שטח החפירה משתרע ממזרח לתיאטרון, בתחום של אחת מהאינסולות (מבנים) של קיסריה העתיקה (איור 1). האינסולה תחומה ממערב ברחוב ראשי בכיוון צפון–דרום — קרדו מקסימוס — שקטע ממנו נחשף בעיר הצלבנית (עד ואחרים 2017), ומצפון ברחוב מזרח–מערב — דקומנוס — שקצהו המערבי נחפר (פורת, רבן ופטריך תשנ"ו: איור 1). סמוך לחפירה ממזרח נחשפו שרידי מבנה ומתקנים מהתקופות הרומית והביזנטית (אורן 2010). מדרום לחפירה נתגלה חלק מתיאטרון או אודיאון (Reich and Peleg 1992; Porath 2008:1660; איור 1: 1418-A, 3301-A), ומדרום-מזרח לה נחשפו שרידי מבנה מפואר מהתקופה הביזנטית (סעיד 2006; איור 1: 3667-A).

נפתחו כ-23 ריבועים בשלושה שטחים (AC; איור 2), ונתגלו שרידים של בית אמידים וכבשן מהתקופה הרומית הקדומה, חלקים ממבנה ובור ספיגה מהתקופה הרומית המאוחרת, מבנה גדול שחדריו מרוצפים בפסיפס, חצר ובית מרחץ מהתקופה הביזנטית, וכן קירות דלים מהתקופה האסלאמית הקדומה. חלק גדול מהשרידים נפגעו מפעילות בימינו.

 
התקופה הרומית הקדומה (המאות הא'–הב' לסה"נ). בשטח A נחפר בחלקו חדר גדול מרוצף פסיפס לבן, ובו ספין גיאומטרי מורכב בגווני אדום, שחור וצהוב (איור 3). בשטח B נתגלו יסודות של קירות וסמוך להם מפולת של טיח מצויר (פרסקו). יש להניח שהשרידים הללו השתייכו לאחד מבתי האמידים של קיסריה, דוגמת אלו שנחשפו בעבר (גנדלמן וגרשט תשע"ז; Porath 2008:1658). בחלקו המערבי של שטח C נחשפו שרידי מתקן עגול (כ-2 מ' קוטר; איור 4) שהשתמרותו גרועה, כנראה חלק תחתון של תנור או כבשן.
 
התקופה הרומית המאוחרת (המאות הג'–הד' לסה"נ). על הריסות בית האמידים הקדום הוקם מבנה ששימושו אינו ברור. בשטח B התגלו שני חדרים גדולים מרוצפים בפסיפסים. בחדר המזרחי הפסיפס לבן, ובחדר המערבי שולבו ברצפת הפסיפס דגמים גיאומטריים וצמחיים בגווני אדום, שחור וצהוב (איור 5). בחלק המערבי של שטח C, מעל חלקו הדרומי של הכבשן הקדום, נתגלה בור עגול, שניגשת אליו ממערב תעלה מטויחת (איורים 4, 6). לבור, ששימש כנראה בור ספיגה, לא הייתה רצפה ודופנו דופנה באבני כורכר ללא חומר מליטה. נראה שבור הספיגה שימש את המבנה בשטח B, שנחשפו בו החדרים המרוצפים בפסיפס.
 

התקופה הביזנטית (המאות הד'–הז' לסה"נ). בשטחים A ו-B נתגלו שרידים מראשית התקופה הביזנטית (המאות הד'–הה' לסה"נ); רק מעט מהם נחשף, מכיוון שרובם נותרו מתחת למבנה שנבנה מעליהם בשלהי המאה הה' ובראשית המאה הו' לסה"נ, שהשתמר היטב ולא פורק. שרידי המבנה, ששימש עד אמצע המאה הז' לסה"נ, נחשפו בכל שטחי החפירה ויש להניח שהמבנה התפרש על חלק ניכר מהאינסולה, אם לא על כולה. בחלק המזרחי של החפירה נחשפו שרידי בית מרחץ (איור 7), שכלל לפחות שני חדרים חמים עם רצפה תלויה (היפוקאוסט), צינורות חימום בקירות (טובולי) ואמבט רחצה. מצפון לחדרים החמים נחשפה חצר גדולה, שרוצפה באריחי אבן בדגם גיאומטרי מורכב (אופוס סקטילה; איור 8). אריחי שיש שנתגלו במפולת בחצר מלמדים כי קירותיה היו מחופים בלוחות שיש. יש להניח שהחצר הייתה חלק מהפריג'ידריום (המרחץ הקר), שממזרח לו נחשפו שרידי חדרים מרוצפים באבן כורכר במפלס נמוך. הללו שימשו כנראה לאחסון ולהפעלת בית המרחץ. מדרום וממערב לבית המרחץ נחשפו שרידי חדרים, אולמות ופרוזדורים מרוצפים בפסיפסים גיאומטריים צבעוניים, ששולבו בהם מוטיבים צמחיים. מדרום לבית המרחץ, בשטח B, נחשפו שרידים של שלושה חדרים גדולי מידות מרוצפים בפסיפס (איור 9). שרידי חדר נוסף, תחום בפרוזדור צר, נחשפו בשטח A ממערב לפריג'ידריום (איור 10). בחלק הצפוני-מערבי של החפירה, שבו המבנה לא שרד, התגלו שברים גדולים של רצפות פסיפס צבעוניות שנפגעו בימינו.

בשטח C, ממזרח לחדרים החמים, נמצא מרחב גדול ופתוח (16 × 17 מ') ), שנתחם במערב בקיר רחב, כנראה הקיר המזרחי של בית המרחץ, ובמזרח באולם עגול או עגול למחצה (להלן). נראה שקודם להתקנת המרחב, המבנים מהשלבים הקודמים נהרסו עד היסוד ואבני הבנייה שלהם נשדדו, השטח פולס ונבנתה תעלת ניקוז שחצתה אותו ממזרח למערב; המשכה המערבי של התעלה נחשף מדרום לבית המרחץ. התעלה מקורה באבנים שטוחות ומדי כמה מטרים הונחו במקומן שתי אבנים בצורת גמלון (איור 11). לאחר בניית התעלה כוסה השטח בשכבה של אדמה חומה (כ-0.5 מ' עובי) ומעליה שכבת כורכר באותו עובי. מעל שכבות אלו הונחה שכבה של אדמה חומה פורייה. לאור הממצאים הללו נראה שמרחב זה שימש גינה.

האולם העגול/עגול למחצה, שהתגלה בפינה הצפונית-מזרחית של שטח C, נחשף רק בחלקו (כ-9 מ' קוטר; איור 12). הוא נבנה מאבני גזית, שהפן הפנימי שלהן דופן בלוחות שיש, ורוצף בפסיפס בשיטת אופוס סקטילה, ששרדו ממנו רק סימני לוחות האבן. אל האולם נצמד מדרום חדר דמוי פרסה, הבנוי מאבני גזית ומרוצף בלוחות שיש גדולים. בקצה המערבי של שטח B, בקרבת התוואי המשוער של הקרדו מקסימוס, נחשפה רצפת פסיפס בדגם גיאומטרי פשוט, ובה כתובת ביוונית בת שתי שורות, המעידה על הקמת המבנה על ידי אליאס הקומס. סמיכות הכתובת לקרדו מלמדת אולי כי היא שובצה סמוך לאחת הכניסות למבנה.

 
התקופה האסלאמית הקדומה (המאות הז'–הח' לסה"נ). לאחר כיבוש קיסריה בשנת 640/1 לסה"נ ננטש המבנה ואבניו נשדדו. על כך מעידות תעלות שוד של קירות המבנה ושכבת פסולת מעל רצפתו.נראה שבתקופה זו האזור לא שימש למגורי קבע. בחלק המזרחי של השטח התגלו שלושה קירות צרים, שנבנו מאבני כורכר בשימוש משני; ייתכן שהקירות שימשו גדרות חקלאיות, בדומה לאלו שנחשפו בעבר בחלקה המערבי של קיסריה (פורת, רבן ופטריך תשנ"ו:42 ,52; Porath 2008:1663).
 
השרידים מהחפירה מעידים שהאינסולה נמנתה עם מבני העשירים החשובים של קיסריה בתקופות הרומית והביזנטית. בשלב הקדום, המתוארך למאה הא' לסה"נ, שכנה כנראה האינסולה בתחום החומה ההרודיאנית, וייתכן שזו תחמה אותה מדרום וממזרח. השרידים מהתקופה הביזנטית מעידים שבאינסולה עמד מבנה גדול, שכלל בית מרחץ מפואר, חדרים ואולמות מרוצפים בפסיפס צבעוני, ובחלקו המערבי גינה וחדר שצורתו ייחודית, כנראה חלק מטרקלין מפואר. שרידים אלו, השימוש הנרחב ברצפות אופוס סקטילה, חיפויי שיש, פסיפסי קיר ואלמנטים נוספים מעידים כי המבנה היה מעוטר בעושר רב. בשלב זה של המחקר אי אפשר לקבוע אם המבנה יועד לרווחת הציבור או שהיה רכושו הפרטי של אחד מתושבי קיסריה האמידים.