החפירה נערכה במרחק כ-200 מ' ממערב לתל קשת וכ-1.5 ק"מ מדרום-מערב למושב אחוזם, לא הרחק מכביש 40 (איור 1). האתר וסביבתו נכללו בסקרים ארכיאולוגיים בעבר. באחד מהם תועד במדרון הצפוני של תל קשת שבר גדול של אבן מיל רומית, והוצע כי היא ניצבה לצד הדרך בית גוברין–אליותרופוליס עזה, שעברה סמוך לתל (Dagan 2004:2689–2690), אך לא התגלו בסביבה שרידים ממנה.

נפתחו שני שטחי חפירה קטנים (A, B), המרוחקים 150 מ' זה מזה, והתגלו בהם שרידי רצפת פסיפס וקברים, המתוארכים כנראה לתקופה הביזנטית.

 

שטח A. נחשפו שרידים של רצפת פסיפס לבנה (1–2 סמ"ר גודל האבנים), שהונחה על תשתית טיח מעל מצע של אבני שדה (104L; איורים 2, 3). רצפת הפסיפס נתגלתה בעומק של 0.2 מ' מתחת לפני השטח והשתמרותה גרועה. נראה כי הרצפה הייתה חלק ממתקן תעשייתי כלשהו, אולי גת. לא נתגלו חרסים אינדיקטיביים שאפשר לייחס לרצפה, אך ממצא קרמי מן התקופה הביזנטית נתגלה במרחק של כ-3 מ' מדרום לרצפה (101L). ממצא זה כולל קערות (איור 1:4, 2), אגנים (איור 3:4, 4), מכסה של סיר בישול (איור 5:4) וקנקני עזה (איור 6:4–8).

 

שטח B. תועדו שבעה קברי ארגז (1–7; איור 5) הסדורים בשורה; הם לא נחפרו. הם נכרו בציר צפון-מערב–דרום-מזרח, פרט לקבר אחד (2), שכיוונו כנראה צפון-מזרח–דרום-מערב. לא נתגלו חרסים כלשהם בסביבת הקברים, ועל כן אי אפשר לתארכם בוודאות. קברים דומים נתגלו בכל רחבי הארץ, והם תוארכו לתקופות הרומית המאוחרת עד האסלאמית הקדומה (Avni, Dahari and Kloner 2008:103–104).

 

בשל סמיכותם של השרידים לפני השטח הם נפגעו מפעילות חקלאית בימינו, ועל כן השתמרותם גרועה. ייתכן כי שרידיו של מתקן מרוצף פסיפס מלמדים על חווה ששכנה בקרבת מקום בתקופה הביזנטית. אף שאין דרך לתארך את הקברים, אפשר שגם הם בני תקופה זו.