בחודשים נובמבר–דצמבר 2015 נערכה חפירת הצלה בהר יונה שבנוף הגליל (נצרת עילית; הרשאה מס' 7577-A; נ"צ 2320-6/7360-8), לקראת בניית שכונה חדשה. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון משרד הבינוי והשיכון, נוהלה על ידי י' עמיצור (צילום), בסיוע א' שפירו (ניהול שטח ו-GPS), א' בשאראת, מ' שמר ור' קפול (ניהול שטחים), י' יעקבי (מנהלה), ר' לירן ור' מישייב (מדידות ושרטוט), חברת Sky View (צילום אוויר), מ' פלג (פוטוגרמטריה), ג' צינמון (הנחלה), א' ברין (תכניות) וע' ברזילי (כלי צור).
נפתחו ארבעה שטחי חפירה (A–D; איור 1) במדרון הדרומי-מזרחי של הר יונה, המשתפל לכיוון הכפר עין מאהל, והתגלו בהם מעט פריטי צור מהתקופות הפליאוליתית התיכונה והברונזה הקדומה, פזורות חרסים מן התקופות הרומית, הביזנטית והממלוכית, מערות טבעיות, קירות של מדרגות עיבוד, מתקנים חקלאיים וכבשני סיד. כל הממצא הקטן שחוק מאוד ולפיכך לא צויר.
הר יונה (ג'בל א-סיח) קרוי על שם הנביא יונה שעל פי המסורת נולד בגת חפר המזוהה עם משהד הסמוכה. התנאים הגיאוגרפיים-טופוגרפיים בהר הכתיבו את פעילות האדם בו. בפסגה הטרשית, שבה סלעי גיר קשה וקירטון המכוסים בתה ים תיכונית, נחצבו אבני גיר להפקת סיד בכבשנים. במדרונות הוכשרו שטחים לחקלאות שלחין ומטע בניצול מעיינות מקומיים דוגמת עין אבינועם. במרבצי הקירטון נחצבו מתקנים, מערות ובורות. אזור הר יונה נסקר במפת סקר הר תבור (גל תשנ"ח:33–36, אתרים 28–34). בשטח החפירה נערך בעבר סקר פיתוח על ידי י' טפר (רישיון מס' 311/2011-S), והתגלו בו קירות של מדרגות עיבוד, מתקנים חקלאיים, מערות, כבשני סיד ופזורות חרסים וצור; החפירה נערכה בעקבות סקר זה.
שטח A (איור 2)
נחפרו שמונה ריבועים, ונחשפו בהם מערות, גת וקירות של מדרגות עיבוד ולצדם חרסים מהתקופות הרומית, הביזנטית והממלוכית.
מערות. נחפרו שתי מערות קרסטיות שקרסו בתהליכי בליה, והתגלו בהן מעט חרסים שאי אפשר לתארכם. מיעוט הממצא מלמד על שימוש מועט במערות, אולי על ידי רועים וחקלאים.
קירות של מדרגות עיבוד. נחשפו שני קירות (100W, 119W), שנבנו הישר על הסלע לרוחב המדרון. קיר 100 (כ-40 מ' אורך; איורים 3, 4) נבנה משתי שורות של אבני גיר מהוקצעות והשתמר לגובה שלושה נדבכים. לצדו התגלו חרסים מעטים מהתקופות הרומית, הביזנטית והממלוכית. קיר 119 (איורים 5, 6) נבנה משורה של אבני גיר והשתמר לגובה נדבך אחד. לצדו התגלו חרסים מהתקופות הרומית והביזנטית. בין הקירות נחשפה הצטברות אדמה, המלמדת שהקירות שימשו לבלום סחיפת קרקע במדרון וליצור מדרגה לעיבוד חקלאי. לפי ממצא כלי החרס אפשר לתארך את בניית הקירות לתקופה הרומית וסביר להניח שהשימוש בהם נמשך עד ימינו.
גת (איורים 7, 8). נחשפה גת שנעקרה ממקומה באמצעות כלי מכני. הגת כוללת משטח דריכה מעוגל (120L; 1.5 × 2.0 מ'), בור איגום מעוגל (121L; 0.5 × 0.8 מ') ושני ספלולים (0.2–0.3 מ' קוטר). תכנית הגת דומה לזו של גתות תענכיות שהתגלו במגדל העמק ותוארכו לתקופת הברונזה או הברזל (גצוב, אבשלום-גורני ומוקארי תשנ"ח:197).
שטח B
נחפרו ארבעה ריבועים סמוך לעין אבינועם, והתגלו בהם שלוש ערמות מוארכות של אבני שדה
(5 × 7 מ'; איור 9), שניצבו לרוחב אפיק של נחל אכזב. בין הערמות הצטברה קרקע חקלאית עשירה, ששימשה לחקלאות שלחין ובה ניצלו את המים מהנחל והמעיין; ערמות האבנים שימשו מעין סכר לניתוב המים. על פני השטח ובהצטברות הקרקע בין הערמות התגלו מעט שברי צור מהתקופות הפליאוליתית התיכונה והברונזה הקדומה ומעט חרסים מהתקופות הרומית והביזנטית, המלמדים שפעילות האדם באזור החלה בתקופה הפליאוליתית התיכונה.
שטח C
נחשפו שני כבשני סיד (1C, 2C), המרוחקים כ-500 מ' זה מזה, ופתח של מערה.
כבשן 1C (6.1 מ' קוטר חיצוני, 3.4 מ' קוטר פנימי, 3 מ' עומק; איורים 10, 11). הכבשן נבנה על מדרון טרשים משופע לדרום, וניצל מדרגת סלע טבעית מצפון לו (305
L). אל מדרגה זו ניגשים שני קירות שמהלכם מעוגל (302
W, 306
W), התוחמים את תא הבערה (321
L). הקירות נבנו משלוש שורות של אבני שדה במגוון מידות, שהשתמרו בפן הפנימי לגובה 3 מ'. אל תא הבערה מוביל מסדרון (318
L; 3.5 מ' אורך, 3 מ' רוחב מרבי), שבקצהו פתח הזנה לחומרי בערה (0.6 מ' רוחב). רצפת תא הבערה נחצבה בסלע גיר לעומק 0.5 מ'. בתא הבערה התגלו אבני גיר שרופות, פסולת סיד ואפר, המלמדים שתקרת הכבשן התמוטטה לתוכו. בדופן המזרחית של הכבשן הותקן חלל תחום (307
L), כנראה תא לאחסון חומרי בערה או כלי עבודה. חלל דומה התגלה בכבשן שנחשף בירושלים (
אבנר 2008). כבשן מטיפוס זה נפוץ בכל רחבי הארץ למן התקופה ההלניסטית ועד לתקופה העות'מאנית (שפיינר וששון תשס"א; ששון תשס"ב; שיאון וששון תשס"ג) והוא מכונה כבשן מסורתי (ששון תשס"א). בגליל התגלה כבשן דומה בהר אביהוא שבקרבת הר יונה (
אלכסנדר 2016). סמוך לכבשן 1
C התגלה פתח של מערה שלא נחפרה (317
L). ייתכן שבה חצבו ואספו את חומר הגלם לכבשן.
כבשן 2C (5 מ' קוטר חיצוני, 3.8 מ' קוטר פנימי, 3 מ' עומק; איורים 12, 13). הכבשן נבנה בתחתית מדרון המשופע לדרום, ולו תא בערה עגול (309L). תא הבערה נחצב לעומק 0.5 מ' בסלע האם ונתחם בקיר (310W) שנבנה משתי שורות של אבני גיר מהוקצעות והשתמר לגובה 3 מ'. אל תא הבערה מוביל מסדרון (311L; 4.5 מ' אורך, 3 מ' רוחב מרבי), שבקצהו פתח הזנה לחומרי בערה. בכבשן התגלו סימנים לשרפה עזה, בעיקר במרכז תא הבערה, המלמדים על הבערת אש בחומרי דלק נוזליים (ששון 1996). סמוך לכבשן נחשפה בריכה (312L; 2 × 3 מ'), שדופנה בשורת אבנים בפן החיצוני ובבטון בפן הפנימי. ייתכן שהבריכה שימשה לאגירת סולר להבערת הכבשן (ששון תשס"א). בכבשן ובסביבתו לא התגלה ממצא המאפשר לתארכו, אך טיפוס הכבשן, השימוש בסולר ובריכת האגירה מלמדים שהוא מאוחר לכבשן 1C ויש לתארכו למאה הכ'.
שטח D (איור 14)
נחפרו עשרה ריבועים, ובהם נחשפו שני זוגות של כבשני סיד (1D–4D) ולצדם שתי בריכות, וספלולים.
כבשנים 1D ו-2D (1D — 5.5 מ' קוטר חיצוני, 3.5 מ' קוטר פנימי; 2D — 5 מ' קוטר חיצוני, 3.2 מ' קוטר פנימי; איורים 15, 16). לכל כבשן תא בערה עגול שנחצב לעומק מרבי של 0.4 מ'. תאי הבערה תחומים בקירות (411W, 412W), שנבנו משתי שורות של אבני גיר מהוקצעות למחצה והשתמרו לגובה מרבי של 3 מ'. אל תאי הבערה מובילים מסדרונות (403L, 404L; 4.5 מ' אורך, 3 מ' רוחב מרבי), שבקצותיהם פתחי הזנה לחומרי בערה. בדומה לכבשן 2C התגלו במרכז תאי הבערה סימני שרפה ואפר, המלמדים על בערה בחומרי דלק נוזליים. סמוך לכבשנים נחשפה בריכה שדופנה בשורת אבנים בפן החיצוני ובבטון בפן הפנימי.
כבשנים 3D ו-4D (3D — 4 מ' קוטר חיצוני, 3 מ' קוטר פנימי, 2 מ' גובה מרבי; 4D — 6.5 מ' קוטר חיצוני, 4.5 מ' קוטר פנימי, 3 מ' גובה מרבי; איור 17) מרוחקים כ-10 מ' ממזרח לכבשנים 1D ו-2D. לכבשן 3D תא בערה עגול (406L), שנחצב לעומק מרבי של 0.3 מ', התחום בקיר (418W), שנבנה משתי שורות של אבנים מהוקצעות למחצה והשתמר לגובה מרבי של 2 מ'. אל תא הבערה מוביל מסדרון (408L), שבקצהו פתח הזנה לחומרי בערה. לכבשן 4D תא בערה סגלגל (407L), שנחצב לעומק מרבי של 0.4 מ', התחום בקיר (420W), שנבנה משלוש שורות של אבני גיר מהוקצעות למחצה והשתמר לגובה מרבי של 3 מ'. המסדרון המוביל אל תא הבערה לא השתמר, ובחלקו הדרומי-מערבי של תא הבערה ניכרים שרידים של פתח הזנה. כבשן 4D הוא הגדול בכבשנים שנחשפו בחפירה. סמוך לכבשנים נחשפה בריכה (409L; 2 × 3 מ'; איור 18), שדופנה בשורת אבנים בפן החיצוני ובבטון בפן הפנימי. הבריכה גדולה יותר מהבריכות שנחשפו ליד כבשנים 2C, 1D ו-2D.
ספלולים. במרחק כ-12 מ' מצפון לכבשנים 3D ו-4D נחשף משטח סלע (6D; איור 19), ובו חציבות וספלולים ששימשו כנראה לעיגון של עמודי עץ שתמכו במבנה ארעי ששימש בתהליך ייצור הסיד (אביצור תשל"ו).
המתקנים החקלאיים וממצא כלי החרס בשטחים A ו-B מלמדים על ניצול תנאי הסביבה — הקרקע הפורייה, הסלע הרך, כמות המשקעים ותנאי האקלים — לצורכי חקלאות בתקופות הרומית, הביזנטית והממלוכית. ממצא כלי הצור מלמד על נוכחות אנושית מצומצמת בשטח למן התקופה הפליאוליתית התיכונה. כבשני הסיד שהתגלו בשטחים C ו-D מלמדים על תעשיית סיד ענפה. בכבשנים 2C ו-1D–4D התגלו סימנים לשימוש בחומרי בערה בני ימינו (סולר ומזוט) ובריכות לאגירתם. כבשן מטיפוס זה הוגדר על ידי ששון כבשן בנוי משוכלל, והוא תיארך אותו לימי המנדט הבריטי (ששון תשס"א). לפיכך אפשר לשער שהכבשנים שימשו במהלך ההתפתחות המואצת של נצרת בראשית המאה הכ'. כבשן 1C שונה בצורתו מיתר הכבשנים, לא התגלו בו ממצאים המלמדים ששימש בימינו ועל כן נראה כי הוא שימש בעת העתיקה.
אביצור ש' תשל"ו. אדם ועמלו: אטלס לתולדות כלי עבודה ומיתקני ייצור בארץ-ישראל. ירושלים.
גל צ' תשנ"ח. מפת הר תבור (41) ומפת עין דור (45) (סקר ארכיאולוגי של ישראל). ירושלים.
גצוב נ', אבשלום-גורני ד' ומוקארי ע' תשנ"ח. מיתקנים וקברים בשולי אל-מג'ידל (מגדל העמק). עתיקות 195:34–207.
שיאון ע' וששון א' תשס"ג. תעשיית הסיד בשפלת השומרון. בתוך י' אשל, עורך. מחקרי יהודה ושומרון 12. אריאל. עמ' 195–206.
שפיינר י' וששון א' תשס"א. כבשני סיד במדבר המזרחי. בתוך י' שפיינר וא' ששון, עורכים. כבשני סיד בארץ-ישראל. ירושלים. עמ' 169–184.
ששון א' 1996. תעשיית הסיד באזור ראש העין לאורך הדורות. בתוך ר' בר-נר וא' בוך, עורכים. אגן הירקון: אתרים ומסלולי טיול. תל אביב. עמ' 52–57.
ששון א' תשס"א. חרושת אבן וסיד באזור מודיעין בעת החדשה. בתוך מ' ביליג, עורכת. מחקרי יהודה ושומרון 19. אריאל. עמ' 169–183.
ששון א' תשס"ב. ייצור סיד בכרמל: הממצא הארכיאולוגי. מכמנים 37:16–46.