החפירה (כ-30 מ' מעפה"י) נערכה במרחק מטרים ספורים מדרום-מערב לשוק העירוני וכ-100 מ' ממערב לאפיק נחל רבה, בתחום האתר ואדי רבה, המשתרע לאורך הגדה המערבית של נחל רבה, אחד מיובליו של נחל הירקון. בסביבת האתר אדמת סחף נחלים כבדה (אלוביום) בצבע חום-אדמדם (Kaplan 1958:149‒151; Gopher and Eyal 2017). החפירה הראשונה באתר נערכה על ידי קפלן ובה הוגדרה לראשונה תרבות ואדי רבה מהתקופה הכלקוליתית הקדומה. עוד התגלו בחפירה זו שרידים מהתקופות הניאוליתית הקרמית (התרבות הירמוכית ותרבות יריחו IX) והכלקוליתית המאוחרת (התרבות הע'סולית; Kaplan 1958; ר' איור 1). ממצאים מתקופות אלה התגלו גם בחפירות שנערכו במקום בשנים האחרונות (הרשאות מס' 5579-A, 8226-A; ר' איור 1).

נפתח ריבוע חפירה (4 מ"ר; איור 2), שממנו נחפר חציו המזרחי בלבד (2 מ"ר), והתגלה בו ממצא דל של חרסים ופריטי צור, המתוארכים לתקופה הכלקוליתית. בתעלות בדיקה שנערכו טרם החפירה ועל פני השטח (100L) התגלו חרסים, פריטי צור ופריטי אבן, שיתוארו יחד עם הממצא מהחפירה.

 

החפירה החלה בעומק של כ-2 מ' מתחת לפני השטח, מתחת לשכבת פסולת בנייה בת ימינו. בעומק של כ-3 מ' מתחת לפני השטח נחשפה שכבת סחף נחלים (0.6 מ' עובי), הכוללת אדמת סחף וחלוקי נחל מגיר או צור מישאש; היא משופעת במתינות למערב. חלקה העליון של שכבת הסחף נחפר ידנית (102L; 0.3 מ' עובי), ואילו חלקה התחתון (0.3 מ' עובי) נחפר בכלי מכני. ככל שמעמיקים בשכבה עולה כמות החלוקים ופוחתת כמות האדמה. בחלק העליון של השכבה התגלה ממצא חרסים וצור, והוא הולך ופוחת ככל שמעמיקים בשכבה ונעלם לחלוטין בחלקה התחתון (ב-0.3 מ' התחתונים). הממצא דל והשתמרותו גרועה.

 

הממצא הקרמי. על פני השטח התגלו שתי ידיות סרט המתרחבות בבסיסן (איור 1:3, 2). ידית מס' 1 שייכת לפערור מזווה מחופה אדום, המוכר ממכלולים של תרבות ואדי רבה אך נדיר בהם (Milevsky et al. 2016:159, Fig. 4). פערורים אלה מעוטרים לרוב בחריתה בדגמים המוכרים מהתרבות, אך עיטור מעין זה נעדר מהידית. ידית מס' 2 היא ידית סרט פשוטה, המוכרת מהשלב הקדם-ע'סולי בתקופה הכלקוליתית (Garfinkel 1999; Eyal and Gopher 2012:613–622). כן התגלו מעט שברי גוף קטנים ושחוקים לא אינדיקטיביים.

 

ממצא הצור. פריטי הצור (37=N; טבלה 1) עשויים מצור מישאש מקומי שמקורו בנחל. הם שחוקים ונושאים פטינה, המלמדת על חשיפה לאיתני הטבע. בכלים להב מגל מלבני (איור 1:4), שהתגלה על פני השטח, עוצב על להב או להבון שהותז מגרעין חד-כיווני ולו גב וזוג קטימות שעוצבו בשברור זקוף. להבי מגל מטיפוס זה מוכרים מתרבות ואדי רבה (Barkai and Gopher 2012:799–801). עוד התגלו בכלים שני מרצעים, האחד התגלה על פני השטח והשני בשכבת הסחף (102L, סל 1003; איור 2:4), שקערורית, פריט קטום ושבר פריט משוברר. הגרעינים כוללים גרעין לבלואה מהתקופה הפליאוליתית התיכונה (התרבות המוסטרית), שהתגלה על פני השטח, ולו דגם צלקות צנטרפלי (איור 3:4), וכן שני גרעינים שלהם משטח נקישה יחיד, גרעין שלו משטחי נקישה מרובים וגרעין על נתז שהתגלו בשכבת הסחף.

 
טבלה 1. ממצא הצור
הממצא
כמות
%
נתזים
3
7
להבונים
2
5
פסולת תחזוקה
3

7

גרעינים
5
12
כלים
6
15
שבבים
18
44
סה"כ
37
100
 

ממצא כלי האבן. על פני השטח התגלו שני פריטי אבן. האחד הוא שבר של כלי דמוי טבעת שבמרכזו חור (איור 1:5), עשוי אבן גיר ולו חתך ישר-קמור, כנראה משקולת. העיצוב של שני הפנים של הכלי אינו אחיד ולכן נראה שהוא אינו גמור. השני הוא שבר שחוק של כלי בזלת — חלק מהבסיס ומגוף הכלי — המרוכס מחוץ בחלקו התחתון (איור 2:5). ייתכן שהבסיס היה מעין רגל, ולכן נראה שזוהי קובעת הדומה לאלה שהתגלו בגילת ויוחסו לשלב הקדום של התרבות הע'סולית (Rowan et al. 2006: Figs. 12.32:8; 10; 14; 12.33:1).

 

הממצא החומרי בחפירה מתוארך לשתי תקופות עיקריות — הכלקוליתית הקדומה (תרבות ואדי רבה) והכלקוליתית המאוחרת (התרבות הע'סולית) — שזוהו במקום בעבר (Kaplan 1958; Gopher and Eyal 2017). השתמרותם הגרועה של כל הממצאים מלמדת שהם הוסעו בנחל יחד עם חלוקים ועל כן אפשר לקבוע בוודאות שהם אינם באתרם.