 6:4) ותת-הטיפוס המאוחר ביותר של קנקן עזה (איור 5:6).
 
פעמון ברונזה. זהו פעמון קטן דמוי כיפה (0.9 ס"מ גובה, 2.1 ס"מ קוטר; איור 7), עשוי ברונזה, היה ככל הנראה חלק מתכשיט ונתלה על צמיד או על שרשרת. פעמוני ברונזה מן התקופות הרומית והביזנטית נמצאו בכל רחבי הארץ.
 
מטבעות. נמצאו 55 מטבעות, אך רק 22 מהם זוהו (ר' נספח). רוב המטבעות המזוהים תוארכו לשלהי המאה הד' – ראשית המאה הה' לסה"נ ונמצאו בעיקר באזור משטח הדריכה של הגת (L115 ,L106 ,L105 ,L102). בדומה לחלק מכלי החרס, כמה מן המטבעות שנמצאו מחוץ לגת קדומים לתקופה הביזנטית: מטבע תלמאי משלהי המאה הב' לפסה"נ (מס' 1) ושני מטבעות מן התקופה הרומית הקדומה (מס' 2, 3; איור 8).
 
המטבעות שנמצאו בטיח שבקירות הגת ותכנית הגת מלמדים כי הגת הוקמה במאה הה' לסה"נ. נראה כי הגת הגיעה לשיא תפוקתה באמצע התקופה הביזנטית (המאה הה' והמחצית הראשונה של המאה הו' לסה"נ). לכמה שרידי קירות אין ייחוס סטרטיגרפי ברור, אולם ממצא המטבעות וכלי חרס מצביעים על פעילות באתר כבר בתקופות ההלניסטית והרומית.