בחודש דצמבר 2018 נערכה חפירה בת יום אחד במצוק הצפוני של נחל חצצון (רישיון יו"ש מס' 22-03-2018; נ"צ 236670/607897; איור 1), כחלק ממיזם סקר וחפירות במצוקי מדבר יהודה. החפירה, מטעם רשות העתיקות וקמ"ט ארכיאולוגיה ביו"ש ובמימון משרד ראש הממשלה, נוהלה על ידי ח' כהן וא' קליין (צילום), בסיוע א' גנור, א' עמיחי, ח' המר, א' חדד, ת' קנטור, א' ולדמן, א' נגל, מ' צגאי, ת' ליאני ור' רם (צוות סקר מערות מדבר יהודה). כן סייעו ע' שיאון (ייעוץ מדעי), ע' פדידה (שרטוט) וא' הראל (הכנת מפות).
החפירה נערכה במבנה אבן, שנבנה על מדף סלע צר באמצע גובה המצוק הצפוני של נחל חצצון, במרחק כ-500 מ' ממזרח למפל חצצון. חלקו העליון של המצוק, מעל המבנה, עביר ונגיש רגלית ללא צורך בחבל עזר, ואילו חלקו התחתון, מתחת למבנה, הוא מצוק זקוף בגובה של כ-150 מ' שתחתיתו באפיק נחל חצצון. מהמבנה תצפית מרהיבה לכיוון מזרח, לעבר חלקו התחתון של נחל חצצון, ים המלח והרי מואב (איור 2).
במסגרת מיזם הסקר, תועד בשנת 2018 במרחק כ-500 מ' מדרום-מערב למבנה, על שלוחה מדרום למפל חצצון, מכלול של כוכים טבעיים, שהוסדרו לשהיית אדם בפילוס הקרקע ובנייה של גדרות אבן נמוכות בחזיתם (ר' איור 1; קליין ואחרים תש"ף:16). הכוכים חוברו זה לזה ברשת של שבילים צרים, ולעתים בגדרות אבן וקירות תמך. לדעת הסוקרים כוכים אלה הם תאי נזירים מהתקופה הביזנטית, ששימשו כנראה לשהייה ארעית של נזירים הרמיטים (מתבודדים) במהלך חודשי החורף או להתבודדות במהלך 'תענית 40 הימים'. באפיק נחל סמוך למכלול יש גבי מים עונתיים, ששימשו כנראה מקור מים ליושבי הכוכים.
החפירה התמקדה בחשיפת תכנית המבנה, תיארוכו והבנת שימושו. המבנה רבוע (3 × 3 מ', 1.8 × 2.0 מ' מידות פנימיות; איור 3), וקירותיו הושתתו הישר על הסלע המדורג, פרט למקומות אחדים שבהם נחצבו בסלע מעין תעלות יסוד שנועדו לייצב את הקירות. הקירות (W5–W1; כ-0.8–1.0 מ' רוחב) נבנו מאבנים מהוקצעות גדולות ובינוניות ללא חומר מלכד; שלושה נבנו משתי שורות של אבנים ומאבנים בינוניות וקטנות בתווך, ואילו הקיר הרביעי נבנה משלוש שורות אבנים. בקיר המזרחי (W3), הסמוך ביותר לתהום, הוצבה אבן גדולה (כ-0.5 × 0.8 × 1.3 מ') שסייעה לייצוב הקירות ומנעה את התמוטטותם. הקירות השתמרו לגובה ארבעה עד שמונה נדבכים (0.5–1.2 מ' גובה); אבני בנייה רבות שהשתייכו לקירות המבנה נמצאו פזורות סביב המבנה, עדות כי הקירות היו גבוהים יותר. דומה כי המבנה קורה בקורות עץ שמעליהן הונחו כפות תמרים או צמחייה מדברית, אך אלה לא שרדו. פתח המבנה (0.4–0.5 מ' רוחב) נקבע בקיר המערבי, והוליך אליו מעבר צר (כ-0.5 מ' רוחב) הצמוד למצוק. מן הפתח יורדות שלוש מדרגות חצובות אל רצפת המבנה (20L). הרצפה בחלקו המערבי של המבנה מנצלת את סלע האם שפולס, ואילו בחלקו המזרחי היא עשויה ממילוי עפר חום בהיר שהודק היטב. צמוד לפינה הדרומית-מזרחית של המבנה נחשף דרגש רבוע שנבנה באבנים (L18; כ-0.5 × 0.5 מ', 0.4 מ' גובה; איור 4). לצד הדרגש נמצא לוח אבן רבוע במידות דומות, שכנראה כיסה את ראשו ושימש להנחת חפצים או לישיבה. מחוץ למבנה, סמוך לקירות 4 ו-5, נחשף מפלס חיים של אדמה כבושה (L13).
במבנה לא נתגלה כל ממצא מתארך, ועל כן זיהויו ותיארוכו מסתמכים בין היתר על שרידים קדומים שנמצאו בקרבתו. המבנה ומכלול הכוכים שתוארך לתקופה הביזנטית, המרוחק כ-500 מ' ממערב למבנה, מחוברים בשביל הליכה נוח למדי, המלמד כנראה שהם היו חלק ממכלול אחד וזמנם דומה. מיקומו המבודד של המבנה והקשר שלו למכלול תאי הנזירים, מלמד כנראה כי גם מבנה זה היה קשור לפעילות נזירית שהתקיימה במרחב, ושימש אולי תא התבודדות. תכנית המבנה ושיטת בנייתו, כיוון המבנה, הפונה למזרח אל נוף הבראשית של מדבר יהודה, ים המלח ועבר הירדן, והדרגש הרבוע שנבנה בפינה הדרומית-מזרחית — כל אלה מלמדים כנראה כי המבנה שימש גם קפלה קטנה לתפילה ששירתה את הנזיר שהתבודד בה.
קליין א', שיאון ע', גנור א', המר ח', כהן ח', עמיחי א' ופדידה ע' תש"ף. "לך-לך למדבר": תוצאות ראשונות מעונות א' וב' של מיזם סקר מערות מדבר יהודה. בתוך י' עבאדי-רייס, ד' ורגה וג' להמן, עורכים. ארכיאולוגיה מדברית: קובץ מאמרים כנס דרום ט"ז. באר שבע. עמ' 7–31.