ח'ירבת עין זאע'ה (איור 2) משתרעת בראש גבעת בזלת (כ-120 מ' מעפה"י) סמוך למעיין. החורבה תועדה לראשונה על ידי מחלקת המדידות של ארץ ישראל בשנות ה-40 של המאה הכ' (מפת Es-Salihiya, 1:20,000, של המרכז למיפוי ישראל, 1950). מאז נסקר האתר פעמים נוספות (דיין תשכ"ג; שקד 1998; הרטל 2017: אתר 11; Greenberg 2002). בשנת 2006 נערך סקר ממוקד בחורבה, ותועדו בה שרידי מבנים ומתקנים (ברון 2009). ממצאי כל הסקרים מתארכים את הפעילות האנושית באתר לתקופת הברונזה הקדומה 2 ולתקופות הרומית–העות'מאנית. חפירה זו היא הראשונה שנערכה באתר.
החפירה התמקדה בפינתו הצפונית-מערבית של מבנה (איור 3), שתועד בסקר משנת 2006; הוא נפגע בחלקו המזרחי וכתוצאה מכך נערכה החפירה. המבנה משקיף מערבה אל עבר נופי עמק החולה והרי הגליל. בחפירת המבנה (איורים 4, 5) התגלו לפחות שלושה שלבי בנייה (IIII), המתוארכים כולם לתקופה העות'מאנית. כן התגלו הן בחפירת המבנה הן בפני השטח ממצאים רבים מן התקופה הממלוכית, המרמזים אולי על קיומה של שכבה נוספת, קדומה באתר. סמוך לשטח החפירה ניכרים שרידי קירות נוספים (101W, 108W), הקשורים כנראה לאותו מבנה.
 
שכבה III. התגלו שרידי קיר (116W), שנבנה מאבני שדה, ושכבה עבה (114L) של אפר, סיד וענפים מפוחמים רבים. בתחתיתה של שכבה 114 נחשף רובד סיד ואפר במרקם חולי (115L). ייתכן שאלה הם שרידיה של תקרת ענפים וטין שקרסה, האופיינית לבנייה הגולנית המסורתית (רות 1984). ממערב לקיר 116 נחשפו שרידי קיר נוסף (102W; כ-6מ' אורך, 1 מ' רוחב), שנבנה מאבני בזלת שהוקצעו גס או לא הוקצעו כלל. מהקיר נחשפו חמישה נדבכים, אך הוא לא נחפר עד היסוד, למרות שנדבכים נוספים שלו הובחנו בעומק הקרקע. ברור כי הוא התקיים במהלך תקופת הפעילות של שכבה זו, ואף בתקופת הפעילות של השכבות המאוחרות, אך ייתכן שנבנה בתקופה קדומה יותר. מתחת לרובד 115, צמוד לקיר 102, נחשפה שכבת עפר אחידה (117L), אשר הקשרה לשכבה III לא ברור, וייתכן שזוהי הצטברות הקשורה לשכבה קדומה יותר (שכבה IV).
 
שכבה II. נחשפה הצטברות אדמה (112L) מעל שרידי מפלס טיח ואבנים (113L); הם חתמו את שרידי שכבה III. על מפלס 113 נמצאו שברים גדולים של כלי ראשיא אל-פוחאר, הפזורים במנח אופקי. מפלס 113 השתמר חלקית, ועל כן קשה לקבוע האם הוא שימש רצפה, או שמא היה זה מפלס דק של מפולת הכולל חלקי טיח מהקירות.
 
שכבה I. בשלב זה נבנה קיר (107W), הניגש ממזרח אל הנדבכים העליונים של קיר 102. קיר 107 חתם תחתיו את שכבה II. בכל השטח שבין קירות 102 ו-107 נחשפה מפולת אבנים (109L; לא בתכנית), ומעליה הצטברות אדמה (104L). צמוד לקיר 107 מצפון נחשף קיר נוסף (103W). נראה כי הוא משויך לשכבה זו, אם כי יחסו למבנה איננו ברור דיו. בשל אופיה של החפירה והתמקדותה בשטח שמדרום לו, לא התאפשר לקבוע האם מדובר בתוספת מאוחרת לקיר 107, המתייחסת אולי למבנה או חדר נוסף מצפון, או שמא בשריד בנייה קדום יותר.
 
הממצא. בכל השכבות ועל פני השטח נמצאו שברי כלי חרס מטיפוס ראשיא אל-פוחאר שבדרום לבנון, המתוארכים לתקופה העות'מאנית, ובהם קערה (איור 13:6), קנקנים (איור 14:6, 15) ופך (איור 16:6). עוד התגלו בחפירה שני שברים של מקטרות חרס, המתוארכות למחצית השנייה של המאה הי"ט לסה"נ (איורים 5; 1:7) ולראשית המאה הי"ז לסה"נ (איור 2:7; על ממצא המקטרות בחפירה, ר' להלן); ייתכן שהן מייצגות את טווח השנים שבהן המבנה שימש.
באתר נמצאו גם שברי כלי חרס רבים המתוארכים לתקופה הממלוכית, ובהם קערות מזוגגות (איור 2:6–6), מחבת (איור 7:6), סירי בישול (איור 8:6–11) ופך מזוגג ירוק (איור 12:6). עוד מתקופה זו נמצאו פרסת סוס (איור 8) ומטבע פלס המתוארך לשלטונו של הסולטאן אל-מנצור מחמד (1361–1363 לסה"נ; ר"ע 168998).
נוסף לממצאים משתי תקופות אלה, נמצאו בחפירה מעט ממצאים קדומים יותר, המעידים אולי על קיומן של שכבות יישוב נוספות באתר. בממצאים אלה שברי כלי חרס אחדים מהתקופה האסלאמית הקדומה, ובהם שפת קערה מזוגגת ירוק וצהוב (איור 1:6), שברי גוף קטנים של כלי חרס מצולעים ושל כלי טרה סיגילטה מן התקופה הרומית (לא צוירו) ואבן פסיפס תעשייתית, הנושאת שרידי טיח (איור 9) ומרמזת אולי על קיומו של מתקן מרוצף פסיפס בקרבת מקום.
  
מקטרות חרס
אנסטסיה שפירו
 
בחפירה התגלו שני שברים של מקטרות חרס מן התקופה העות'מאנית (איור 1:7, 2). בתוך שתי המקטרות נמצאו סימני עשן, עדות כי נעשה בהן שימוש. הטיפולוגיה של המקטרות הושוותה לזו של כ-2000 מקטרות שנחפרו בעבר ומקורן בחפירות במתחם ההוספיטלרי בעיר העתיקה של עכו (Shapiro, forthcoming). החומר שממנו עשויות המקטרות נבדק תחת מיקרוסקופ אור בהגדלה של ×20 ו-×40.
שבר מקטרת 1 הוא החלק התחתון של קערה קטנה העשויה מחומר אפור בהיר הכולל חול קוורץ, קירטון, מינרלים כהים ופיסות זעירות של מיקה. גוף הקערה מעוטר בחמישה קווי מקדה מאונכים וארבע טביעות פרחים. דגם מקדה דמוי צמה תוחם במעין משולש פתוח את בסיס הקערה הבולט חוצה. מקטרות זהות בחומר, בצורה ובגודל, אך שונות בעיטורן, נמצאו בבניאס (Dekkel 2008), בחנות תגרים (ח'אן א-תוג'ר; Shapiro 2021a) ובעכו (Shapiro 2021b). הן מתוארכות למחצית הראשונה של המאה הי"ז לסה"נ, וההנחה המקובלת כי הן יובאו מדמשק (Shapiro 2021a).
שבר מקטרת 2 הוא קנה העשוי מחומר ורוד הכולל פורמיניפרים רבים, גיר ביוגני, מעט מאוד קוורץ ופיסות זערוריות של תחמוצת ברזל. פני הפריט בגוון בז', והוא נושא שרידים של חיפוי אדום ממורק. קצה הקנה רחב, מתארו בפתח דו-קוני, ובמרכז הקנה טבעת מוגבהת מעט בתבליט. חלקו העליון של קצה הקנה מעוטר בשלוש רצועות מקדה בדגם רשת, בעוד שתחתית הטבעת מעוטרת ברצועת מקדה אחת בדגם זה. חלקו התחתון השמאלי של הקנה נושא תו ייצור ובו כתובת בטורקית. לא נמצאו לקנה זה הקבלות טיפולוגיות, אך לחומר נמצאו מקבילות בטורעאן (קליינר 2018) ובעכו (Shapiro 2021a). צורת הקנה, ובעיקר הקוטר הפנימי של הפתח (16 מ"מ), מתארכים את המקטרת למחצית השנייה של המאה הי"ט לסה"נ.
 
בחפירה נחשפו שלושה שלבי בנייה של מבנה מהתקופה העות'מאנית, שהיה חלק מיישוב ששכן במקום. אין אפשרות לקבוע מתי נבנה המבנה ומהו אופי היישוב. רוב הממצא מהחפירה קשור לשלב המאוחר ביותר של המבנה (שכבה I). עם זאת התגלו גם ממצאים קדומים יותר מהתקופות הרומית, האסלאמית הקדומה והממלוכית, התואמים לממצאים שהתגלו בעבר בסקרים שנערכו באתר. בעקבות החפירה סוכלה תכנית ההרחבה של בית העלמין בכפר סאלד לכיוון מערב, והשטח שנחפר סומן וכוסה בקרקע סטרילית שהובאה מאדמות עמק החולה.