המחקר הארכיאולוגי בבית העלמין האנגליקני-פרוסי הפרוטסטנטי החל על ידי צ'רלס וורן וצ'רלס ווילסון, שגילו מדרגות חצובות לאורך הגבול הצפוני של בית הקברות (Wilson and Warren 1871). בשנים 1873–1874 חקר הנרי מודסליי שטח גדול יותר של מחשוף הסלע לאורך הגבעה הדרומית-המערבית של המתחם (Conder 1875). אזור זה נחקר שוב על ידי פרדריק בליס וארצ'יבלד דיקי בשנים 1894–1897 (Bliss 1898). בין שאר הממצאים, הם גילו שער שלו שלושה ספים שונים (איור 2), המתוארכים למן התקופה הרומית הקדומה עד לתקופה הביזנטית, שאותו הם זיהו עם 'שער האיסיים' של יוסף בן מתתיהו (מלחמת ה, ה [142–148]). כמעט מאה שנה מאוחר יותר, בשנים 1977–1988, חפר מחדש ברגיל פיקסנר, נזיר ממנזר דורמיציון הסמוך, את האזור שסביב השער, במטרה לחשוף את מה שהוא ראה כרובע מגורים של כת האיסיים הקשור ל'שער האסיים' (Pixner, Chen and Margalit 1989) — רעיון שכיום נדחה על ידי חוקרים רבים. עם זאת, החפירות של בליס ודיקי ואלו של פיקסנר חשפו כמה שלבים של השער ושרידים של חומת העיר מהתקופה הביזנטית שאליה היה שייך. החפירה הנוכחית, הכוללת חלק מהשטח שנחפר על ידי פיקסנר ומשתרעת צפונית-מזרחית לו (שטח I; איור 1), חשפה שרידים למן המאה הח' לפסה"נ עד לתקופות האסלאמיות (איור 3; Palmberger and Vieweger 2015).

 
תקופת הברזל
בחפירה לא נחשפו שרידים אדריכליים מתקופה זו. אף על פי כן, החפירה הניבה כמות ניכרת של חרסים מתקופת הברזל 2, ועל כן נראה כי באזור התקיימה פעילות כלשהי בזמן זה, אם כי אופיה נותר עלום.
 
התקופה ההלניסטית/ימי החשמונאים
בחפירת פיקסנר ממערב לחומת העיר מהתקופה הביזנטית נחשף קיר, שזוהה כחומת עיר קדומה יותר ותוארך לתקופת הברזל (Chen, Margalit and Pixner 1994). עם זאת, כיוון שהמילוי סביב חומה זו הוסר והממצאים מעולם לא פורסמו במלואם, תאריכה נותר לא ברור. עונת החפירות בשנת 2020 נועדה להתמקד בחקר חומה זו. נחשף קטע מהחומה שלא נחפר בעבר, ובניגוד לתוצאות של פיקסנר, התברר כי יש לתארכה לתקופה ההלניסטית/ימי החשמונאים.

ממזרח לחומת העיר שחשף פיקסנר נחשפה חומה גדולה נוספת, שנבנתה מאבני גזית איתנות בכיוון כללי מערב–מזרח. כיוון שחלק מאבני הגזית של החומה שימשו יסודות לרצפה בתקופה הרומית הקדומה, סביר מאוד להניח שגם חומה זו נבנתה בתקופה ההלניסטית, בדומה לביצורים בשומרון–סבסטה (Crowfoot, Kenyon and Sukenik 1942:28–31, Pl. XLIII:2).

בסלע האם שבמרכז שטח החפירה נחשפו מדרגות חצובות (רום המדרגות 0.5–0.7 מ'), היורדות מצפון לדרום, במקביל לקיר בכיוון צפון–דרום; הקיר שייך למבנה המתוארך על פי ההשערה לתקופה ההלניסטית/ימי החשמונאים, ועל כן נראה כי גם המדרגות נחצבו בתקופה זו. נראה כי בתקופה מאוחרת יותר שונה הקצה הצפוני של הסלע המדורג כדי לשמש למטרה אחרת, ובתקופה הביזנטית שימש חלק זה של סלע האם מצע לרצפת פסיפס בחדר ביתי (ר' להלן, חדר F).

 
התקופה הרומית הקדומה
הרחוב שחלקים ממנו נחשפו בחפירות של בליס ופיקסנר ומוביל משער העיר לכיוון צפון-מזרח אל תוך העיר (Bliss 1898; Chen, Margalit and Pixner 1989), יוחס לשלב הרומי הקדום של השער. הרחוב רוצף באריחי אבן גדולים, שכיסו תעלת ניקוז שנמשכה מתחתיו. חלק מאריחי האבן הללו הוסרו או נהרסו, כנראה על ידי מורדים יהודים שנמלטו מהרומאים הפולשים בשנת 70 לסה"נ (יוסף בן מתתיהו, מלחמת ו:370–371).

נראה כי תכנית השרידים האדריכליים מלמדת כי לאורך הרחוב עמדו בתים, אם כי שוד ושימוש משני בחומרי הבניין הותירו שרידים מעטים ממבנים אלה. השרידים כוללים כמה תעלות, ששימשו בחלקן לאספקת מים לבתים ובחלקן לניקוז שפכים לתעלת הביוב הראשית שמתחת לרחוב. אחת התעלות הללו הובילה למקווה חצוב, ובו מדרגות היורדות למזרח (רום המדרגות כ-0.4 מ'; איור 4), וסיפקה לו מים טריים.

 
התקופה הרומית המאוחרת
השריד האדריכלי היחיד מתקופה זו הוא הסף האמצעי של השער; מטבעות שנמצאו בסביבתו מעידים על תאריך זה. יתר השרידים כוללים בעיקר מילויי אדמה ומזבלה גדולה (איור 5), המכילה פסולת אורגנית כמו עצמות, פחם וחומר שרוף אחר. כלי החרס מלמדים שהמזבלה שימשה בתקופה הרומית המאוחרת, ופסקה לשמש בעת שכוסתה בשכבות גיר כתוש ונחתמה מתחת למבנים מאוחרים יותר מזמן הקמתה של חומת העיר מהתקופה הביזנטית (המאה הה' לסה"נ).

כן התגלה שבר של אבן נושאת חרותת (20 ס"מ גובה, 14 ס"מ רוחב, 9 ס"מ עובי; איור 6), ייחודית מסוגה עד כה בירושלים, ששימשה בשימוש משני לבנייה בתקופה הביזנטית. האבן נושאת כתובת המציינת את 'מסלול השרות' של אדם בדרגת סנטור (Eck, Vieweger and Zimni 2020).

 
התקופה הביזנטית
תשעה חדרים (AI; ר' איור 3), המתוארכים למאות הה'–הו' לסה"נ, נחשפו בגובה כ-0.8 מ' מעל הרחוב שנחשף על ידי בליס ופיקסנר ומוביל משער העיר לכיוון צפון-מזרח. חלק ניכר מהשרידים האדריכליים בחלק הדרומי-המזרחי של שטח החפירה, כמו חדרים G, H ו-I, נהרסו בתקופה האסלאמית, ובמקומם הוקמו קירות טרסה. כך גם אירע לשרידים הדלים של חדרים נוספים שהובחנו מזרחה יותר, והיו כנראה חלק מרובע המגורים בתקופה הביזנטית. תבנית לייצור פריטים בצורת צלב (איור 7) שנמצאה בתעלת ניקוז מצפון לחדר B, ונרות שמן עם צלבים וכתובות יווניות שנמצאו לאורך הקיר של חדר זה, מלמדים על הזהות הנוצרית של רובע מגורים זה. ידוע היטב כי באמצע המאה הה' לסה"נ הפך הר ציון למרכז פורח של עולי רגל נוצרים, בעת שכנסיית אגיה ציון נוסדה בסמוך.

בבניית המבנים בתקופה הביזנטית נעשה שימוש בדרך כלל בפריטים אדריכליים שנשדדו ממבנים מהתקופה הרומית הקדומה, ובמקרים מסוימים יסודות המבנים הונחו על סלע האם. חדרים C ו-D נבנו ישירות מעל הרחוב מהתקופה הרומית והשתמשו בו כיסוד. בזמן שרחוב זה כבר לא היה בשימוש, תעלת הניקוז הגדולה שמתחתיו עדיין ניקזה מי שפכים אל מחוץ לעיר. בין שער העיר לרובע המגורים הסמוך (איור 8) נחשפה מערכת של תעלות מים השייכות לתקופה זו, אשר שימשה כנראה הן לאספקת מים והן לניקוז.

 
חדר A. בחדר זה נחשפה רצפה עשויה אדמה מהודקת וחלוקי נחל. מתחת לרצפה נמצא בור מים מלבני מטויח; פי הבור שולב במפלס הרצפה. הצטברות של אפר עם פחם ומסמרים רבים מברזל כיסתה את הרצפה, כנראה כתוצאה מגג עץ שנשרף.
 
חדר B. חדר זה, שנחשף סמוך לחדר A מדרום-מזרח, היה קמרון שלו רצפת פסיפס לבנה פשוטה. הכניסה לחדר נוצרה על ידי שינוי המקווה מהתקופה הרומית הקדומה. כמן כן נמצא בחדר B צינור מים מחרס, שהזרים כנראה מי גשמים לתעלה קטנה מתחת למפלס הרצפה דרך אגן שיקוע קטן, וממנו אל בור מים מתחת לחדר. המילוי בתוך הבור מלמד כנראה כי הוא שימש מזבלה לאחר השימוש המקורי בו. בחדר B נמצא גם מתקן שדופן באבנים מהוקצעות וטויח בסיד, ששימש אולי לאחסון מזון.
 
חדר E. חדר זה, הצמוד לחדר B מדרום-מזרח, רוצף באריחי אבן שטוחים. מתחת לרצפה נמצא מתלה מתכת למנורת שמן מהטיפוס שנמצא במנזר בבית שאן, המתוארך למאה הו' לסה"נ (Fitzgerald 1939: Pl. III), המתארך כנראה את זמן בניית המבנה.
 
חדר C. בחדר זה, שנבנה על גבי הרחוב הרומי, נחשף טיח האופייני לתקופה הביזנטית עם חריתות משולשות ושרידי רצפת פסיפס לבנה. כיוון שחלקו הדרומי-המזרחי של החדר נהרס על ידי מבנים מאוחרים יותר, לא ניתן לשחזר את מתארו המלא. תעלה מטויחת הנמשכת ממזרח למערב לעבר שער העיר, נמצאה מחוץ לחדר וניגשת לקיר הצפוני-המערבי שלו; נראה שזוהי תעלת ניקוז.
 
חדר D. חדר זה שמתארו כמעט מלבני, עמד סמוך לחדר C ממזרח. הוא נבדק בכמה מקומות במהלך חפירתם של בליס ודיקי (Bliss 1894:253). בקיר הצפוני-המערבי של חדר D נמצאה תעלת מים מטויחת, המתחברת לתעלת הניקוז שמתחת לרחוב מהתקופה הרומית. בחלק הדרומי-המזרחי של החדר התגלו אבנים מעובדות גדולות, כנראה שרידי אחד מקירות החדר, שהונחו על יסוד של סלע שיושר בחציבה, כנראה לפי מתארו של החדר.
 
חדר F. אפשר שמדרום-מזרח לחדר D עמד חדר נוסף, חדר F, שכן התגלה המשך היסוד של הסלע החצוב, ועליו שרידים מעטים של מצע לפסיפס.
 
חדר G. חדר זה גובל בצד הצפוני-המזרחי של היסוד החצוב של חדר D. המאפיין העיקרי שלו שהשתמר הוא תעלה חצובה, המובילה אל תעלת הניקוז שמתחת לרחוב מהתקופה הרומית. הצטברות אדמה הכוללת חרסים זעירים מעורבים באדמה חומה-אדמדמה, היוותה מצע לרצפה מדרום לתעלה החצובה. רצפה זו נחשפה רק בחלק הדרומי-המערבי של חדר G, מכיוון שהחדר נמשך מעבר לגבולות החפירה.
 
חדר H. בחדר זה שנמצא מזרחית לחדר G התגלה קיר חצוב ומטויח, שתחם את החדר מצפון-מערב. בדומה לטיח בחדר C, גם בטיח בחדר זה התגלו חריתות. בחדר התגלתה רצפת פסיפס עשויה מאבנים במגוון צבעים (איור 9).
 
חדר I. חדר זה הופרד מחדר H באמצעות קיר צר. בחדר התגלה קטע קטן של רצפת פסיפס לבנה, המעוטרת בדגם חוזר של פרחים.
 
התקופות האסלאמיות
השרידים מהתקופה האסלאמית הקדומה כוללים בעיקר מילויי אדמה. באזור נעשה שימוש חוזר במבנים מהתקופה הביזנטית ונערכה פעילות בנייה מוגבלת מאוד. חדרים A ו-B מהתקופה הביזנטית מולאו, ומעליהם הונחו רצפות טיח, שבתוכן הותקנו תעלות קטנות. באזור זה לא נחשפו שרידים אחרים של מבנים מהתקופה האסלאמית הקדומה. בבור המים מהתקופה הביזנטית בחדר A נעשה שימוש חוזר בתקופה האסלאמית, כפי שמעידים קירות קטנים שנבנו מעליו, כדי לאפשר גישה אליו ממשטח המגורים שמעליו. בתקופה האסלאמית המאוחרת מולא לחלוטין החלל התחום מעל הבור (כ-0.7 מ' גובה המילוי), וכך יצא הבור מכלל שימוש.

סמוך לחדרים A ו-B מהתקופה הביזנטית נבנה כבשן סיד בתקופה האסלאמית הקדומה (2.2 מ' קוטר, 1.8 מ' עומק); בנייתו הרסה כנראה כמה חדרים אחרים מהתקופה הביזנטית. כלי החרס מהכבשן מתוארכים למן תקופת הברזל 2 ועד לתקופה האסלאמית המאוחרת; החרסים המאוחרים סיפקו את התאריך המאוחר ביותר האפשרי למילויו, והם מלמדים כי הוא המשיך להתקיים בתקופה האסלאמית המאוחרת. נראה שהשטח מסביב פולס בתקופה זו, תוך שפיכת מילוי גיר מסיבי.

מאפיין אדריכלי ראוי לציון מהתקופה האסלאמית המאוחרת כולל שני קירות טרסה שנבנו בכיוון צפון-מזרח–דרום-מערב מאבני גוויל, וחוצים את האתר ומשבשים עוד יותר את השרידים האדריכליים מהתקופה הביזנטית.

השימוש ברצפות הטיח, תעלות המים והכבשן שנבנו בתקופה האסלאמית הקדומה נמשך ככל הנראה גם בתקופה האסלאמית המאוחרת, ומעיד כי אזור זה שימש למטרות תעשייתיות לאורך חלק גדול מהתקופות האסלאמיות.

 

שש עונות החפירה שופכות אור על הכרונולוגיה של הביצורים בגבעה הדרומית-המערבית של ירושלים. נחשפו ממצאים חדשים הנוגעים לשחזור הנוף העירוני המשתנה של הר ציון, בעיקר בין התקופה הרומית הקדומה לתקופות האסלאמיות. נראה כי אופי הפעילות במדרון הדרומי-המערבי של הר ציון עבר שינוי קיצוני סביב המעבר מהתקופה הביזנטית לתקופה האסלאמית הקדומה. בשלב זה הפך רובע המגורים האמיד מהתקופה הביזנטית לרובע תעשייתי.